לשבור את החזיר / אתגר קרת

בסיפור זה מסופר אודות ילד בשם יואבי, אשר מבקש מהוריו בובה של בארט סימפסון. האב אינו מסכים, בטענה שהילד אינו מעריך כסף, ולכן צריך ללמדו את ערך הכסף בכך שימלא בובת חרסינה של חזיר במטבעות, אותן יקבל בכל פעם מטבע אחד לאחר שישתה שוקו.

התפנית מגיעה כאשר הילד מתאהב בחזיר, וכאשר החזיר מתמלא בכסף וניתן לקנות לילד את הבובה שביקש, האב מבקש מהילד לשבור את חזיר החרסינה כדי להוציא ממנו את המטבעות שבו. אך הילד רואה בחזיר כמו חבר, ולכן אינו רוצה לפגוע בו, הוא יקר לו יותר מהבובה שרצה.

לבסוף, הילד מבריח את החזיר בלילה אל השדות, שם הוא נפרד ממנו.

הנושא המרכזי בסיפור- העימות בין האב לבנו:

בסיפור יש עימות חריף בין האב לבנו, כאשר בהתחלה נאמר כי האב לא רוצה שהבן יגדל להיות פושטק שגונב מקיוסקים, ולכן הוא מכריח אותו לשתות שוקו כל יום כדי לקבל כסף לבובה שהוא רוצה שיקנו לו.

הילד נקשר לחזיר ועושה ההפך מאביו, כאשר הוא אומר לו שיאהב אותו אפילו אם יהיה פושטק או יגנוב מקיוסקים.

החזרה של הבן על דברי האב מעידה לעג רב ומרירות = לעג מר.

כדי להציל את החזיר, חברו האהוב ביותר (אפילו יותר מהוריו, לטענתו של הילד), הילד צריך לשקר לאב בכך שהוא מבקש עוד יום אחד עד שבירת החזיר, ומנצל את הלילה שבין שני הימים האלו כדי להבריח את החזיר החוצה לשדה.

שיטת החינוך של האב לקויה- הוא רואה את החזיר כדרך להעברת המסר לילד, בעוד שהילד רואה את החזיר כחבר שלו, כאילו הוא המסר בעצמו. הילד נאלץ לשתות שוקו שהוא שונא, ויש לו רגשות לחזיר בעוד שלאב אין והוא רוצה לנפצו כדי לקנות לילד את הבובה שרצה בתחילת הסיפור.

בסופו של דבר, הילד הוא למעשה זה שמחנך את האב, בכך שהוא "עובד עליו", לא נשבר- וסביר להניח שבסופו של דבר האב ישבר ויבין את טעותו.

* הסיפור כולל הרבה מאוד סלנג וביטויים שחוזרים על עצמם, כדי להדגיש את המתח והקונפליקט בין האב לבנו, וכמו כן הביטוי "נתתי לדמעות לבכות" (מבטא את כאב הפרידה הצפויה) שייך לרובד גבוה של דיבור, שעומד בניגוד לסלנג הרב בסיפור זה.

שם הסיפור- לשבור את החזיר:

כפי שנאמר, האב רצה לחנך את בנו על משמעות הכסף אך לא הצליח. למרות זאת, הוא כן הצליח ללמדו מהי חברות אמת ונאמנות לחבר.

הערכים של האב והילד שונים, והילד רואה בערכי האב כערכים שבורים, ואולי אינם אפילו ערכים בכלל.

כמו כן, במשך כל הסיפור שורר מתח בין האב לבנו, כאשר לבסוף הבן מצליח לשבור את מילתו של האב, בכך שאינו שובר את החזיר, ומחביא אותו במקום אחר.

נקודה נוספת היא עיניה של האם, שמתוארות כשבורות. המשמעות כאן היא של כאב ואכזבה קשה מהתנהגות האב, בעלה, כלפי ילדם.

