דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים –
בגופן נרקיסים; הערות
העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה
מלאה בסוף הדף.
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(קידושין עח,ב)
משנה:
מי שנתן רשות לשלוחו לקדש את בתו, והלך הוא וקדשה: אם שלו קדמו - קידושיו
קידושין (דבטליה לשליחותיה דשליח), ואם של שלוחו קדמו
- קידושיו קידושין; ואם אינו ידוע <(איזה
קדם) -
(קידושין עט,א)
[המשך המשנה:]
שניהם נותנים גט (אם באת לינשא לאחר), ואם רצו אחד נותן
גט ואחד כונס,
וכן האשה שנתנה רשות לשלוחה לקדשה, והלכה וקדשה את עצמה: אם שלה קדמו -
קדושיה קידושין, ואם של שלוחה קדמו - קידושיו קידושין, ואם אינן יודעין - שניהם
נותנים לה גט, ואם רצו - אחד נותן לה גט ואחד כונס.
גמרא:
וצריכא: דאי אשמעינן גבי דידיה - משום דגברא קים ליה ביוחסין (וכשמצא מיוחס זה, קידשה לו, וביטל את השליח); אבל איתתא, דלא קים
לה ביוחסין (אף על גב דקידשה עצמה) - אימא לא ניהוו
קידושיה קידושין (לא ביטלה את השליח ולא
סמכה על קידושיהָ, דסברא דילמא שליח משכח מיוחס מזה); ואי אשמעינן גבי דידה -
משום דאיתתא דייקא ומינסבא, אבל איהו - אימא לא איכפת ליה (בבתו אם תנשא למיוחס כל דהו, ולא בטליה לשליחות
דשליח, ואפילו מקדשה לגרוע; והא דקדים קדשה - סבר דילמא לא משכח, אבל אי משכח לא
בטליה)
– צריכא.
איתמר: קידשה אביה בדרך וקידשה עצמה בעיר (בו ביום) והרי היא בוגרת (בדקנוה לדעת אם יצאה מרשות האב להיות קדושיה
קידושין, ומצאנוה בוגרת בו ביום):
רב אמר: הרי היא בוגרת לפנינו (וקדושיה
קידושין, ולא של אביה); ושמואל אמר: חיישינן לקידושי שניהם (שמא כשקידשה האב - נערה היתה, וקדמו קידושיו).
אימת? אילימא בתוך ששה (חדשים
שבין נערות לבגרות, דאמרינן 'אין בין נערות לבגרות אלא ששה חדשים בלבד': כשהביאה
סימני נערות - אינה שוהה להיות בוגרת אלא ששה חדשים, ופעמים שהיא ממהרת לבגור,
וסימניה ניכרים בדדיה, כדתנן במסכת נדה (פ"ה
מ"ז, דף מז,א) 'פגה בוחל וצמל') - בהא נימא רב 'הרי
היא בוגרת לפנינו' (הא כל אותן ששה חדשים
בחזקת נערה היא, עד שנכיר בסימני בגרותה; וכי בדקנוה בפניא [בערב]
ואישתכחא בוגרת - מי יימר דצפרא [בבקר של אותו היום] נמי
בוגרת היא [היתה]? ודילמא) השתא הוא דבגרה?; אלא לאחר
ששה (חדשים; והא ודאי משמלאו לה ששה
חדשים בגרה לה)* - בהא נימא שמואל 'חיישינן לקידושי שניהם'? והא אמר שמואל 'אין בין נערות
לבגרות אלא ששה חדשים בלבד'?
לא, צריכא דקדיש בההוא יומא דמשלים ששה (אביה בבוקר, והיא בערב, והיום הזה היא בחזקת שתבגר): רב אמר 'הרי היא
בוגרת לפנינו' מדהשתא בוגרת - בצפרא נמי בוגרת (שכל היום היא בחזקת שתביא); ושמואל אמר: השתא הוא
דאייתי סימנים.
