דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים –
בגופן נרקיסים; הערות
העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה
מלאה בסוף הדף.
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(קידושין עה,ב)
אלא כי אתא רבין אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן, ואמרי לה אמר רבי אבא
בר זבדא אמר רבי חנינא, ואמרי לה אמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי יהושע בן לוי: 'שלש
מחלוקות בדבר (בכותים וכהנים האמורים
בקרא שנטמעו בהם):
רבי ישמעאל סבר: כותים גירי אריות הן, וכהנים שנטמעו בהם - כהנים פסולים
היו, שנאמר (בספר מלכים, גבי כותיים,
בגלות סנחריב שהגלה השבטים בימי הושע בן אלה) [מלכים ב יז,לב: ויהיו יראים את ה'] ויעשו להם
מקצותם כהני במות [ויהיו עשים להם בבית
הבמות];
ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי
יוחנן: מן הקוצים שבעם (לשון 'קוץ' שהיא פסולה;
לשון אחר: מוקצין הן מן העם לפסול), ומשום הכי פסלינהו;
ורבי עקיבא סבר: כותים גירי אמת הן, וכהנים שנטמעו בהן - כהנים כשרים היו,
שנאמר 'ויעשו להם מקצותם כהני במות', ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: מן הבחירים
שבעם;
ואלא מפני מה אסרום?
מפני שהיו מייבמים את הארוסות
(קידושין עו,א)
ופוטרים את הנשואות (מן החליצה ולרבי עקיבא בני חייבי לאוין ממזרים הם); מאי דרשי? [דברים כה,ה: כי ישבו אחים יחדו ומת אחד מהם ובן אין לו] לא תהיה אשת המת החוצה
לאיש זר [יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשה
ויבמה]:
הך דיתבה חוצה (החיצונה שלא נכנסה עדיין
לרשות הבעל לנשואין) - היא לא תהיה לאיש זר, אבל הך דלא יתבה חוצה - תהיה לאיש זר; ורבי עקיבא
לטעמיה, דאמר 'יש ממזר מחייבי לאוין'.
ויש אומרים (היינו
רבי אליעזר) לפי שאין בקיאין בדקדוקי מצות (אסרום). (ולקמן מפרש לענין יוחסין מאי בקיאין איכא; הלכך לרבי
אליעזר כותי לא ישא כותית, שמא אחד מן הבקיאין שלא אירע פסול בנישואי אבותיו והשני
משאינן בקיאין ואירע ספק אשת איש בקידושי אבותיו: שנתקדשה לאחר ואמרו 'אינן
קדושין', ונשאת לאחר!)
מאן 'יש אומרים'?
אמר רב אידי בר אבין: רבי אליעזר היא, דתניא: 'מצת כותי מותרת (לאכלה בפסח, ואין בה משום חששא דחימוץ), ואדם יוצא בה ידי
חובתו בפסח (בלילי יום טוב הראשון,
שהמצה חובה, ויוצא בה, דלא הוי כקמחין ובציקות של עובדי כוכבים שלא חמצו, דקיימא
לן (פסחים מ,א) 'אדם ממלא כריסו מהם ובלבד שיאכל כזית מצה אחרת
באחרונה' משום דבמצת מצוה בעינן שימור לשם מצוה, אבל מצת כותי אינו צריך לאכול מצה
אחרת באחרונה, דבקיאי במצות שימור);
ורבי אליעזר אוסר לפי שאין בקיאים בדקדוקי מצות.
רבן שמעון בן גמליאל אומר: כל מצוה שהחזיקו בה כותים הרבה מדקדקים בה יותר
מישראל'.
ואלא הכי (גבי יוחסין) מאי 'אין בקיאין'
(שייך למימר)?
לפי שאין בקיאין בתורת קידושין וגירושין.
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: ממזר מאחותו וממזר מאשת אח נתערבו בהן (בכותים).
מאי קא משמע לן (האי 'ממזר מאחותו' דקא
פריש ממאי הוה, ולא תנא ממזר סתמא)?
(ומשני:) יש ממזר מחייבי
כריתות (ולאפוקי ממאן דאמר (יבמות מט,א)
אין ממזר אלא מחייבי מיתות בית דין).
ניתני חדא (ממזר מאחותו נתערב בהן)?
מעשה שהיה כך היה.
ורבא אמר: עבד ושפחה נתערבו בהן (עבד
נשא מבנותיהם, ושפחה נשאת לאחד מהם, ואין אותה משפחה ידועה).
(ופרכינן:) איסורא משום מאי?
משום שפחה (דעל כרחך עובד כוכבים ועבד הבא
על בת ישראל הוולד כשר, אלא שפחה וולדה עבד)? ניתני חדא (שפחה לחודה)!?
מעשה שהיה כך היה.