הדמויות:

-         יואבי- רוצה בובת סימפסון אך בהמשך הוא מתאהב בחזיר פשוט העשוי מחרסינה. הוא מתאהב בו דווקא בגלל שהוא אינו משוכלל ("בלי אורות וקפיצים.."). למרות היותו ילד, הוא מתנהג בבוגר- עומד מול אביו ומצליח לשכנעו בדעתו ובבקשותיו. הוא חכם וערמומי, נאמן לחבר (החזיר). הוא מרבה לחזור אחרי דברי האב, כאות ללעג, אך האב אינו שם לב לחזרות אלו. הילד טוען כי התאהב בחזיר בזכות כך שהחזיר חייך אליו, אך סביר להניח כי הילד הוא למעשה זה שחייך אל החזיר, לאחר שנמאס לו מכל הצעצועים "הנוזליים", החדישים והמתקדמים שלו.

-         האב- מוצג באור שלישי, וכבר בפתיחה הוא מתואר כנותן הטון בבית, ואינו מתחשב בבקשת האם. הוא מתנה לילדו תנאי קשה למימוש בקשתו, ואינו יודע שהילד הערים עליו והחביא את החזיר מחוץ לבית כדי שלא להרוס אותו. הסוף הוא פתוח ולכן לא ניתן לדעת כיצד האב מגיב- האם יכעס על הילד או יבין את דרך פעולתו של הילד, יבין את טעויותיו ויתחרט או יבקש סליחה?

-         האם- כבר בהתחלה היא מותקפת ע"י האב, שתוקף אותה על כך שהיא מצייתת מיד לדברי הילד, ולאחר מכן הוא גורר אותה כדי שתראה את פירות חינוכו ותיווכח לדעת שהוא צדק. מכיוון שהעיניים הם ראי לנפש, ניתן להגיד עליה שהיא נשברה, כי עיניה מתוארות כשבורות. לעומת הילד, היא פאסיבית ולכן היא נשברת- אך הילד אינו פאסיבי ולכן אינו נשבר בעימותו מול אביו.

-         החזיר- הוא בובה מחרסינה שמשמשת את הילד במקום הבובה שביקש בתחילת הסיפור מהוריו. יש בסיפור האנשה של החזיר, שמקבל תכונות של אדם. כמו כן, הילד נותן לו שם (פסחזון)- מסמל קרבה לחזיר מצד אחד והתרחקות מהאב מצד שני (פסחזון- שם משפחה שהיה מודבק על תיבת הדואר שלהם ואביו ניסה להורידיו). הילד שותה שוקו רק בשביל למלא את החזיר שלו, הוא מאמין שכך הוא עוזר לו להיות שמח ולהרגיש טוב, דואג לחזיר שלא יפול מהשולחן ומבקש מאביו שלא לנער אותו. במהרה, הוא כובש את ליבו של הילד, וחיוכו מוזכר פעמים רבות בסיפור. בסוף הסיפור, כאשר הוא מבין כי סופו קרב, הוא נהיה עצוב ומעדיף לשתוק.

הרעיונות והמשמעות של הסיפור:

בסיפור יש ביקורת על התנהגות האב ודרך החינוך שלו. למרות שהסיפור מועבר מנקודת ראייתו של הילד, אך הוא מסופר בצורה משכנעת, ויוצר רושם אמיתי שהאב אינו מתייחס בצורה נכונה לבן שלו- הוא למעשה גורם לבנו להתרחק ממנו, במקום להתחנך.

ייתכן והסיפור מופנה כלפי הורים שמתנים חלק מפעולות ילדיהם אם יעשו כך או אחרת. האב רוצה להעביר לבנו את המסר של חשיבות וערכו הרב של הכסף, אך בסופו של דבר הבן משאיר את החזיר בשדה יחד עם כל הכסף שבתוכו.

דווקא בזכות חינוך לקוי מהוריו, הילד עובר תהליך מסוים של התבגרות, ולומד מהי חברות, נאמנות ונחישות אמיתית.

המספר בסיפור:

זהו מספר מגוף ראשון. הסיפור מסופר מזוית ראייתו של הילד- ניתן לראות זאת לפי השפה, ראיה ילדותית של העולם, בעל בקשות וצרכים של ילד, מתחבר לבובה וכו'. כמו כן, הוא תמים ולכן הוא אומר כל מה שהוא חושב, אינו יודע לשקר, מוגבל בהבנתו, בעל דמיון רב.