*('וכי תימא בציר הוא
דליכא הא טפי איכא הא אלא לא בלבד קאמר' - לא גרס, דמהיכא תיסק אדעתין למימר הכי?
מי קאמר 'אין בין נערות לבגרות פחות מששה חדשים'?)
ושמואל - מאי שנא ממקוה, דתנן (מקואות
פ"ב מ"ב): 'מקוה שנמדד ונמצא חסר - כל טהרות שנעשו על גביו (בכלים שהטביל בו) למפרע - בין ברשות היחיד (שספק טומאה טמא בו) בין ברשות הרבים (שספק טומאה טהור בו) – טמאות (דלאו ספק הוא אלא ודאי)' (אלמא אמרינן: כשעת מציאתן מחזקינן ליה מעיקרא - הכא
נמי נימא: מדהשתא בוגרת - בצפרא נמי בוגרת, שכל היום היא בחזקת שתביא)?
שאני התם דאיכא למימר 'העמד טמא על חזקתו', ואימר לא טבל.
אדרבה! העמד מקוה על חזקתו, ואימר לא חסר!?
הרי חסר לפניך!
הכא נמי - הרי בוגרת לפניך!?
השתא הוא דבגרה.
התם נמי: השתא הוא דחסר!?
התם תרתי לריעותא ('טמא על חזקתו' ו'הרי חסר לפניך'), הכא (גבי קידושי האב) חדא לריעותא ('הרי בוגרת לפנינו'; אבל אם באת לומר 'העמד אשה על
חזקתה' - יומא דמשלם שית לאו חזקת בגרות ולאו חזקת נערות אית בה, שהיום היא עשויה
להשתנות).
צצצ
ושמואל - מאי שנא מ'חבית', דתניא (תוספתא תרומות פ"ד ה"ח [ליברמן]): 'היה בודק את
החבית (תמיד שלא תחמיץ), (והניח אותה החבית) להפריש עליה תרומה והולך (כלומר: להיות סומך עליה בהפרשת תרומותיו, כשבא לשתות
מאה לוגין טבל במקום אחר – אומר: "הרי שני לוגין בחבית פלונית - תרומה על מאה
לוגין הללו" וכן עושה תדיר), ואחר כך נמצאת חומץ (ואין ידוע מאימתי החמיצה, וכל תרומה שסמך עליה
משהחמיצה - לא תיקן; דקסבר [התנא בברייתא] יין וחומץ שני מינין הן): כל שלשה ימים (ולא גרסינן 'הראשונים') ודאי (אמוראי פליגי בה בבבא בתרא (צו,א): איכא למאן דאמר כל שלשה
ימים הראשונים שאחר הבדיקה שבדקה ומצאה יין - הרי היא בחזקת יין ודאי, וכל
טבלים שתלה תרומתן בה באותן שלשה ימים - מתוקנים הן), מיכן ואילך ספק (והויא תרומה ליאסר לזרים, ויחזור ויתרום דשמא כבר
החמיצה ולא היתה תרומה; ואיכא למאן דאמר: 'כל שלשה ימים שלפני בדיקה
זו האחרונה שמצאה חומץ - הרי היא בחזקת ודאי חומץ, ואם עשאה באותן שלשה
ימים תרומה על מקום אחר - אינה תרומה, ומותרת לזרים אם יתקננה מטבלה, דלא הוי חומץ
גמור בפחות משלשה ימים, וזו שנמצאת חומץ - בידוע שלשה ימים יש שנתקלקלה; מכאן
ואילך: משלשה ולמפרע - ספק, והוי תרומה ליאסר לזרים ויחזור
ויתרום)'
ורמינן חבית אמקוה: מאי שנא דהכא ודאי (גבי
מקוה דמחזקינן ליה בחסר משעה ראשונה שהנחנוהו בחזקת שלם, דקתני 'כל טהרות שנעשו
על גביו - אפילו ברשות הרבים -טמאות', אלמא לאו ספק הוא, דאי ספק הוא -
