דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים –
בגופן נרקיסים; הערות
העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה
מלאה בסוף הדף.
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(קידושין פא,ב)
רב אחא בר אבא איקלע לבי רב חסדא חתניה; שקליה לבת ברתיה [שהיתה
נכדתו], אותבוה בכנפיה [על
ברכיו]. אמר ליה [רב
חסדא]: לא סבר לה מר דמקדשא (אין אדוני יודע שהיא מקודשת ויש לו להתרחק מאשת איש)?
אמר ליה: עברת לך אדרב, דאמר רב יהודה אמר רב - ואיתימא רבי אלעזר: אסור
לאדם שיקדש את בתו כשהיא קטנה עד שתגדיל ותאמר בפלוני אני רוצה"!
- "מר נמי עבר ליה אדשמואל, דאמר שמואל "אין משתמשים באשה"!
אמר ליה: "אנא כאידך דשמואל סבירא לי, דאמר שמואל:
(קידושין פב,א)
הכל לשם שמים (ואין דעתי אחריה לחיבת
אישות, אלא לחיבת קורבה, ולעשות קורת רוח לאמה כשאני מחבב את בתה).
משנה:
לא ילמד אדם רווק ('רווק':
פנוי בלא אשה) סופרים ('סופרים': מלמדי תינוקות,
כלומר: לא ירגיל רווק עצמו להיות מן הסופרים; ובגמרא מפרש טעמא); (וכן) ולא תלמד אשה סופרים (לא תרגיל עצמה להיות ממלמדי תינוקות).
רבי אלעזר [בן שמוע] אומר: אף מי שאין לו
אשה (בגמרא מפרש מאי היא) לא ילמד סופרים.
רבי יהודה אומר: לא ירעה רווק בהמה (שלא
יתאוה לה),
ולא יישנו שני רווקין בטלית אחת (שלא
יבואו לידי משכב זכור).
וחכמים מתירים (שלא נחשדו במשכב זכור
ובהמה).
גמרא:
מאי טעמא (לא ילמד רווק סופרים)?: אילימא משום ינוקי
(דחשידי רווקים אמשכב זכור
דתינוקות)
– והתניא: 'אמרו לו לרבי יהודה (דמתניתין,
דאמר 'לא יישנו שני רווקין בטלית אחת'): לא נחשדו ישראל על משכב זכור ולא על הבהמה'!?
אלא רווק - משום אמהתא דינוקי (אמותיהם
של תינוקות שמצויות אצלו להביא את בניהן לבית הספר); אשה - משום אבהתא דינוקי.
רבי אלעזר אומר אף מי שאין [אשה
לא ילמד סופרים]:
איבעיא להו: מי שאין לו אשה כלל (ומוסיף
אדתנא קמא דקאמר 'רווק' - שלא נשא אשה מימיו, ואתא רבי אלעזר למימר 'אפילו היתה לו
ומתה', אבל יש לו ואינה שרויה אצלו מותר)? או דלמא בשאינה שרויה אצלו?
תא שמע: אף מי שיש לו ואינה שרויה אצלו לא ילמד סופרים.
רבי יהודה אומר לא ירעה [רווק
בהמה ולא יישנו שני רווקין בטלית אחת]:
תניא: 'אמרו לו לרבי יהודה: לא נחשדו ישראל על משכב זכור ולא על הבהמה.'
משנה:
כל שעסקיו עם הנשים (שמלאכת
אומנותו נעשית לנשים והנשים צריכות לו) לא יתיחד עם הנשים (אפילו עם הרבה נשים, לפי שלבו גס בהו, וכולן מחפות
עליו; ואילו איש אחרינא - בין שתי נשים תנן (לעיל פ,ב), אבל עם שלש או ארבע שפיר
דמי);
ולא ילמד אדם את בנו אומנות הנשים.
רבי מאיר אומר: לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקיה וקלה (מפרש בגמרא שפיר), (ואל יאמר בלבו "אומנות זו אינה מעשרת" אלא) ויתפלל למי שהעושר
והנכסים שלו (יבקש רחמים); שאין אומנות שאין
בה עניות ועשירות: שלא עניות מן האומנות ולא עשירות מן האומנות, אלא הכל לפי
זכותו.
רבי שמעון בן אלעזר אומר: ראית מימיך חיה ועוף שיש להם אומנות? והן
מתפרנסין שלא בצער! והלא לא נבראו אלא לשמשני, ואני נבראתי לשמש את קוני - אינו
דין שאתפרנס שלא בצער? אלא שהורעתי מעשי וקפחתי את פרנסתי.
