בית זה הוא אחד הבתים שנמצאים ברובע המגורים מהתקופה הרומית והביזאנטית. הבית כולל רצפת פסיפס נאה המעוטרת בדגמים גיאומטריים ובציפורים. ניתן לראות כי הקשת שתמכה את תקרת הבית קרסה על רצפת החדר.
. נבנה בשלהי המאה הראשונה או בראשית המאה השניה לספירה, וכנראה שימש עד התקופה הביזאנטית. התיאטרון נחצב במדרון הטבעי של הגבעה והוא כלל את יציע המושבים שצורתו צורת חצי גורן. אל מול יציע המושבים נמצאת הבמה. קוטרו של התיאטרון כ - 70 מטר והוא הכיל כ - 4500 מושבי אבן. חלק מהמושבים נשדדו עוד בעת העתיקה ואילו הנותרים נמצאו בחפירות שלא באתרם
סמוך לאתר ניתן לראות מבנה המשמש כמנזר הוא מנזר של "הנזירות ע"ש סט' חנה". המקום נקרא על שמה של חנה אמא של מרים היא אם ישו. עפ"י המסורת הנוצרית המקום היה ביתם של חנה ויהויכים. לא הרחק מהמנזר נמצא קברו של רבי יודן נשיאה (רבי יהודה נשיאה נכדו של רבי יהודה הנשיא) שהוא מבנה מפואר מהמאה השלישית לספירה. המבנה הכיל 11 קברים שבמרכזי שבהם נטמן כנראה נכדו של רבי.
.בחלקה המערבי של גבעת ציפורי נחשפו מבנים רבים וצפופים שנסמכו אל רחוב מרוצף. בתקופה החשמונאית כלומר במאות השניה והראשונה לפנה"ס פעלו במקום מחצבות אבן. בתי מגורים שהוקמו במקום אח"כ התקיימו ברציפות עד לסוף התקופה הרומית ונבנו מחדש בתקופה הביזאנטית. במקום זה נמצאו בורות מים וחללים תת קרקעיים רבים. שכיחותם של מקוואות הטהרה מעידה על חיים יהודיים שהתקיימו במקום.
המצודה הוקמה בתקופה הצלבנית על שרידי מבנה קדום יותר. הבניין המקורי היה דו-קומתי ונבנה מאבני גזית גדולות שנלקחו ממבנים קדומים יותר. בפינות הבניין שולבו ארונות קבורה רומיים (סרקופגים) שחלקם מעוטרים בתבליט. שער הכניסה בעל הקשת המעוטרת ב"כריות" וכן קיר הקומה הראשונה הנמצא מימין לשער נבנו במאה השמונה עשרה בידי דאהר אל עמאר. בסוף המאה התשע עשרה שופץ המבנה והוא שימש כבית ספר לילדי ספורייה עד למלחמת העצמאות. במצודה תצוגה, סרטון ומערכת מולטימדיה המגוללים את תולדות העיר, פסיפסיה ומערכת המים. מגג הבניין נשקף נוף מרהיב הממחיש את מקור שמה של ציפורי, כשיושבת על ראש ההר כציפור.
בראש הגבעה בסמוך לתיאטרון נחשף בית מידות שנבנה בראשית המאה השלישית לספירה וחרב כנראה ברעש באדמה שהתרחש במאה הרביעית לספירה. לבית חצר פנימית מוקפת עמודים משלושת צדדיה. בצדה הצפוני נשתמרו חדר מגורים לרבות הטרקלין שהוא חדר האוכל. מדרום לה ומתחת למפלס החצר נשתמרו המרתפים. שורת חדרי המרתף הדרומיים שימשו כחנויות שחזיתן פנתה לרחוב. חדרי הבית רוצפו בפסיפסים צבעוניים שנשתמרו בחלקו הצפוני של המבנה. המיוחד שבהם עיטר את הטרקלין ובו מתוארים חיי דיוניסוס ופולחנו. במסגרת המדליונים המקיפה את השטיח המרכזי שולבה דמות אישה נדירה ביופיה היא "המונה ליזה של הגליל" ואת תמונתה ניתן לראות בדף השער
.ממזרח לגבעה נחשפה מערכת של רחובות מקבילים ונציבים מן התקופה הרומית, מערכת שנבנתה ככל הנראה במאה השניה לספירה. ביניהם נמצאים מבננים (אינסוליי) כלומר גושי מבנים. במרכז, שני רחובות עמודים היוצרים יחדיו מעין צלב, הכוונה לקארדו שצירו צפון - דרום ודוקומנוס שצירו מזרח מערב. תוואי הדרך רוצף באבן גיר קשה ועליה ניכירים סימני חריצים שהם עדות לעגלות הרבות שנסעו במקום לאורך השנים הרבות, על אחת מאבני הרחוב נחקקה מנורת שבעת הקנים. מצידי הרחוב נמצאו עזרות העמודים שהם הסטווים שליוו את הרחובות משני הצדדים והם רוצפו בפסיפסים. החנויות הקטנות שהיו לאורך הרחובות היו חלק מן השוק התחתון. בצידי הרחוב נמצאו זה לצד זה מבנים שונים, בהם מבנה ציבורי רחב ידיים, בתי מרחץ ושרידים של בתי מגורים ומקוואות טהרה. בתקופה הביזאנטית הוקמו כאן מבנים נוספים שחלקם נבנו על שרידיהם של מבנים מהתקופה הרומית וביניהם כנסייה שנסמכה אל רחוב העמודים, בניין "חג הנילוס", בתי מגורים שאחד מהם רוצף בפסיפסים וכן מבני תעשייה אחדים