הוה ליה למימר 'ברשות הרבים טהורות' והאי מקוה - על כרחיך בתחילתו השלימוהו
בארבעים סאה, וקא מחזקינן ליה מהאי שעתא בחזקת חסר ודאי), ומאי שנא (גבי חבית) דהכא ספק (דקתני מכאן ולהלן ספק, ולא אמרינן משעתא דסליק ידיו
מלבודקו החמיץ)? ואמר רב חנינא מסוריא: מאן תנא 'חבית'? רבי שמעון היא, דגבי מקוה נמי
ספיקא משוי, דתניא (תוספתא מקאוות פ"א
ה"טו [צוקרמאנדל]): 'כל טהרות שנעשו על גביו למפרע בין ברשות היחיד בין ברשות הרבים
טמאות, ורבי שמעון אומר: ברשות הרבים טהורות ברשות היחיד תולין (כל ספק טומאה לרבי שמעון ברשות היחיד – תולין,
כדמפרש טעמא בשמעתא קמייתא דנדה (ג,א) דלא דמי לספק סוטה, דהתם יש רגלים לדבר)' - אבל לרבנן טבל
למפרע (זה שניתקן על ידי חבית זו,
דאמרינן: מדהשתא החמיץ - מעיקרא נמי חומץ; והכי נמי נימא מדהשתא בוגרת - בצפרא נמי
בוגרת)!?
שאני התם, דאיכא למימר 'העמד טבל על חזקתו', ואימר לא ניתקן.
אדרבה: העמד יין על חזקתו, ואימר לא החמיץ!?
הרי החמיץ לפניך.
הכא נמי: הרי היא בוגרת לפנינו!
השתא הוא דבגרה.
התם נמי: השתא הוא דאחמיץ!
התם תרתי לריעותא, הכא חדא לריעותא הוא דאיכא.
נימא (הא דרב ושמואל) כתנאי [תוספתא בבא בתרא פ"י ה"יא [ליברמן]]:
(קידושין עט,ב)
(הכותב נכסיו לאחרים ולא
שייר כלום, דקיימא לן (בבא בתרא קמו,ב) בשכיב מרע שאין מתנתו מתנה אם עמד, דגלי דעתיה -
מדלא שייר מידי - דמְצַוֶה מחמת מיתה היה, ואם בריא היה מתנתו מתנה; ועכשיו הוא
אומר "שכיב מרע הייתי" והן אומרים "בריא היה" -) 'מי מוציא מיד
מי? הוא מוציא מידם (אם עמדו והחזיקו בנכסים) בלא ראיה (ואין צריך להביא ראיה שהיה שכיב מרע, ואפילו הוא
בריא עכשיו בשעת חזרה - לא אמרינן 'מדהשתא בריא - מעיקרא בשעת מתנה נמי בריא'), והן אין מוציאים
מידו בלא ראיה - דברי רבי יעקב; רבי נתן אומר: אם בריא הוא (עכשיו בשעת חזרה) - עליו להביא ראיה שהיה שכיב
מרע (ואי לא מייתי [ואם
אינו מביא ראיה] - מחזקינן ליה כי השתא, והיינו כרב), ואם שכיב מרע הוא -
עליהם להביא ראיה שבריא היה'; –
נימא רב דאמר כרבי נתן, ושמואל דאמר כרבי יעקב (דלא אזיל בתר השתא, אלא אמרינן: שמא בשעת מתנה שכיב
מרע היה)?
אמר לך רב: אנא דאמרי אפילו כרבי יעקב: עד כאן לא קאמר רבי יעקב התם (וכיון דספיקא הוא), דאיכא למימר 'העמד ממון על
חזקתו (העמד ממון על חזקה שהיה מוחזק בה
קודם מתנה זו שהיה ספק)', אבל הכא - מי נימא העמד גוף על חזקתו (ותהוי נערה? יומא דמשלם שית - אין בה לא חזקת נערות
ולא חזקת בגרות, שהיום היא עומדת להשתנות)?
