דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים –
בגופן נרקיסים; הערות
העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה
מלאה בסוף הדף.
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(קידושין עט,ב)
משנה:
מי שיצא הוא ואשתו למדינת הים, ובא הוא ואשתו ובניו, ואמר "אשה שיצאת
עמי למדינת הים - הרי היא זו, ואלו בניה" - אין צריך להביא ראיה: לא על האשה (שהיא מיוחסת, שכבר בדקוה כשנשאה) ולא על הבנים (כדמוקי בגמרא: בקטנים וכרוכים אחריה, דבחזקת אמן הן,
ואין צריכים לייחס על ידי עדים);
"מתה ואלו בניה" - מביא ראיה על הבנים ואינו מביא ראיה על האשה (שהיתה מיוחסת, לפי שכבר בדקו אחריה כשנשאה כאן);
"אשה נשאתי במדינת הים, הרי היא זו, ואלו בניה" - מביא ראיה על
האשה (שהיא מיוחסת) ואין צריך להביא
ראיה על הבנים (ואינו מביא ראיה על הבנים
שהרי כרוכין אחריה);
"מתה ואלו בניה" (שאין
כאן שום הוכחה) - צריך להביא ראיה על האשה (שהיא
מיוחסת)
ועל הבנים (שמאותה אשה היו).
גמרא:
אמר רבה בר רב הונא: וכולן (דקתני
מתניתין אין צריך להביא ראיה על הבנים) בכרוכים אחריה.
תנו רבנן: '"אשה נשאתי במדינת הים" - מביא ראיה על האשה ואין
צריך להביא ראיה על הבנים (ומסיים
ואזיל: באלו בנים אמרו? בקטנים ולא בגדולים, דאם הביא ראיה על הגדולים שאין כרוכין
אחר האם - אין מביא ראיה על הקטנים); ומביא ראיה על הגדולים ואין צריך להביא ראיה על
הקטנים; במה דברים אמורים? - באשה אחת, אבל בשתי נשים - מביא ראיה על האשה ועל
הבנים, על הגדולים ועל הקטנים.' (שאמר
"אשה אחת נשאתי", אבל אמר "שתי נשים היו, ומתה האחת, ואלו בניה של
זו" - מביא ראיה עליה שהיא מיוחסת ועל הבנים שהם בניה, על הגדולים ועל
הקטנים, ואפילו כרוכין אחריה, דשמא בניה של חברתה היו וגדלתן)'
אמר ריש לקיש:
(קידושין פ,א)
לא שנו (דסמכינן אכרוכין) אלא בקדשי הגבול (אם כהן הוא אוכלים בקדשי הגבול: משהביא ראיה על אשה
זו שהיא כשירה לכהונה - סומכין על הבנים הכרוכין אחריה לומר "בניה הן"
ואינן חללין), אבל ביוחסין (אם יש בהן בנות) – לא (אינן נישאות לכהנים עד שיביאו ראיה שהן בנותיה של
זו);
ורבי יוחנן אמר: אפילו ביוחסין (סמכינן
אחזקה שהן כרוכין אחריה);
ואזדא רבי יוחנן לטעמיה (דאמר
'סמכינן אחזקה' שהוחזקו ליכרך אצלה בחזקת שהיא אמו - אפילו לענין דיני נפשות ליסקל
ולישרף זה על זה, כדלקמן, וכל שכן ליוחסין להכשר כהונה), דאמר רבי חייא בר אבא אמר
רבי יוחנן: מלקין על החזקות (על
דבר שאנו מחזיקים כן ואפילו אין עדות בדבר), סוקלין ושורפין על החזקות (כדמפרש להו ואזיל), ואין שורפין תרומה (דבר שהוא טמא) על החזקות (מתוך חזקה ולא מתוך שהוא ראיה ונגע בתרומה, כגון
תינוק שהוא סתמא מוחזק טמא, שמחפש באשפה שיש שם נבילות ושרצים, ונגע בתרומה - אין
שורפין אלא תולין, כדמפרש טעמא, כדאמרינן 'העמד עיסה על חזקת טהרה, ואלו הוא
ממיעוט תינוקות (הוא) שלא טיפח).
