דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים –
בגופן נרקיסים; הערות
העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה
מלאה בסוף הדף.
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(קידושין פ,ב)
אבל אשה אחת [מתייחדת עם שני אנשים]:
אמר רב יהודה אמר רב: לא שנו אלא בכשרים, אבל בפרוצים - אפילו בי עשרה נמי
לא: הוה מעשה והוציאוה עשרה (אנשים) במטה (בחזקת שהיא מתה, וקלקלו עמה, ואשת איש היתה).
אמר רב יוסף: תדע דמיחברי בי עשרה וגנבי כשורא [מוט גדול] (שיש
בה משוי לעשרה) ולא מיכספי מהדדי.
נימא מסייע ליה '(מי שקנא לאשתו ונסתרה
והוא מַעֲלָהּ להשקותה -) מוסרין לו (בית דין שבעירו) שני תלמידי חכמים שמא יבא
עליה בדרך' (שהרי נאסרה עליו, כדתנן (סוטה פ"ה מ"א, דף כז,ב) ''נטמאה' 'נטמאה'
- אחד לבעל ואחד לבועל': אם
בא עליה - שוב אין המים בודקין אותה, דכתיב (במדבר ה,לא) 'ונקה האיש מעון': בזמן שהאיש מנוקה מעון המים בודקין את אשתו, אֵין
האיש מנוקה מעון - אֵין המים בודקין את אשתו, ונמצא שם שמים נמחק לבטלה): תלמידי חכמים אִין,
אינשי דעלמא לא!?
שאני תלמידי חכמים, דידעי
(קידושין פא,א)
לאתרויי ביה (שאם יבא עליה - אין מים
בודקין אותה).
אמר רב יהודה אמר רב: לא שנא (דאמר
אשה מתייחדת עם שני אנשים) אלא בעיר, אבל בדרך - עד שיהיו שלשה, שמא יצטרך אחד
מהם להשתין (ובעי להתרחק לצניעות), ונמצא אחד מתייחד
עם הערוה.
נימא מסייע ליה: 'מוסרים לו שני תלמידי חכמים שמא יבא עליה בדרך':
תרי ואיהו - הא תלתא!
התם - כי היכי דניהוו עליה סהדי (אם
יבא עליה ויעידו לפני בית דין ולא ימחו עליה מגילה).
רב ורב יהודה הוו קאזלי באורחא; הוה קאזלא ההיא אתתא קמייהו. אמר ליה רב
לרב יהודה: "דל כרעיך (מהר
ללכת שנקדמנה) מקמי גיהנם".
אמר ליה: "והא מר הוא דאמר 'בכשרים שפיר דמי'"!?
אמר ליה: "מי יימר דבכשרים כגון אנא ואת (בתמיה)"?
- "אלא כגון מאי"?
"כגון רבי חנינא בר פפי וחביריו (רבי צדוק ורב כהנא בפרק קמא (לעיל מ,א))".
אמר רב: מלקין (מרדות) על ייחוד, ואין
אוסרין (אשת איש על בעלה) על הייחוד (מחמת ייחוד).
אמר רב אשי: לא אמרן (דמלקין) אלא בייחוד פנויה,
אבל בייחוד דאשת איש - לא, שלא תהא
מוציא לעז על בניה (שיאמרו "ראוה
שזינתה, לכך הלקוה, והאידנא ליכא מיתת בית דין למיקטלינהו").
מר זוטרא מלקי (על ייחוד אשת איש) ומכריז (ומכריז עליה שלא זינתה אלא נתיחדה).
אמר ליה רב נחמן מפרהטיא לרב אשי: מר נמי לילקי ולכריז?
אמר ליה: איכא דשמע בהא ולא שמע בהא.
אמר רב: מלקין על 'לא טובה השמועה' (מי
שיוצא קול עליו שהוא עובר עבירות - מלקין אותו, ד'לא טובה השמועה' - לאו הוא,
דכתיב בבני עלי 'אַל בני': לאו יש כאן, על 'לא טובה השמועה'), שנאמר (שמואל א ב,כד) אַל בני כי לא טובה
השמועה [אשר אנכי שמע מעברים עם ה'].
מר זוטרא מותיב לה אפסירה (קבשטר"א) על כתפיה ומקרי ליה (קורא לפניו) 'אַל בני' (להודיע שעל לאו זה הוא לוקה).