ושמואל אמר: אנא דאמרי אפילו לרבי נתן: עד כאן לא קאמר רבי נתן התם, דכולי
עלמא בחזקת בריאים קיימי, מאן דקא מפיק נפשיה מחזקה - הוי עליה לאיתויי ראיה; אבל
הכא - מי קא מפקא נפשה מחזקה דקמיה (כלומר:
כי מספקינן לה בנערה - מי מפקינן לה מחזקת הרבה נערות ביום משלם שית)?
נימא כהני תנאי: 'קידשה אביה בדרך, וקידשה עצמה בעיר, והרי היא בוגרת:'
תנא חדא 'הרי היא בוגרת לפנינו' ותניא אידך 'חיישינן לקידושי שניהם':
מאי לאו: חד כרב וחד כשמואל?
לא אידי ואידי כשמואל: כאן (הא
דקתני 'הרי היא בוגרת לפנינו') במכחשתו (במכחשתו
לאביה, לומר "כבר בגרתי מאתמול"), כאן בשאין מכחשתו.
ונימא: מדמתניתא לא פליגי - אמוראי נמי לא פליגי!?
ותסברא? הא רב יוסף בריה דרב מנשיא מדוויל עבד עובדא כוותיה דרב, ואיקפיד
שמואל (קפידא הוא דקפיד עליה) ואמר: "כולי עלמא
כיילי ליה בקבא זוטא (לכל תלמידים נמדדה חכמה
בקב קטן, שיראים לסמוך על חכמתם ולהתיר ספק אשת איש) והאי מדרבנן כיילי ליה (חכמה) בקבא רבה (שפכו
לו חכמה יתירה, וסומך על בינתו להתיר ספק ולומר 'מדהשתא בוגרת בצפרא נמי בוגרת')?" ואי סלקא
דעתך לא פליגי - אמאי קא מקפיד? דילמא כי עבד עובדא במכחשתו (הא רב - במכחשתו קאמר)? דילמא (האי) כי עבד עובדא (כוותיה [דרב]) - במכחשתו (עבד)?
(אלא ודאי באין מכחשתו
פליגי, והאי - בשאין מכחשתו עבד עובדא).
אמר ליה מר זוטרא לרב אשי: הכי אמר אמימר: הילכתא כוותיה דשמואל;
ורב אשי אמר הילכתא כוותיה דרב; והילכתא כוותיה דרב.
משנה:
מי שיצא הוא ואשתו למדינת הים, ובא הוא ואשתו ובניו, ואמר "אשה שיצאת
עמי למדינת הים - הרי היא זו, ואלו בניה" - אין צריך להביא ראיה: לא על האשה (שהיא מיוחסת, שכבר בדקוה כשנשאה) ולא על הבנים (כדמוקי בגמרא: בקטנים וכרוכים אחריה, דבחזקת אמן הן,
ואין צריכים לייחס על ידי עדים);
"מתה ואלו בניה" - מביא ראיה על הבנים ואינו מביא ראיה על האשה (שהיתה מיוחסת, לפי שכבר בדקו אחריה כשנשאה כאן);
"אשה נשאתי במדינת הים, הרי היא זו, ואלו בניה" - מביא ראיה על
האשה (שהיא מיוחסת) ואין צריך להביא
ראיה על הבנים (ואינו מביא ראיה על הבנים
שהרי כרוכין אחריה);
"מתה ואלו בניה" (שאין
כאן שום הוכחה) - צריך להביא ראיה על האשה (שהיא
מיוחסת)
ועל הבנים (שמאותה אשה היו).
גמרא:
אמר רבה בר רב הונא: וכולן (דקתני
מתניתין אין צריך להביא ראיה על הבנים) בכרוכים אחריה.