'מלקין על החזקות' - כרב יהודה, דאמר רב יהודה: הוחזקה נדה בשכינותיה (שראו שכינותיה שהיא היום היתה מלובשת בגדי נדותה) - בעלה לוקה עליה
משום נדה;
'סוקלין ושורפין על החזקות' - כדרבה בר רב הונא, דאמר רבה בר רב הונא: איש
ואשה תינוק ותינוקת שהגדילו בתוך הבית (בחזקת
שהיא אשתו, ואלו בניהם, ואין אנו מכירין בהם בעדות גמור) - נסקלין זה על זה (אם בא הבן על האשה - נסקל הבן עליה משום בא על אמו
והיא עליו) ונשרפין זה על זה (אם בא
האיש על הבת, דבתו בשריפה).
אמר רבי שמעון בן פזי, אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא: 'מעשה באשה
שבאת לירושלים ותינוק מורכב לה על כתיפה, והגדילתו (בחזקת בנה), ובא עליה, והביאום לבית דין
וסקלום, לא מפני שבנה ודאי אלא מפני שכרוך אחריה'.
'ואין שורפין תרומה על החזקות' - דאמר רבי שמעון בן לקיש: שורפין על
החזקות, ורבי יוחנן אומר: אין שורפין.
ואזדו לטעמייהו, דתנן (טהרות
פ"ג מ"ח): 'תינוק שנמצא בצד העיסה ובצק בידו (בידוע שנטל מן העיסה): רבי מאיר מטהר; וחכמים
מטמאין, מפני שדרכו של תינוק לטפח (בשרצים
ונבלות שבאשפה)' והוינן בה: מאי טעמיה דרבי מאיר? - קסבר: רוב תינוקות מטפחין, ומיעוט אין
מטפחין, ועיסה בחזקת טהרה עומדת, וסמוך מיעוטא (דאין מטפחים) לחזקה (דעיסה) - איתרע ליה רובא (דמטפחין, דלרבי מאיר לא בטיל מעוטא לגמרי, דשמעינן
ליה (נדה לב,א) דחייש למיעוטא; הילכך במקומו עומד, וכי משכח מידי לאיצטרופי בהדיה
- מצטרף)!
ורבנן - מיעוטא כמאן דליתא דמי (דבטיל
ליה לגבי רובא, ורבנן לטעמייהו דלא חיישי למיעוט (שם)): רובא וחזקה - רובא עדיף.
אמר ריש לקיש משום רבי אושעיא: זו היא (חזקה) ששורפין עליה את התרומה (חזקת תינוקות שמחזיקין לטפח - שורפין עליה תרומה,
דהאי 'מטמאין' דקאמרי רבנן - לשרוף קאמרי).
רבי יוחנן אמר: אין זו חזקה ששורפין עליה תרומה (וכי אמרי רבנן – 'לתלות' קאמרי);
אלא איזו חזקה לרבי יוחנן ששורפין עליה את התרומה?
כדתניא: 'עיסה בתוך הבית, ושרצים (צב הדומה לצפרדע: הצב טמא והצפרדע טהור) וצפרדעים מטפלין שם (עושים נפולין נפולין חתיכות חתיכות), ונמצאו חתיכות
בעיסה (ואין ידוע אם של שרצים או של
צפרדעים): אם רוב שרצים (אם
הבית מוחזקת להיות שרצים מצוים שם יותר מצפרדעים) – טמאה (אף לישרף, דחזקה 'ורובא דאיתיה קמן' הוא), אם רוב צפרדעים –
טהורה'
(אבל ההיא דתינוק – 'רובא דליתיה
קמן' הוא).
תניא כותיה דרבי יוחנן (דאמר
'מטמאין' דרבנן = לתלות): 'שני דברים אין בהם דעת לישאל ועשאום חכמים כמה שיש בהם דעת לישאל (וקיימא לן (נדה
ד,ב) ברשות היחיד ספיקו טמא, דבדבר
שאין בו דעת לישאל קיימא לן (שם) דאפילו ברשות היחיד ספיקו טהור): תינוק ועוד אחרת'.