אמר רבה: בעלה בעיר - אין חוששין משום ייחוד (להלקות, דמסתפי מבעל, השתא אתי).
אמר רב יוסף: פתח פתוח לרשות הרבים - אין חוששין משום ייחוד.
רב ביבי איקלע לבי רב יוסף; בתר דכרך ריפתא; אמר להו: "שקולי דרגא
מתותי ביבי [הוציאו את הסולם מתחתי]" (שאכלו בעליה, וירדו רב יוסף ואשתו והוא נשאר בעליה; [הוציאו
את הסולם] שלא ירד ויתיחד).
והא אמר רבה 'בעלה בעיר אין חוששין משום ייחוד'!?
שאני רב ביבי, דשושבינתיה הואי (בעלת
ברית לו)
וגייסא ביה.
אמר רב כהנא: אנשים מבחוץ (בבית
החיצון)
ונשים מבפנים - אין חוששין משום ייחוד (שהחיצונים
אין להם דרך לפנים, ואיך יתייחד האיש אחד עם הנשים?); (אבל הפנימים יש להם דרך לחוץ; הילכך:) אנשים מבפנים ונשים
מבחוץ - חוששין משום ייחוד (חוששין
שמא יצא אחד מהם ויתייחד עם הנשים).
במתניתא תנא איפכא (אנשים
בחוץ ונשים בפנים - חוששין שמא יכנס האחד לפנים, ולא ירגישו בו חביריו; אנשים
בפנים ונשים בחוץ - אין חוששין שמא תכנס היא לפנים, ואם תכנס היא לפנים - לא איכפת
לן, דאשה מתייחדת עם שני אנשים; ואם אחד מהן יוצא לבין הנשים - אין זה ייחוד,
דמיסתפי שמא יצא אחד מהן אחריו, שהרי דרך הפנימיים על החיצונים).
אמר אביי: השתא דאמר רב כהנא הכי, ותנא מתניתא איפכא - אנא נעביד לחומרא.
אביי (מקום קבוצת אנשים ונשים,
או לדרשה או לחופה ) דייר ('דייר' לשון 'דרי דרי' (מגילה יב,א):
שורות שורות) גולפי (היה מסדר קנקנים של חרס
הרבה ביניהם, שאם יבאו זה אצל זה יקשקשו וישמע קול);
רבא דייר קנה (מסדר קנים שהעובר עליהן
קולם נשמע).
אמר אבין: סקבא דשתא (ריעוע
של ימות השנה ליחוד ולעבירה) ריגלא (ימות
הרגל, שיש קבוצת אנשים ונשים לשמוע דרשה, ונותנים ונושאים זה עם זה; 'סקבא' =
דדרישדור"א בלע"ז, כמו 'דמסקב להו לחמרייהו' (בבא מציעא כז,ב))
הנך שבוייתא דאתאי לנהרדעא; אסקינהו לבי רב עמרם חסידא (שצוה עליהם לפדותם ונתנום בעלייתו); אשקולו דרגא
מקמייהו [הוציאו את הסולם מתחתם]; בהדי דקא חלפה חדא מנייהו (שהיתה עוברת אצל פי ארובה שמן העלייה לבית) נפל נהורא באיפומא (נפל אור בבית דרך פי העליה שהיו פניה מאירות); שקליה רב עמרם
לדרגא דלא הוו יכלין בי עשרה למדלייא [להרים אותו]-
דלייא לחודיה, סליק (לתובעה) ואזיל; כי מטא לפלגא
דרגא - איפשח (הרחיב ופיסק רגליו לעמוד
במקומו בחזקה להתגבר על יצרו); רמא קלא "נורא בי עמרם (הזעיק בני השכונה ליאסף ולבא לכבות הדליקה כדי שיחדל
מיצרו שיתבייש מהן)"; אתו רבנן (שהיו
סבורים שהיה שם דליקה), אמרו ליה: כסיפתינן!
אמר להו: מוטב תיכספו בי עמרם בעלמא הדין - ולא תיכספו מיניה לעלמא דאתי.
אשבעיה (רב עמרם ליצר הרע שיצא
ממנו)
דינפק מיניה - נפק מיניה כי עמודא דנורא.
אמר ליה: חזי דאת נורא, ואנא בישרא - ואנא עדיפנא מינך.