אבא גוריין איש צדיין אומר משום אבא גוריא: לא ילמד אדם את בנו חמר גמל קדר
[גירסא אחרת: ספר] (בעלי
קרנות [אולי רש"י גרס 'קרן', ומפרש: בעל קרונות]: כל
אלו אומנות ליסטיות: כשלנים בדרכים הם נכנסים ולוקטים עצים מן הכרמים ופירות; ועוד
שנשכרים לאדם ומעבירין על תנאם) רועה (בהמות
שלו, שמעבירן לרעות בשדה אחרים) וחנוני (מלומד
באונאה להטיל מים ביין, צרורות בחטין) שאומנותן אומנות ליסטים;
רבי יהודה אומר משמו (של
אבא גוריא): החמרין רובן רשעים (מפני
ליסטיות)
והגמלין רובן כשרין (שפורשין למדברות למקום
גדודי חיות וליסטין, ויראים לנפשם ומשברים לבם למקום); הספנין רובן חסידים (שפורשין למקום הסכנה, ותמיד הם ברעדה - יותר מן
הגמלין [ולכן נקראו 'חסידים']);
טוב שברופאים לגיהנם (אינו
ירא מן החולי, ומאכלו מאכל בריאים, ואינו משבר לבו למקום; ופעמים שהורג נפשות; ויש
בידו לרפאות העני ואינו מרפא), והכשר שבטבחים (ספיקי טריפות באות לידו, וחס על ממונו ומאכילן) - שותפו של עמלק.
רבי נהוראי אומר: מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה:
שאדם אוכל משכרה בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, ושאר כל אומנות אינן כן (שאף הבא לידי זקנה או ייסורין ואינו יכול לעסוק בה -
הוא אוכל ממתן שכרה, דכתיב 'עוד ינובון בשיבה'): כשאדם בא לידי חולי או לידי
זקנה או לידי יסורין ואינו יכול לעסוק במלאכתו - הרי הוא מת ברעב, אבל התורה אינה
כן, אלא משמרתו מכל רע בנערותו - ונותנת לו אחרית ותקוה בזקנותו: בנערותו מהו
אומר? (ישעיהו מ,לא) וקוי ה' יחליפו כח [יעלו אבר כנשרים ירוצו ולא ייגעו ילכו ולא ייעפו]; בזקנותו מהו אומר?
- (תהלים צב,טו) עוד ינובון
בשיבה [דשנים ורעננים יהיו]; וכן הוא אומר
באברהם אבינו: (בראשית כד,א) ואברהם זקן [בא בימים] וה' ברך את אברהם בכל: מצינו שעשה אברהם אבינו את
כל התורה כולה עד שלא ניתנה, שנאמר (בראשית
כו,ה) עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי חוקותי ותורותי.
גמרא:
תנו רבנן: 'כל שעסקיו עם הנשים - סורו רע (מנהגו רעה, קרבותו רע, להשתדל עמו שיהא סר אליו ובא
לביתו),
כגון הצורפים (צורפי זהב העושין לנשים
שירין נזמים וטבעות) והסריקים (סורק בגדים לנשים; פלוקיירד"א) והנקורות (מנקרי ריחים של יד, שנשים טוחנות בהם, כדתנן בכתובות
(פ"ה מ"ה, דף נט,ב): 'אלו מלאכות שהאשה עושה לבעלה: טוחנת ואופה...'
ואמרינן (שם) 'בריחיא דידא'), והרוכלין (מוכרין קישוטי בשמים לנשים) והגרדיים [עוסקים
בצמר ובפשתן, אורגים, וכנראה גם מוכרים לנשים] והספרים (הנשים
צריכות להן בשביל בניהם) והכובסים, והגרע (אומן המקיז דם; על שם שמגרע את הדם) והבלן (מחמם מרחצאות) והבורסקי (מעבד להם עורות ללבוש ולנעול [וכנראה גם מוכרים לנשים]);
אין מעמידים מהם לא מלך ולא כהן גדול.'
מאי טעמא?
לא משום דפסילי, אלא משום דזיל אומנותיהו.
תנו רבנן: 'עשרה דברים נאמרו בגרע: 1) מהלך על צידו, 2) ורוחו גסה, 3) ונתלה ויושב (שלשתן סימני גאוה, אבל אין זו דומה לזו, ובכולן הוא
חלוק ממדת הכשרים: 'נתלה ויושב': אינו יושב אלא אם כן נסמך או לאחוריו או על צידו,
דרך גאוה; ובשביל שהבריות מוסרין נפשן לידו הוא מתגאה), 4) ועינו צרה (בממונו להוציא כלום, מפני שהוא מלומד לאכול אצל
המקיזין, ואינו מלומד להוציא), 5) ועינו רעה (נותן עיניו בבריאים שיחלו ויהיו צריכין לו), 6) אוכל הרבה (שמלומד לאכול עם כמה אנשים בכל יום) 7)ומוציא קימעא (מתוך שמאכלו יפה בלחם נקי ובשר שמן, שממעטים את
הזבל, שכל אדם מכין לסעודת הקזה מאכל בריאה) וחשוד 8)על העריות (מתוך שהנשים צריכות לו ועסקו עמהן) 9)ועל הגזל (שהנשים גוזלות מבעליהן ונותנות לו) ועל 10) שפיכות דמים (זימנין דשפי ליה לדמא לפחות מרביעית);
דרש בר קפרא: לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקיה וקלה.'