משנה:
הנושא אשה כהנת ('אשה כהנת' דווקא נקט,
כדקתני סיפא: לויה וישראלית מוסיפין עליהן עוד אחת) - צריך לבדוק אחריה (שלא היו ממזרות או אחת מן הפסולות לקהל) ארבע אמהות שהן שמנה
(בודקין בדורותיה ארבע אמהות:
שתים מצד האב ושתים מצד האם, כל אחת מהם - אמה ואם אמה): אמה, ואם אמה, ואם אבי אמה (של אשה זו שהוא נושא), ואמה, ואם אביה (של זו שהוא נושא), ואמה (של אם אביה), ואם אבי אביה (של זו שהוא נושא ואמה), ואמה.
לויה וישראלית (לכהן בא לכונסה) מוסיפין עליהן עוד
אחת (אֵם אחת בכל זוג וזוג, כגון אמה
ואם אמה ואמה, וכן כולם).
אין בודקין לא מן המזבח ולמעלה (התחיל
לבדוק באמהות ומצא שאבי אביה שימש על המזבח - בידוע שמיוחס הוא) ולא מן הדוכן ולמעלה
(אם הועד עליו שעמד אצל הלוים
בדוכן לשורר שיר), ולא מן הסנהדרין ולמעלה (אם
נמנה בסנהדרין - אין צריך לבדוק אותו);
וכל שהוחזקו אבותיו משוטרי הרבים וגבאי צדקה - משיאין לכהונה (בנותיהם לכהן) ואין צריך לבדוק אחריהן (וטעמא דכולהו מפרש בגמרא).
רבי יוסי אומר: אף מי שהיה חתום עֵד בערכי הישנה של ציפורי (עיר סמוכה לציפורי, ששמה 'ישנה', כדאמרינן בעירובין (נט,א) כעיר
'חדשה' שביהודה, דהיינו עיר ששמה 'חדשה', כדכתיב (יהושע טו,לז) צנן וחדשה). ('בערכי':
שהיה כתוב בסדרי הדיינין, שהיו רגילין לייחס את הראויים לדון, שהיו מיוחסין וכותבין
על הסדר 'פלוני ופלוני מיוחסין הן', שאין רגילין בני המקום למנות דיין שאינו
מיוחס.).
רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר: אף מי שהיה מוכתב באסטרטיא של מלך (בגמרא מפרש לה).
גמרא:
מאי שנא בנשי בדקינן (כדקתני
'ארבע אמהות') ומאי שנא בגברי לא בדקו (ולא
קתני ארבע אבות: שיהו בודקין אביה ואבי אביה שלא היו ממזרים)?
נשי - דכי מינצו בהדי הדדי - בעריות הוא דמינצו (אין זו מגנה את זו בפסול ייחוס אלא בזנות), ואם איתא דאיכא
מילתא (לפסול יוחסין) לא אית ליה קלא;
גברי - דכי מינצו בהדי הדדי - ביוחסין הוא דמינצי; אם איתא דאיכא מילתא - אית ליה
קלא.
ואיהי (הכהנת) נמי תבדוק ביה
בדידיה (אמאי לא הצריכוה לבדוק ביחוס
בעלה ארבע אמהות דילמא איכא מילתא בנשי משפחתו ביוחסין)?
מסייע ליה לרב, דאמר רב יהודה: אמר רב: לא הוזהרו (כהנות) כשרות לינשא לפסולים (כגון חללי גירי וחרורי; וכיון דלא הקפידה תורה עליהם
ליוחסין - רבנן נמי לא עבוד בהו מעלה לאצרוכינהו בדיקה, ואפילו מחמת ממזרות
ושתוקות אלא כי איתחזיק איסורא ביה, אבל לחששא ולמיבדק - לא אצרכינהו).
רב אדא בר אהבה תני: 'ארבע אמהות שהם שתים עשרה (על כל זוג מוסיף לבדוק עוד אם למעלה)'.
במתניתא תנא 'ארבע אמהות שהם שש עשרה (על כל זוג של משנתינו מוסיף אמה של עליונה ואם אמה)'
בשלמא לרב אדא בר אהבה -
(קידושין עו,ב)
מוקים לה בלויה ובת ישראל (כדקתני
מתניתין מוסיפין עליהן עוד אחת); אלא מתניתא נימא פליגא (אמתניתין)?
לא, מאי (מוסיפין) 'עוד אחת' (דקתני מתניתין)? זוג אחת (שתי אמהות).
אמר רב יהודה: אמר רב: זו דברי רבי מאיר (סתם מתניתין דמצריך בדיקה); אבל חכמים אומרים: כל
משפחות בחזקת כשרות הן עומדות!