'תינוק' - הא דאמרן; 'ועוד אחרת' מאי היא?
עיסה בתוך הבית, ותרנגולים ומשקים טמאים שם, ונמצאו
(קידושין פ,ב)
נקורים נקורים (ביקרור"ש בלע"ז
שנקרו תרנגולים בעיסה) בעיסה – (אם עיסה זו של תרומה) תולין: לא אוכלין
ולא שורפין (חיישינן שמא שתו
התרנגולין ממשקין הטמאים, ובעוד המשקה טופח בחרטומיהם - נקרו בעיסה; ומדקאמר שני
דברים הללו 'עשאום כמי שיש בו דעת לישאל' ושנינו באחת מהן 'תולין' - מכלל דתינוק
'תולין').
אמר רבי יהושע בן לוי: לא שנו אלא במשקים לבנים, אבל במשקים אדומים, אם
איתא דנקיר - מידע ידיע.
ודילמא בלעתינהו עיסה?
אמר רבי יוחנן: דבר זה שמע בריבי (גדול
הדור: רבי יהושע בן לוי) ופירושו לא שמע (דבאדומים נמי היה לו לפרש
ולחלק בין צלולים לעכורים): לא שנו אלא במשקים צלולים (משקין צלולין נוחין ליבלע), שבבואה של תינוק ניכר בה (דמות קלסתר פניו), אבל משקים עכורים – לא [כי
אינם נבלעים ולכן ניתן לראות אם יש סימנים של הנוזל הטמא].
משנה:
לא יתייחד אדם עם שתי נשים (מפני שדעתן
קלה, ושתיהן נוחות להתפתות, ולא תירא זו מחבירתה שאף היא תעשה כמותה), אבל אשה אחת
מתייחדת עם שני אנשים (שהאחד בוש מחבירו).
רבי שמעון אומר: אף איש אחד מתייחד עם שתי נשים בזמן שאשתו עמו, וישן עמהם
בפונדקי מפני שאשתו משמרתו.
מתייחד אדם עם אמו (טעמא
מפרש בגמרא) ועם בתו, וישן עמהם (הבן
עם אמו)
בקירוב בשר (ובעודו קטן קאמר דישן עמה
בקירוב בשר, כדמפרש ואזיל); ואם הגדילו - זו ישנה בכסותה וזה ישן בכסותו (וכן הבת עם אביה בעודה קטנה).
גמרא:
מאי טעמא (לא יתייחד עם שתי נשים
כאשה שמתייחדת עם שני אנשים)?
תנא דבי אליהו: 'הואיל ונשים דעתן קלות עליהן (ושתיהן נוחות להתפתות)'.
מנא הני מילי?
אמר רבי יוחנן משום רבי ישמעאל: רמז ליחוד מן התורה מנין? – שנאמר: (דברים יג,ז) כי יסיתך אחיך בן אמך [או בנך או בתך או אשת חיקך או רעך אשר כנפשך בסתר
לאמר: נלכה ונעבדה אלהים אחרים אשר לא ידעת אתה ואבתיך] וכי בן אם מסית, בן
אב אינו מסית? - אלא (להכי
נקט קרא 'בן אמך':) לומר לך: בן מתייחד עם אמו (שהבן מצוי אצל האם), ואסור להתייחד עם כל עריות
שבתורה.
פשטיה דקרא במאי כתיב (לענין
פשוטו של מקרא שמדבר בהסתה, אמאי נקט 'בן אמך')?
אמר אביי: לא מיבעיא קאמר: לא מיבעיא בן אב דסני ליה (לפי שממעט בחלק ירושתו) ועייץ ליה עצות רעות, אלא
אפילו בן אם, דלא סני ליה (שאין
להם חלק ירושה יחד: זה יורש את אביו וזה יורש את אביו) - אימא צייתי ליה? קא משמע
לן.