רבי מאיר הוה מתלוצץ בעוברי עבירה (אומר
שנקל הוא להתגבר על יצרו אם היו רוצים). יומא חד אידמי ליה שטן (דהוא יצר הרע) כאיתתא בהך גיסא דנהרא (לצד השני שמעבר המים). לא הוה מברא (ספינות המעברות). נקט מצרא (חבל מתוח משפת הנהר אל שפתו, ואוחזין בו לבא על דף
קצר המוטל ברוחב הנהר) וקא עבר; כי מטא פלגא מצרא - שבקיה (היצר לרבי מאיר); אמר: "אי לאו דקא
מכרזי ברקיעא 'הזהרו ברבי מאיר ותורתו' - שויתיה לדמך [הייתי
גורם לכך שערך דמך היה שוה] תרתי מעי".
רבי עקיבא הוה מתלוצץ בעוברי עבירה. יומא חד אידמי ליה שטן כאיתתא בריש
דיקלא. נקטיה לדיקלא וקסליק ואזיל. כי מטא לפלגיה דדיקלא – שבקיה, אמר: "אי
לאו דמכרזי ברקיעא 'הזהרו ברבי עקיבא ותורתו' - שויתיה לדמך תרתי מעי".
פלימו הוה רגיל למימר כל יומא "גירא בעיניה דשטן". יומא חד
- מעלי יומא דכיפורי הוה - אידמי
ליה כעניא; אתא [השטן] קרא אבבא [בשער] "אפיקו ליה ריפתא". אמר ליה [השטן]: "יומא כי האידנא - כולי עלמא גואי ואנא
אבראי?", עייליה וקריבו ליה ריפתא. אמר ליה [השטן]: "יומא כי האידנא - כולי עלמא אתכא ואנא
לחודאי"! אתיוהו, אותבוהו אתכא (על
השלחן אוכלין); הוה יתיב מלא נפשיה שיחנא וכיבי (ולנ"ץ
המוציאין ליחה ומאוסין) עליה, והוה קעביד ביה מילי דמאיס;
אמר ליה [פלימו]:
(קידושין פא,ב)
תיב שפיר (שב כהוגן שלא תמאיסנו)!
אמר ליה [השטן]: "הבו לי כסא (מזגו לי כוס)".
יהבו ליה כסא. אכמר (שוטי"ר
בלע"ז), שדא ביה כיחו (השליך בתוכו את כיחו:
ליחה היוצאה מן הריאה). נחרו ביה (גערו בו).
שקא (הלקיח, כמו 'שקל') ומית (הוא החזיק עצמו כמת).
שמעו דהוו קאמרי (השמיעו לאנשי ביתו קול
יוצא מבחוץ ואומרים) "פלימו קטל גברא! פלימו קטל גברא"!
ערק (פלימו כסבור שבאים עליו
נוגשי המלך להורגו) וטשא (נחבא) נפשיה בבית הכסא (חוץ לעיר); אזיל [השטן] בתריה, נפל [פלימו] קמיה [לפניו]. כי דחזייה (שטן לפלימו) דהוה מצטער - גלי ליה נפשיה.
אמר ליה: "מאי טעמא אמרת הכי (למה
הורגלת לקללני)"?
- "ואלא היכי אימא" (לדחותך
מעלי שלא תחטיאני)?
אמר ליה: לימא מר "רחמנא נגער ביה בשטן".
רבי חייא בר אשי הוה רגיל - כל עידן דהוה נפל לאפיה - הוה אמר: "הרחמן
יצילנו מיצר הרע". יומא חד שמעתינהו דביתהו, אמרה: "מכדי הא כמה שני
דפריש ליה מינאי (מחמת זקנה ומה ירא מיצר
הרע)!
מאי טעמא קאמר הכי?" יומא חדא הוה קא גריס בגינתיה, קשטה נפשה (בתכשיטיה קישוטי בשמים ואפרסמון), חלפה ותנייה קמיה (עברה לפניו ושנתה פעם שניה).
אמר לה: "מאן את"?
אמרה: "אנא חרותא (שם
זונה ניכרת בעיר) דהדרי מיומא (שחזרתי היום הלום).
תבעה; אמרה ליה: "אייתי ניהליה להך רומנא דריש צוציתא (ענף קטן שבגובה הדקל)"!
