לא השארתי סימן שהייתי

ראש המאפיה מת בליל חורף סוער בין העשרים ושמונה בפברואר לראשון במרס.
* * *
מחופשת לגבר צעיר באתי עם שלושת עוזריו לביתו המפואר. ראש המאפיה ידע מראש על בואי וסילק את שומרי הראש הנאמנים והיראים שלו.
מפעם לפעם היו עוזריו של ראש המאפיה מביאים אליו אישה צעירה לבושה במדי חייל, כך אהב אותן ראש המאפיה.
זמן רב תיחבלתי תחבולות כדי להתקרב לאנשי סודו של ראש המאפיה ולזכות באמונם. לצעירותי, מראי, כשרונותי, והתמדתי הנחרצת, היה חלק נכבד בהצלחתי. הייתי כשחקנית הממתינה לתורה לעלות על הבמה ולהיעלם בלי להשאיר סימן.
* * *
התהוללתי עם הארבעה. גמעתי וודקה מבקבוק, זללתי מטעמי בשר ודגים, וליקקתי בקול את קצפת עוגת השוקולד עצומת הממדים. אחר-כך הסרתי את הכובע הגברי מעל ראשי ומחלפות שערי הבהיר והנוצץ גלשוו כאשד על כתפי. פתחתי שני כפתורים עליונים בסגין הצבא שעלי והרעפתי את מראה חמודותי לכל עבר.
ריח סופה היה באוויר. העולם הואר בלבן ונפץ הרעם החזק קטע את צחוקם הגס של הנוכחים בחדר. הגשם העז נשפך מאחורי התריסים המוגפים בשריקה אלימה. כשהוודקה כבר סחררה קלות את ראשי, העזתי להתקרב אל האיש האכזר, שהיה שרוע בכורסתו הענקית, וחיככתי פני בתנועה קטנה בכתפו. עפעפיו הכבדים מצמצו כלפי וכנפי שפמו המפורסם ריפרפו על עורי. התרפקתי עליו בזהירות. שנוא נפשי, שאהב להתעלל בי, ניצב בירכתי החדר בגבו של ראש המאפיה ואותת לי בידיו תנועות של קוצר רוח. ידעתי היטב את מלאכתי וחפצתי בה.
התרפקתי ביתר חמדנות על הזקן. הוא כרך את זרועו סביבי ולחץ את כפו המנומרת כיתמי זיקנה בכוח אל פיטמת שדי השמאלי. כאב לי. פתחתי את ידי הימנית הקמוצה לאגרוף זעיר וחדרתי לזרועו. הוא זז כאילו משהו עקץ אותו. חדרתי שוב והוא אמר, את משחקת איתי, כשכולם ילכו תראי איזה משחקים אעשה בך. בארבע לפנות בוקר עזבו העוזרים את דלת חדרו. לפני שניפנה אלי התרומם ראש המאפיה בכבדות מכורסתו, ניצב לרגע בדלת וצעק בקול רועם לשומרי ראשו החבויים, אני הולך למיטה, לא אצטרך אותכם עוד, אתם יכולים ללכת לישון. מילותיו אלו מתועדות.
יוסיפ ויסריונוביץ' לפת את ידי וסחב אותי לחדר משכבו. הוא השתרע על מיטה לא גדולה ומשך אותי לעברו. האיש בן השבעים וארבע היה עייף. הוא נשם בכבדות ונשימותיו הפיצו ריח של ריקבון וצחנה. כשהעביר את לשונו על שיניו ושפתו העליונה הוא בוודאי טעם את ריקבון נשמתו. התרחקתי ממנו. בואי, בואי, אמר.
הרעם היכה בחלון. הוא ניסה להתרומם. גבו הזדעזע והוא נפל רפוי איברים על המיטה. הגשם ניתך בחוזקה.
כמה אנשים רצחת, יוסיפ דזוגאשווילי, אמרתי, עשרה מליון ואולי עשרים מליון. תדהמה וכעס נורא ניכרו בפניו. אני אהרוג אותך. מי את? אתה עומד למות אדון רוצח. הגסיסה תשתרע על פני שעות רבות. אתה תמות לאט. יתכן שתחילה תאבד את ההכרה. הרופאים יגיעו אליך לאחר זמן רב, הלא שומרי ראשך מפחדים להיכנס אל חדרך בלי שקראת להם. הרופאים יבואו באיחור רק לאחר שחרושצ'וב, בריה, ומאלנקוב יידעו בוודאות שקיצך קרב. אמנם חרושצ'וב יספר בגאווה שהוא הראשון שמצא אותך חסר הכרה, שוכב על הרצפה, מחרחר ומסריח משתן ולידך מתגולל שעון הכיס שלך ועותק של "פראבדה". חרושצ'וב יפיץ את השמועה שהוא זה שהסתער עליך וחנק אותך ושני האחרים הצטרפו אליו ובכוחות משותפים הם חנקו אותך למוות. כשהתרפקתי עליך, סטלין, הזרקתי לך חומר המעודד שבץ מוחי. לא אשאיר סימן שהייתי. אני שחקנית יהודייה. לפני חמש שנים, ב-1948, פקדת שיירו למוות במיכאליס, השחקן האידי הגדול. נשבעתי לנקום.
נשימותיו של סטאלין הפכו יותר שרקניות ויותר איטיות. עיניו התגלגלו בארובותיהן. בהיתי בחלון. הגשם חדל והאור החיוור שהווריד כניצת שושן היה אור השחר. החלקתי כמו ברק ואצתי אל מחוץ לדלת, נעלמת לתוך הבוקר.
_______________________________________
רשמית, סטלין מת בשעה תשע וחמישים בחמישה למרס 3591. שמחתי לשמוע שגם בריה הצטרף אליו לאחר זמן קצר. הוא הוצא להורג ביריה אחת. בראשו, מטווח קצר.