תנו רבנן: '"אשה נשאתי במדינת הים" - מביא ראיה על האשה ואין
צריך להביא ראיה על הבנים (ומסיים
ואזיל: באלו בנים אמרו? בקטנים ולא בגדולים, דאם הביא ראיה על הגדולים שאין כרוכין
אחר האם - אין מביא ראיה על הקטנים); ומביא ראיה על הגדולים ואין צריך להביא ראיה על
הקטנים; במה דברים אמורים? - באשה אחת, אבל בשתי נשים - מביא ראיה על האשה ועל
הבנים, על הגדולים ועל הקטנים.' (שאמר
"אשה אחת נשאתי", אבל אמר "שתי נשים היו, ומתה האחת, ואלו בניה של
זו" - מביא ראיה עליה שהיא מיוחסת ועל הבנים שהם בניה, על הגדולים ועל
הקטנים, ואפילו כרוכין אחריה, דשמא בניה של חברתה היו וגדלתן)'
אמר ריש לקיש:
(קידושין פ,א)
לא שנו (דסמכינן אכרוכין) אלא בקדשי הגבול (אם כהן הוא אוכלים בקדשי הגבול: משהביא ראיה על אשה
זו שהיא כשירה לכהונה - סומכין על הבנים הכרוכין אחריה לומר "בניה הן"
ואינן חללין), אבל ביוחסין (אם יש בהן בנות) – לא (אינן נישאות לכהנים עד שיביאו ראיה שהן בנותיה של
זו);
ורבי יוחנן אמר: אפילו ביוחסין (סמכינן
אחזקה שהן כרוכין אחריה);
ואזדא רבי יוחנן לטעמיה (דאמר
'סמכינן אחזקה' שהוחזקו ליכרך אצלה בחזקת שהיא אמו - אפילו לענין דיני נפשות ליסקל
ולישרף זה על זה, כדלקמן, וכל שכן ליוחסין להכשר כהונה), דאמר רבי חייא בר אבא אמר
רבי יוחנן: מלקין על החזקות (על
דבר שאנו מחזיקים כן ואפילו אין עדות בדבר), סוקלין ושורפין על החזקות (כדמפרש להו ואזיל), ואין שורפין תרומה (דבר שהוא טמא) על החזקות (מתוך חזקה ולא מתוך שהוא ראיה ונגע בתרומה, כגון
תינוק שהוא סתמא מוחזק טמא, שמחפש באשפה שיש שם נבילות ושרצים, ונגע בתרומה - אין
שורפין אלא תולין, כדמפרש טעמא, כדאמרינן 'העמד עיסה על חזקת טהרה, ואלו הוא
ממיעוט תינוקות (הוא) שלא טיפח).
'מלקין על החזקות' - כרב יהודה, דאמר רב יהודה: הוחזקה נדה בשכינותיה (שראו שכינותיה שהיא היום היתה מלובשת בגדי נדותה) - בעלה לוקה עליה
משום נדה;
'סוקלין ושורפין על החזקות' - כדרבה בר רב הונא, דאמר רבה בר רב הונא: איש
ואשה תינוק ותינוקת שהגדילו בתוך הבית (בחזקת
שהיא אשתו, ואלו בניהם, ואין אנו מכירין בהם בעדות גמור) - נסקלין זה על זה (אם בא הבן על האשה - נסקל הבן עליה משום בא על אמו
והיא עליו) ונשרפין זה על זה (אם בא
האיש על הבת, דבתו בשריפה).
אמר רבי שמעון בן פזי, אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא: מעשה באשה שבאת
לירושלים ותינוק מורכב לה על כתיפה, והגדילתו (בחזקת בנה), ובא עליה, והביאום לבית דין וסקלום, לא מפני
שבנה ודאי אלא מפני שכרוך אחריה.
'ואין שורפין תרומה על החזקות' - דאמר רבי שמעון בן לקיש: שורפין על
החזקות, ורבי יוחנן אומר: אין שורפין.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות
בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
Footnotes become visible when the cursor rests on the
number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an Edit
option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers
of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is © 2000, 2006, 2007, 2008 by Julius
Hollander
Permission to distribute this material without
remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com