העיניים של איינשטיין

 

א. פגישה בשלוש בלילה

בבוקר הפציעה עין במצח בין שתי הגבות.

לילה קודם התעוררתי בשעה שלוש בערך ומולי שתי עיניים עמוקות, בהירות כקריסטל. הן יצרו את הרושם כאילו הן יודעות כל דבר בעולם ומיד ידעתי שהן העיניים של איינשטיין. התישבתי במיטה ותחושת אושר אין-קץ עטפה אותי. העיניים נראו כשתי אבנים יקרות בלבן ובשחור דומות לקונכיות, חלקות ומעוגלות. בצד אחד, סגורות במעין נרתיק בצד השני טובלות במים בצבע חלב. בתוך שבלולי העיניים נצצו הילות זעירות של אהבה וחמלה. ולפעמים פרצה מהן מדורת אור של שמחה. הרגשתי שהעיניים חיות ומדברות אלי.

איינשטיין היה תמיד האלוהים שלי. ודווקא איינשטיין לא חפץ להיות קדוש חילוני, הוא נהג לומר, "אני רוצה שישרפו את גופתי כדי שאנשים לא יבואו לסגוד לעצמותי". וכך היה. גופתו של איינשטיין נשרפה ב-18 באפריל שנת 55', בעת צהרים ואפרו פוזר לכל רוח.

"הם לא מילאו את צוואתי", אמרו לי עיניו של איינשטיין באישון לילה, "לפני ששרפו את גוויתי עקר ידיד רופא את מוחי ורופא אחר, ידידי גם כן, את עיני". עובדה שאיננה ניתנת לעירעור. אלברט איינשטיין הגיע לבי"ח "פרינסטון" בשבת ב-16 באפריל 1955, זמן קצר לאחר שהתמוטט בחדר האמבטיה, באמצע כתיבת נאום ל"קול ישראל" לרגל יום העצמאות. הוא התלונן על כאבים חזקים במפשעה והתגלה כי ורידיו דולפים. ממיטתו בבית החולים עסק במחקרו האחרון ודיבר עם בנו על פוליטיקה. הרופאים התחננו לנתחו כי הוא דעך ועורו הפך חיוור משעה לשעה. איינשטיין סירב. במהלך היומיים הבאים דימם למוות. ב-01:15, אור ליום שני, מלמל אלברט איינשטיין את מלותיו האחרונות והלא ברורות בגרמנית ועזב. אחר-כך חשב ד"ר הארווי שהמוח שלו צריך להיחקר כי הוא מוח של גאון. כמה טיפשי. לכן הסיר את החלק העליון של כיפת הגולגולת, חתך את הרקמה המחברת ועקר את המוח. אחר הזריק פורמלין למערכת העורקים של המוח והכניס אותו לצנצנת גדולה". "אבל אתה מדבר אלי מתוך העיניים, פרופ' איינשטיין, והן נראות כמו חדשות". "הן נראות כך כי ידידי, ד"ר אברהמס, לא ערך נתיחה לעיניים ולא חתך אותן למחקר. תחילה הוא ניתק את עצבי הראייה ואת ששת השרירים העיקריים בלי שפגע בגלגלי העין ואז בעזרת מלחציים הוציא את העיניים מארובותיהן והכניס אותן לצנצנת מעבדה, יצק לתוכה נוזל כדי שהן לא יתכווצו ושיכן אותן בכספת בניו-ג'רזי. לשם הוא נוסע חמש פעמים בשנה כדי לוודא שהנוזל תקין". "אתה כל כך מדעי, פרופ' איינשטיין. אבל העיניים שלך כל כך אמיתיות, כשאני מביט בהן כאילו אני מסתכל לתוך היופי והמיסתורין של העולם". "ידידי הצעיר, אילו מליצות אתה דובר, יכול להיות שהעיניים משקפות תוכן טהור, ריק מהקשרים, ובני האדם נפעמים למראה היופי הטבול בסבך העין שנסוג מאפשרות של הגדרה". "נהדר, ממש שירה, מיסטר איינשטיין. אני חש איך אתה מסתכל בי וחודר אלי עמוק". "מה אתה באמת רוצה ממני. מדוע קראת אל עיני באמצע הלילה" שאלו עיניו. "לא רציתי כלום. אתה הופעת לפתע וזה נפלא כמו חלום שהתגשם". "תחשוב היטב, תיזכר. רצית משהו מעיני". "נכון. הפגישה המיוחדת והמוזרה עם עיניך השכיחה את הערגה הבלתי פוסקת שלי בשנה האחרונה למצוא את 'העין השלישית'. תבין, ההישגים שלי בחיים לא כל כך מרשימים. אני עוזר מחקר באוניברסיטה במחלקה למתימטיקה. הציונים בינוניים. עדיין לא מצאתי אה בה אמיתית. יש אהבות קטנות וזיונים ללילה או לשבוע. אני מקווה שלא תכעס על השפה שלי. אבל כמו הרבה אנשים אני שואף למשהו אחר, שונה, נאמר גבוה יותר. הגעתי ליוגה ומדיטציה ושם למדתי על 'העין השלישית'. היוגים מכנים עין זאת בשם אג'נה. היא ממוקמת במרכז המצח, בחלל שבין גבות העיניים. בעת המדיטציה מתמזגים בה האדום והכחול ויוצרים את צבע האינדיגו המייצג שילוב של שני יסודות: האינטואיטיבי והרוחני. האנרגיה האלוהית עוברת באמצעות הנשמה, דרך העין השלישית ומפלסת לנו דרך במעגלות הסדר הקוסמי ובאתגרי הקיום האנושי. העין השלישית היא המרכז העצבי בעל העוצמה הרבה ביותר בגוף ובאמצעותה ניתן לחוות חוויות רוחניות רבות עוצמה. פרופ' איינשטיין, לך היו אינטואיציה וחשיבה עילאית. אני רוצה רק טיפה קטנה ממנה באוקינוס הענק של החיים". "בלי העין השלישית אינך חש התעלות לעולם?", שאלו אותי עיני הגאון. "לפעמים, כשאני פותר בעייה מתימטית, כשנדמה לי שאני עומד להתאהב, כשאני שומע את הסימפוניה מס' 1 של ברהמס ואת יוהנס פסיון של באך. אבל אני חייב להיוכח בעין השלישית כפי שעיניך נוכחות בי עכשיו. התוכל לעזור לי?" "אנסה אך תדע שיכולות לקרות טעויות, גם התיאוריה שלי איננה מושלמת".