מאי היא?
אמר רב יהודה:
(קידושין פב,ב)
מחטא דתלמיותא (מחט תלמיית;
ברושדיי"ר בלע"ז: שהתפירות עשויות תלמים תלמים שורות שורות כתלמים של
מחרישה)
[כנראה לעשות יריעות גדולות שצריכות חיזוק, כגון
שמיכות גדולות].
תניא: 'רבי אומר: אין לך אומנות שעוברת מן העולם (שבטילה מן העולם; בין שהיא נקיה בין שהיא מאוסה - יש
בה צורך, ואם לא ילמדנה זה ילמדנה אחר); אשרי מי שרואה את הוריו (יולדיו ואת ילדיו) באומנות מעולה (באומנות נקיה); אוי לו למי שרואה את הוריו
באומנות פגומה;
אי אפשר לעולם בלא בסם (מוכר
בשמים)
ובלא בורסקי: אשרי מי שאומנותו בסם, ואוי לו מי שאומנותו בורסקי [שעבודתו
מלוכלכת ויש שם ריח רע];
אי אפשר לעולם בלא זכרים ובלא נקבות; אשרי מי שבניו זכרים ואוי לו למי
שבניו נקיבות;
רבי מאיר אומר: לעולם ילמד אדם לבנו אומנות נקיה וקלה, ויבקש רחמים למי
שהעושר והנכסים שלו, שאין עניות מן האומנות ואין עשירות מן האומנות, אלא למי
שהעושר שלו שנאמר (חגי ב,ח) לי הכסף ולי
הזהב נאם ה' צבאות'.
רבי שמעון בן אלעזר אומר: אם ראית מימיך [חיה ועוף שיש להם אומנות? והן מתפרנסין שלא בצער!
והלא לא נבראו אלא לשמשני, ואני נבראתי לשמש את קוני - אינו דין שאתפרנס שלא בצער?
אלא שהורעתי מעשי וקפחתי את פרנסתי]:
תניא: 'רבי שמעון בן אלעזר אומר: מימי לא ראיתי צבי קייץ (מייבש קציעות בשדה), וארי סבל (נושא משאות), ושועל חנוני, והם מתפרנסים
שלא בצער, והם לא נבראו אלא לשמשני, ואני נבראתי לשמש את קוני; מה אלו שלא נבראו
אלא לשמשני מתפרנסים שלא בצער ואני שנבראתי לשמש את קוני - אינו דין שאתפרנס שלא
בצער? אלא שהרעותי את מעשי וקיפחתי את פרנסתי, שנאמר (ירמיהו ה,כה) עונותיכם הטו [אלה וחטאותיכם מנעו הטוב מכם].
רבי נהוראי אומר מניח אני כל אומנות [ואיני מלמד את בני אלא תורה]:
תניא: 'רבי נהוראי אומר: מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני
אלא תורה, שכל אומנות שבעולם אין עומדת לו אלא בימי ילדותו, אבל בימי זקנותו הרי
הוא מוטל ברעב (אין להן מתן שכר לאחר זמן
אלא שכר המצוי להם בשעתן); אבל תורה אינה כן: עומדת לו לאדם בעת ילדותו,
ונותנת לו אחרית ותקוה בעת זקנותו (מתן
שכרה בא מאליו לאורך ימים, ואף לחולה ולזקן שאינו יכול לעסוק בה עכשיו - אוכל מן
הקודמות); בעת ילדותו מהו אומר? - (ישעיהו
מ,לא) וקוי ה' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים [ירוצו ולא ייגעו ילכו ולא ייעפו]; בזקנותו מהו אומר?
- (תהלים צב,טו) עוד ינובון
בשיבה (יצמחו צמח, ויתייחד שכרן לעת
שיבתן) דשנים ורעננים יהיו'.
הדרן עלך עשרה יוחסין
וסליקא לה מסכת
קידושין
וסליקו לה סדר נשים
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות
בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
Footnotes become visible when the cursor rests on the
number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an Edit
option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers
of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is © 2000, 2006, 2007, 2008 by Julius
Hollander
Permission to distribute this material without
remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com