איני! והאמר רב חמא בר גוריא אמר רב: משנתינו - כשקורא עליו ערער (אין צריך בדיקה אלא אם קראו עליה שני עדים שמץ של
פסול, ולא שמעידים עדות גמורה אלא יציאת קול, וכיון דקרא עליה ערער אמאי פליגי
רבנן)?
מאן דמתני הא (משמיה דרב [שהמשנה
היא משנת רבי מאיר; ולפיו רבי מאיר דין המשנה גם כשאין ערער]) - לא מתני הא ([שמשנתנו כשקורא עליה ערער];
ואמוראי נינהו: רב יהודה ורב חמא אליבא דרב).
איכא דאמרי אמר רב יהודה: אמר רב: זו דברי רבי מאיר, אבל חכמים אומרים 'כל
משפחות בחזקת כשרות הן עומדות';
אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: אם קורא עליו ערער - צריך לבדוק אחריה (אפילו לרבנן).
אין בודקין מן המזבח ולמעלה:
מאי טעמא?
אי לאו דבדקוה - לא הוו מסקי ליה [לא היה עולה למזבח לעבודה].
ולא מן הדוכן ולמעלה:
מאי טעמא?
דאמר מר: ששם (בלשכת הגזית) היו יושבים מייחסי
כהונה ומייחסי לויה (היו יושבים סנהדרין מתמיד
של שחר עד תמיד של בין הערבים, ומייחסים את הכהנים והלויים להבדיל פסולים מן
העבודה ומן הדוכן).
ולא מסנהדרין ולמעלה:
מאי טעמא?
דתני רב יוסף: כשם שבית דין מנוקין בצדק - כך מנוקין מכל מום (פסול יוחסין; ובסנהדרין קאמר או גדולה או קטנה [עשרים
ושלשה], אבל דיינין בעלמא – לא, כדלקמן).
אמר מרימר: מאי קראה? - (שיר
השירים ד,ז) כולך יפה רעיתי ומום אין בך.
אימא מומא ממש?
אמר רב אחא בר יעקב: אמר קרא: [במדבר
יא,טז: ויאמר ה' אל משה: אספה לי
שבעים איש מזקני ישראל אשר ידעת כי הם זקני העם ושטריו ולקחת אתם אל אהל מועד] והתיצבו שם עמך; 'עמך' - בדומים לך.
ודלמא משום שכינה (סנהדרין
שבאותה שעה הוצרכו להיות מיוחסין משום שכינה: על שם נבואה נאספו שם, כדכתיב (במדבר יא,יז) ואצלתי מן הרוח וגו' אבל סנהדרין שהן לדון
כגון סנהדרי דיתרו חותן משה לא)?
אמר רב נחמן: אמר קרא: [שמות
יח,כב: ושפטו את העם בכל עת; והיה כל
הדבר הגדל יביאו אליך וכל הדבר הקטן ישפטו הם] והקל מעליך ונשאו אתך ('ונשאו אתך' גרסינן, ולא גרס 'במשא העם'; אלא
אסנהדרין דיתרו קאי) - בדומים לך (מיוחסין כמותך).
כל מי שהוחזקו אבותיו משוטרי הרבים (דיינין
בעלמא, שאינן ממנין עשרים ושלש של סנהדרי קטנה):
למימרא דלא מוקמינן מפסולים? ורמינהו: 'הכל כשרים לדון דיני ממונות ואין
הכל כשרים לדון דיני נפשות', והוינן בה: 'הכל' לאיתויי מאי? ואמר רב
יהודה: לאיתויי ממזר!
אמר אביי: בירושלים (היו
מקפידין על כל דייניהם לייחסן);
וכן תני רב שמעון בר זירא בקידושי דבי לוי [במסכת
קידשין שלמדו בבית המדרש של לוי]: 'בירושלים'.
צצצ
וגבאי צדקה משיאים:
מאי טעמא?
כיון דמנצו בהדי אינשי, דאמר מר: 'ממשכנים על הצדקה (נוטלין משכונות על צדקה שיפסקו עליו ואינו נותנן) ואפילו בערב שבת (שהאדם טרוד)' (ומתוך
כך מריבין עמהן ומבזין אותן) ואם איתא דאיכא - אית ליה קלא.
אושפזיכניה דרב אדא בר אהבה - גיורא הוה, והוה קא מנצי איהו ורב ביבי: מר
אמר "אנא עבידנא סררותא דמתא" ומר אמר "אנא עבידנא סררותא
דמתא".
אתו לקמיה דרב יוסף, אמר להו: תנינא: '(דברים יז,טו) שום תשים עליך מלך [אשר יבחר ה' אלקיך בו] מקרב אחיך [תשים עליך מלך לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא
אחיך הוא] - כל משימות שאתה משים לא יהיה אלא מקרב אחיך (מריבוייא דמשמעות דקרא קא יליף מ'שום תשים... מקרב אחיך' תשים כל משימות, ואפילו סנהדרי קטנה).