 

ב. על הבוקר עין

הבוקר היה רגיל. הציפורים מתחת ביתי קשקשו כרגיל. רפפות התריס התנודדו והשמיעו קול רפוי כמידי יום. השמים שביצבצו מבעד החלון היו סתם שמים, תכלת רגיל. קמתי ממיטתי והלכתי לשירותים ולחדר האמבטיה להשתין, לרחוץ פנים, לצחצח שיניים ולהתגלח. בדרך, מהחדר לשירותים, זכרתי את פגישתי עם איינשטיין. יותר נכון עם עיניו. גם כיום אני בטוח שזה לא היה חלום. יש אנשים שפוגשים בלילה חוצנים. יש אנשים ששודדים מתקיפים אותם בלילה. יש אנשים שיפהפיות מתדפקות על דלתם בעלטה ויש אחד כמוני, שפוגש את עיניו הנפלאות של אלברט איינשטיין. הזכרון הלילי העלה חיוך על שפתי באושר וכששטפתי את פני עיני פגשו במראה בעיני השלישית. ממש להתאהב בה. עין מעט מלוכסנת בצבע טורקיז כשל כוכבת קולנוע מכותרת בריסים שחורים צפופים. איינשטיין הבטיח, איינשטיין קיים. לא חשתי בזמן החולף מרוב התפעלותי. צעדתי הלוך ושוב בדירתי הקטנה, הבטתי בעצמי במראה הגדולה בחדר השינה וקירבתי את פני אל הראי הקטן שהוצאתי מכיס מכנסי. כל אותו יום לא יצאתי ממפתן דלתי, טילפנתי לאוניברסיטה והודעתי כי חליתי. ניתקתי את הטלפון, ישבתי בכורסא ובהיתי. בשלושת הימים הבאים אכלתי קצת, לא קראתי ולא התרחצתי. התרגלתי למראה עיני היפהפיה וחיכיתי לתופעות העין השלישית. חוויות רוחניות ואינטלקטואליות ממדרגה ראשונה. שום דבר לא קרה. תירגלתי יוגה ומדיטציה, ושום דבר לא הופיע. חלפו חמישה ימים. חבר דפק על דלתי אמרתי שאני מרגיש לא טוב. התנצלתי מאחרי הדלת הסגורה והוספתי שהטלפון מקולקל ושיודיע במחלקה שאני עדיין חולה ושלא ידאגו. חיברתי לשעה קלה את קו הטלפון להרגיע את הורי ולהתנצל בפני ידידה על אי הופעה לפגישה. אחרי שבוע הדבקתי פלסטר שבקושי כיסה את עיני ויצאתי לקנות דברי מאכל ומשקה בחנות מכולת סמוכה.