נימא מתניתין דלא כאבא שאול (דאמר
איש מתייחד עם שתי נשים), דתניא: 'כל שלשים יום (ולד
שמת בתוך שלשים יום) יוצא בחיק (אין צריך לכבדו במותו
להוציאו לקבורה, לא במטה, ולא בכליבה, אלא בחיק), ונקבר באשה אחת ושני אנשים (ואין צריך רבים ללוותו אלא שלשה), אבל לא באיש אחד
ושתי נשים (משום יחוד, שלא היו בתי
הקברות סמוכין לעיר); אבא שאול אומר: אף באיש אחד ושתי נשים'.
אפילו תימא אבא שאול: בשעת אנינות תביר יצריה!
ורבנן סברי לה כרבי יצחק, דאמר רבי יצחק: '(איכה ג,לט) מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו? - אפילו בשעת
אנינותו של אדם יצרו מתגבר עליו (מה מועיל אנינות לאדם לסמוך על כך מלהזהר ביצרו? כל
זמן שהוא חי צריך להיות גבר על חטאיו, שאם לא כן - יהא יצרו גובר עליו ויחטיאנו).
ואבא שאול?
כי כתיב ההוא - במתרעם על מדותיו (על
קורותיו הקורות אותו) כתיב, והכי קאמר: מה יתרעם על מדותיו (למה יתאונן אדם חי? למה יתרעם אדם על הקורות הבאות
עליו, אחר כל החסד שאני עושה עמו, שנתתי לו חיים ולא הבאתי עליו מיתה)? וכי גָבַר על חטאיו
(שלא חטא לי ובצדקתו הוא חי
בתמיה)?
דיו חיים שנתתי לו!
ורבנן?
(אפילו תביר יצריה,
כדקאמרת - יש לחוש פעמים שאין שם אנינות, ועושין עצמן כאילו נושאין תינוק מת,
ויוצאין לעבירה) כי ההוא מעשה דההיא איתתא דהוה עובדא ואפיקתיה (לתינוק חי בחזקת מת לעשות עבירה עם ההולך עמה
לקוברו.
לשון אחר, ממורי הזקן, ולא
גרסינן 'ורבנן' אלא כולה באבא שאול גריס: דיו חיים שנתתי לו כי ההיא איתתא דאמרינן
במועד קטן (כז,ב) שקשתה על מתה יותר מדאי עד שמתו שבעה בניה, והיא אחריהם, מחמת
שנתאוננה על מדותיו. 'דהוה עובדא ואפיקתיה' לא גגרסינן [לפירוש
זה של המורה]).
אבל אשה אחת [מתייחדת עם שני אנשים]:
אמר רב יהודה אמר רב: לא שנו אלא בכשרים, אבל בפרוצים - אפילו בי עשרה נמי
לא: הוה מעשה והוציאוה עשרה (אנשים) במטה (בחזקת שהיא מתה, וקלקלו עמה, ואשת איש היתה).
אמר רב יוסף: תדע דמיחברי בי עשרה וגנבי כשורא [מוט גדול] (שיש
בה משוי לעשרה) ולא מיכספי מהדדי.
נימא מסייע ליה '(מי שקנא לאשתו ונסתרה
והוא מַעֲלָהּ להשקותה -) מוסרין לו (בית דין שבעירו) שני תלמידי חכמים שמא יבא
עליה בדרך' (שהרי נאסרה עליו, כדתנן (סוטה פ"ה מ"א, דף כז,ב) ''נטמאה' 'נטמאה'
- אחד לבעל ואחד לבועל': אם
בא עליה - שוב אין המים בודקין אותה, דכתיב (במדבר ה,לא) 'ונקה האיש מעון': בזמן שהאיש מנוקה מעון המים בודקין את אשתו, אֵין
האיש מנוקה מעון - אֵין המים בודקין את אשתו, ונמצא שם שמים נמחק לבטלה): תלמידי חכמים אִין,
אינשי דעלמא לא!?
שאני תלמידי חכמים, דידעי
(קידושין פא,א)
לאתרויי ביה (שאם יבא עליה - אין מים
בודקין אותה).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות
בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
Footnotes become visible when the cursor rests on the
number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an Edit
option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers
of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is © 2000, 2006, 2007, 2008 by Julius
Hollander
Permission to distribute this material without
remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com