שוור (קפץ), אזל אתייה ניהלה.
כי אתא לביתיה - הוה קא שגרא
דביתהו תנורא. סליק וקא יתיב בגויה (להמית
את עצמו).
אמרה ליה: "מאי האי"?
אמר לה: "הכי והכי הוה מעשה".
אמרה ליה: "אנא הואי".
לא אשגח בה עד דיהבה ליה סימני.
אמר לה: "אנא מיהא לאיסורא איכווני".
כל ימיו של אותו צדיק היה מתענה עד שמת באותה מיתה, דתניא: '[במדבר ל,יג: ואם הפר יפר אתם אישה ביום שמעו כל מוצא שפתיה לנדריה ולאסר נפשה לא יקום] אישה הפרם וה'
יסלח לה (צריכין סליחה) - במה הכתוב מדבר (מאחר שאישה הפרה מה שעברה ומה זו סליחה)? באשה שנדרה בנזיר
ושמע בעלה והפר לה, והיא לא ידעה שהפר לה בעלה, והיתה שותה יין ומטמאה למתים (מיד; ואף על פי שבהיתר, כיון שהיא לאיסור נתכוונה -
צריכה סליחה)'.
רבי עקיבא, כי הוה מטי להאי פסוקא - הוה בכי, אמר: 'ומה מי שנתכוין
לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה, אמרה תורה צריכה כפרה וסליחה, מי שנתכוין לאכול
בשר חזיר ועלה בידו בשר חזיר - על אחת כמה וכמה!
כיוצא בדבר אתה אומר [ויקרא
ה,יז: ואם נפש כי תחטא ועשתה אחת מכל
מצות ה' אשר לא תעשינה] ולא ידע ואשם ונשא עונו;
כשהיה רבי עקיבא מגיע לפסוק זה - היה בוכה: ומה מי שנתכוין לאכול שומן ועלה
בידו חלב, אמרה תורה 'ולא ידע ואשם ונשא עונו' - מי שנתכוין לאכול חלב
ועלה בידו חלב על אחת כמה וכמה.
איסי בן יהודה אומר: 'ולא ידע ואשם ונשא עונו': על דבר זה ידוו כל
הדווים (שיש להם לב לדוות - ידוו
על זה שאינו מתכוין, ויש כאן נשיאות עון).
מתייחד אדם עם אמו [ועם
בתו, וישן עמהם בקירוב בשר]:
אמר רב יהודה אמר רב אסי: מתייחד אדם עם אחותו (לפרקים אבל אינו דר תמיד ביחוד אצלה בבית), ודר עם אמו ועם בתו
(דלא תקיף יצריה עלייהו, דאהנו
ביה אנשי כנסת הגדולה דלא מגרי בקרובתא מכי כחלינהו ונקרינהו לעיניה כו' (סנהדרין סד,א)).
כי אמרה קמיה דשמואל, אמר: אסור להתייחד עם כל עריות שבתורה ואפילו עם
בהמה!
תנן: 'מתייחד אדם עם אמו ועם בתו וישן עמהם בקירוב בשר' -ותיובתא
דשמואל!
אמר לך שמואל: וליטעמיך הא דתניא: 'אחותו וחמותו ושאר כל עריות שבתורה -
אין מתייחד עמהם אלא בעדים' - בעדים אִין, שלא בעדים – לא! אלא תנאי היא,
דתניא: אמר רבי מאיר: הזהרו בי מפני בתי! אמר רבי טרפון (לאנשי ביתו): הזהרו בי מפני כלתי (להיות עמי ועם כלתי שלא אתייחד עמה). ליגלג עליו אותו
תלמיד.'
אמר רבי אבהו משום רבי חנינא בן גמליאל: לא היו ימים מועטים עד שנכשל אותו
תלמיד בחמותו.
'אפילו עם בהמה':
אביי מכלליה מכולה דברא (כשהיה
הולך בשדה בגירסא לייחוד - היה מונע הבהמות מכל השדה; דבר אחר: שאינו מניח להיות
רועה והבהמות בשדה אחד);
רב ששת מעבר ליה מצרא;
רב חנן מנהרדעא איקלע לרב כהנא לפום נהרא; חזייה דיתיב וקא גרס וקיימא בהמה
קמיה; אמר ליה: לא סבר לה מר 'אפילו עם בהמה'? אמר ליה: לאו אדעתאי.