אמר ליה רב אדא בר אהבה: ואפילו אמו מישראל?
אמר ליה: אמו מישראל – 'מקרב אחיך' קרינא ביה; הלכך רב ביבי -
דגברא רבא הוא - ליעיין במילי דשמיא (בגבאי
צדקה, ובקיצותה, וחלקותה, וסדר מתורגמנין ומפטירין), ומר - ליעיין במילי דמתא (שאר צרכי צבור לדברי הרשות: לטורזינא [מחסן
נשק של העיר, או: אוצר, גביית מיסי העיר] לכריא [כריית
תעלות ובארות בעיר [בבא בתרא ח,א]] פתיא [רחבת
העיר [בבא בתרא ח,א]] לאגלי
גפא [לשערי העיר הנסגרים]).
אמר אביי: הלכך מאן דמשרי צורבא מדרבנן באושפיזיכניה - לאשרי (כמו לתור
להם מנוחה -'אתר בית משרי' (במדבר
י,לג)) כרב אדא בר אהבה, דידע
למהפיך ליה בזכותיה.
רבי זירא מטפל בהו (מתעסק
בהם לכבדם ולהושיבם בשררה), רבה בר אבוה מטפל בהו.
במערבא - אפילו ריש כורי (ממונה
על המדות, לשון 'לתך' ו'כור') לא מוקמי מינייהו,
בנהרדעא - אפילו ריש גרגותא (להשקות
בית השלחין פעמים שהם של רָבים, וממנים שוטר עליו שלא ישקה איש ביומו של חבירו) לא מוקמי מינייהו.
רבי יוסי אומר אף מי שהיה [חתום
עֵד בערכי הישנה של ציפורי]:
מאי טעמא?
דייקי ומחתמי.
רבי חנינא בן אנטיגנוס [אומר:
אף מי שהיה מוכתב באסטרטיא של מלך]:
אמר רב יהודה אמר שמואל: בחיילות של בית דוד (שהיו באים בחלוקה חֹדש בחֹדש, וחוזרין חלילה, והוא
לשון 'איסטרטיא'; וכותבין בשמות: 'משפחת פלוני ופלוני בחדש פלוני'; והיו זהירין
לייחסן מכל מום, כדמפרש: שתסייעם זכות אבותם במלחמה).
אמר רב יוסף: מאי קרא? – [דברי
הימים א ז,מ: כל אלה בני אשר ראשי
בית האבות ברורים גבורי חילים ראשי הנשיאים] והתיחשם בצבא במלחמה [מספרם אנשים עשרים וששה אלף];
וטעמא מאי?
אמר רב יהודה: אמר רב: כדי שתהא זכותן וזכות אבותם מסייעתן.
והאיכא ('ותו ליכא?' לא גרסינן) (שמואל ב כג,לז) צלק העמוני [נחרי הבארתי נשאי כלי יואב בן צריה] (בראשי גבורים אשר לדוד נמנה), מאי? לאו דאתי מעמון (ונתגייר, אלמא: לא הקפיד על הגרים)?
לא, דיתיב בעמון.
והאיכא (שמואל ב כג,לט) אוריה החתי [כל שלשים ושבעה] - מאי? לאו דאתי מחת?
לא, דיתיב בחת.
והאיכא (שמואל ב טו,יט) אתי הגיתי [ויאמר המלך אל אתי הגתי: למה תלך גם אתה אתנו שוב
ושב עם המלך כי נכרי אתה וגם גלה אתה למקומך]; וכי תימא הכי נמי 'דיתיב
בגת' - והא אמר רב נחמן (במסכת עבודה זרה (מד,א)): אתי הגיתי בא (בא אתי הגיתי שהיה עובד כוכבים) ובטלה (ובטלה לעבודת כוכבים של 'עטרת מלכם', והוא שם שיקוץ
עמונים)!
ועוד: אמר רב יהודה אמר רב: ארבע מאות ילדים היו לו לדוד (בחורים היו לדוד בחיילותיו, ולא היו בניו), וכולם בני יפת תואר
היו (נשים שלקחו אנשי ישראל במלחמה,
כדכתיב (דברים כא,יב) 'והבאת
אל תוך ביתך', ומתוך כך היו נוהגים
כמשפטי העובדי כוכבים), וכולם מסתפרים קומי, ומגדלים בלורית היו (מאחורי ערפם), וכולם יושבים בקרוניות של זהב, והיו מהלכים
בראשי גייסות, והן הן בעלי אגרופים של בית דוד?
דאזלי לבעותי עלמא (אבל לא
היו יורדין בתוך המלחמה עם ישראל).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות
בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
Footnotes become visible when the cursor rests on the
number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an Edit option
to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers
of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is © 2000, 2006, 2007, 2008 by Julius
Hollander
Permission to distribute this material without
remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com