. שוכן ממזרח לקרדו ותופס חלק גדול של המבנן (אינסולה). בחזית בכניסה ממערב, במדרכה ליד הקרדו נחשפה רצפת פסיפס ובה כתובת בת שמונה שורות המתייחסת אל האומנים יוצרי הפסיפס. לבניין שלושה אגפים עיקריים המחוברים בינים ע"י פרוזדורים. במרכז האגף המערבי מצוי אולם ובו שני טורי עמודים (באסיליקה), ובסמוך לו חדרים שונים, שבגדול שבהם מצוי פסיפס "חג הנילוס" שהן חגיגות שנערכו במצרים בעת גאות השיא של הנילוס, לצד תיאורי סצינות ציד שונות - שילוב יוצא דופן. פסיפס זה מעיד על מיומנותו הגבוהה ודמיונו היוצר של עושהו. בנוסף לרצפת פסיפס זו עוטרו גם שאר רצפות הבית בפסיפסים צבעוניים. חלקן עוטר בדגמים גיאומטריים, וחלקן עוטר בתמונות המתארות דמויות אדם, בע"ח וצמחים: צמד ציידים, קנטאור נושא בידיו חפץ ועליו כתובת ביוונית, אמזונות יוצאות לציד או משתתפות בחגיגה שסיבתה טרם הובררה
.מבנה שהיה בשימוש ממאה הראשונה ועד המאה הרביעית לספירה, בו שכן כנראה השוק של ציפורי כלומר האגורה. שטחו כ - 2400 מ"ר, והכניסה אליו היתה ממזרח, מרחוב העמודים. במרכזו חצר מוקפת עמודים וסביב לה חדרים מרוצפים בפסיפסים צבעוניים המעוטרים בדגמים גיאומטריים ובבעלי חיים
. לפי המקורות היו בציפורי בתי כנסת רבים, אחד מהם נחשף בצפון העיר. זהו מבנה מאורך שבמרכזו אולם מלבני שאורכו 15 מ' ורוחבו 7 מ' ואליו נסמכו מדרום חדרים אחדים. לאולם המרכזי רצפת פסיפס הנחלקת למסגרות מלבניות ובמרכזה גלגל המזלות. התיאורים שבמסגרות שמעל לגלגל המזלות קשורים בחגים ובקורבנות שהועלו במשכן. בפסיפס נכללות יותר מעשרים כתובות הקדשה ביוונית ובארמית כשהן משולבות בין התאורים השונים.
. המאגר נמצא כקילומטר וחצי ממזרח לעיר ציפורי. המאגר הוא חלק ממערכת אספקת המים לעיר, שראשיתה במעיינות שבהרי נצרת ליד הכפרים משהד וא-רינה. שתי אמות מים הוליכו אל ציפורי - זו של משהד נחצבה בסלע, וזו של א-רינה היתה בנויה. האמה הראשית הגיעה אל המאגר הענק שממזרח לעיר. זהו המקום הגבוה היחיד הסמוך לציפורי שבו מצוי סלע קירטון, ועל כן נחצב כאן המאגר - 260 מ' אורכו, 2 - 4 מ' רוחבו, וכ - 10 מ' גובהו והוא הכיל כ - 4300 ממ"ק מים. המים זרמו אליו דרך בור שיקוע שעומקו 5 מ'. במקומות אחדים נבנו קשתות תמך לרוחב המאגר. במוצא המאגר היה מגוף שאיפשר לווסת את יציאת המים. מכאן זרמו המים במנהרה באורך 235 מ', שנחצבה בסלע בעזרת שישה פירים אלכסוניים. סעיף צפוני של האמה הגיע לבריכה, שאורכה 21 מ' ורוחבה 14 מ' ועומקה לפחות 2.5 מ', אשר נמצאה בגבול העיר ושימשה כנראה לשחייה. אמת המים נכנסה לעיר בערך בגובה של 270 מ' מעל פני הים כלומר כ - 20 מ' נמוך יותר מהמצודה, והיא סיפקה מים לרוב חלקי העיר. במאגר ניתן להבחין בשני שלבי בנייה: הראשון מהמאה השניה לספירה והשני מהמאה הרביעית לספירה. המאגר היה בשימוש עד המאה השביעית לספירה. בחלק הגבוה של ציפורי נמצאו בורות מים ביתיים רבים, שבהם נאגרו מי גשמים לשימוש התושבים, שלא יכלו להשתמש במים שמקורם באמת המים. התושבים אף ניצלו את מימי מעיינות ציפורי שנבעו בעמק ושפיעתם היתה יציבה ורבה ביותר, בערך 110 ממ"ק לשעה.