אמר רבא מתייחד אדם עם שתי יבמות (נשי
שני אחין ששונאות זו את זו כשתי צרות שדואגות שמא תפול ליבום לפני בעלה ותיעשה לה
צרה),
ועם שתי צרות, עם אשה וחמותה, עם אשה ובת בעלה (אשה וצרתה, ואשה וחמותה, ובת חמותה, ובת בעלה - כולן
שונאות זו את זו, וטעמא מפרש ביבמות בפרק 'האשה שהלכה' (קיז,א)), עם אשה ותינוקת שיודעת טעם
ביאה (כלומר: מה היא ביאה, שתדע לספר
דברים בשוק) ואין מוסרת עצמה לביאה (מתוך
קוטנה עדיין לא לבשה יצר, הילכך אין כאן משום דעת קלה, שלא תהא נוחה להתפתות).
הגדילו זה ישן בכסותו [ואם
הגדילו זו ישנה בכסותה וזה ישן בכסותו]:
וכמה?
אמר רב אדא בר רב עזא: אמר רב אסי: תינוקת בת תשע שנים ויום אחד (והביאה שערות; דכי איכא 'שדים נכונו ושערך צמח' [יחזקאל
טז,ז] [ראה
להלן בגמרא] - הוא דמגרו בה; וסבר לה כמאן
דאמר (בנדה מו,א): 'בת תשע שנים ויום אחד שהביאה שערות - סימן הן';
מכאן ואילך - אבל קודם לכן שומא) תינוק בן שתים עשרה שנה ויום אחד (קרי ליה 'הגדיל', ולא יישן עם אמו עוד בקירוב בשר).
איכא דאמרי: תינוקת בת שתים עשרה שנה ויום אחד, תינוק בן שלש עשרה ויום
אחד.
וזה וזה (בין ללישנא קמא בין
ללישנא בתרא) כדי שיהיו [יחזקאל טז,ז: רבבה כצמח השדה נתתיך ותרבי ותגדלי ותבאי בעדי
עדיים] שדים נכונו ושערך צמח [ואת
ערם ועריה] (דתינוקת בעינן 'שדים נכונו'
בסימני נערות בסימנין [שבדדים] דהיינו 'בוחל' כדתנן במסכת נדה (פ"ה
מ"ז, דף מז,א) 'בוחל' - אלו ימי הנעורים'; ו'שערך צמח' [מה
מקום סימן זה אם הסימן המובהק הוא בוחל]? אלא דללישנא קמא - אי אתיא
שערות מתשע שנים ולמעלה - הוי סימן גמור, וללישנא בתרא - הוי שומא עד בת שתים עשרה
שנים ויום אחד).
אמר רפרם בר פפא, אמר רב חסדא: לא שנו אלא שאינה בושה לעמוד לפניו ערום,
אבל בושה לעמוד לפניו ערום (בידוע
שיש בה טעם ביאה) – אסור; מאי טעמא? יצר אלבשה [עלול לקרות].
רב אחא בר אבא איקלע לבי רב חסדא חתניה; שקליה לבת ברתיה [שהיתה
נכדתו], אותבוה בכנפיה [על
ברכיו]. אמר ליה [רב
חסדא]: לא סבר לה מר דמקדשא (אין אדוני יודע שהיא מקודשת ויש לו להתרחק מאשת איש)?
אמר ליה: עברת לך אדרב, דאמר רב יהודה אמר רב - ואיתימא רבי אלעזר: אסור
לאדם שיקדש את בתו כשהיא קטנה עד שתגדיל ותאמר בפלוני אני רוצה"!
- "מר נמי עבר ליה אדשמואל, דאמר שמואל "אין משתמשים באשה"!
אמר ליה: "אנא כאידך דשמואל סבירא לי, דאמר שמואל:
(קידושין פב,א)
הכל לשם שמים (ואין דעתי אחריה לחיבת
אישות, אלא לחיבת קורבה, ולעשות קורת רוח לאמה כשאני מחבב את בתה).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ
לצורך הפשט הפשוט.
הערות
בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
Footnotes become visible when the cursor rests on the
number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an Edit
option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers
of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is © 2000, 2006, 2007, 2008 by Julius
Hollander
Permission to distribute this material without
remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com