לא אלאה אותכם יותר מדי בקורותי. לאחר חודש הוכרחתי חצי מעולף לפתוח את דלתי בפני הורי ואחותי. בסודי סודות נלקחתי לבי"ח פרטי וצלקת שהובטח כי תגליד כיסתה את מקום עיני השלישית. המנתח המכובד לא עמד בהבטחתו. הוא כתב מאמר נרחב על התופעה המרתקת, בלי לציין את שמי. עיתונאי חטטן איתר אותי וכתב רשימה בלי שריאיין אותי ובה חשף את שמי הפרטי ועבודתי. התפטרתי מהאוניברסיטה לאחר שיחה מבינה עם הבוס שגם הוא סיפר בטלביזיה עלי ועל התופעה. אחר כך אמרו לי, שיכולתי למכור את סיפורי האמיתי, ולהרוויח הון. זה לא היה בראש שלי. נסעתי לחו"ל, טיילתי במזרח הרחוק. אמנם לא חוויתי חוויות נדירות, אבל היה לי טוב ושקט. הצלקת במצח הגלידה. בוקר אחד, נדמה לי שזה היה בהונג-קונג, גיליתי בצווארי עין מוכרת, עין בצבע טורקיז מעוטרת בריסים כהים וצפופים. רציתי להתאבד. לאחר זמן קצר התעשתי והעין הורדה בניתוח קל בבית חולים בלי שעשו ממנה ענין. פחדתי לחזור לארץ, מה אעשה אם תפציע עין שלישית באיבר כלשהו בגוף? כל יום בדקתי את עצמי; תמיד כיוונתי מראה נוספת אל אחורי, מי יודע. לבסוף גברו געגועי וחזרתי לארץאל אוניברסיטה אחרת. סיימתי את לימודי ועבדתי במקצועי. ערב אחד הכרתי עלמה שעיניה דמו לעיניו המופלאות של איינשטיין, עיניים שנחרטו בזכרוני והיו איתי כמו בשיר, לאורך כל הדרך. אותה עלמה, איך לא, נשארה איתי. לילה אחד, לפני השינה כשהטלתי את מימי חשתי דקירה, פחדתי להסתכל שמא אראה את עין הטורקיז על איבר מיני. זה יכול להיות סיפור גדול, צווחתי בתוכי, יותר מנקודת החן, שלפי עדות הילד המתלונן, מתנוססת על אברו של מייקל ג'קסון. פתאום הופיעו עיניו של איינשטיין, הן צחקו. "מה מצחיק כל כך", שאלתי, סתם שאלתי היות ומזמן כבר אינני לוקח דברים ברצינות, למשל, עין שלישית. "לפי צורת מבטך על הדברים הם קורים או לא. כולל העיניים. את התיאוריה הזאת לא אני גיליתי אלא מתחרי, אנשי תורת הקוואנטים. לי יש דברים נכבדים לעסוק בהם: הזמן וגילוי השדה המאוחד. כשהופעתי אצלך באתי כדי להתלונן על אי קיום הצוואה שלי ועל כך שלא שרפו את גופתי. מילא העיניים, אבל מה שווה המוח המצומק שלי השוכן בתוך קופסה". העיניים של איינשטיין אמרו לי "שלום", ונדמה שהוסיפו "להתראות" כשהתיישבו בצנצנת קטנה עין על עין. ונראו כאילו מוחזקות בשבי. כל אחד חושב על עצמו, חשבתי, העיקר שלא צמחה לי עין למטה.

אבל לאחר כמה חודשים הפציעה לה הטורקיזית שלי בתוך הקורקבן ומכיוון שלא הורדתי אותה היא נשארה שם קבע ולא עברה למקום אחר. לבסוף היא מצאה את עצמה. תמיד אוכל לספר שעשיתי לעצמי קעקוע בטבור.