דברי הגמרא באותיות
12 ROD; רש"י
בתוך הגמרא בסוגריים,
ובתוך הסוגריים
- אותיו&##1514; 10 MIRIAM; מקראה
מלאה – בסוף הדף.
לעתים
בפרק זה אביא דברי
הרשב"ם.
פסחים דף
קח
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה
הולנדר הכ"מ
(פסחים
קז,ב)
רבא
הוה שתי חמרא כולי
מעלי יומא דפיסחא,
כי היכי דניגרריה
לליביה דניכול
מצה טפי לאורתא.
אמר
רבא: מנא אמינא
לה דחמרא מיגרר
גריר? – דתנן [פסחים
פ"י מ"ז, להלן קיז,ב]:
(פסחים
קח,א)
'בין
הכוסות הללו (בין
הראשון לשני; רשב"ם: [וגם] בין
השני לשלישי, ומשום
דחמרא מגרר גריר
ליה הוא, כדמפרש
ואזיל) אם רצה לשתות
ישתה; בין שלישי
(רשב"ם: דברכת
המזון) לרביעי לא
ישתה (רשב"ם: דכיון
דלא חיישינן עוד
לגרירי ליבא - לא
שרינן ליה, דנראה
כמוסיף על ארבעה
כוסות; ובגמרת
ירושלמי נמצא:
למה? כדי שלא ישתכר,
דתו לא חזי למיגמר
הלילא; ופריך התם:
הלא כבר משוכר
הוא, שהרי שתה הרבה
בסעודתו? ומשני:
יין שבתוך המזון
לא משכר, שלאחר
המזון משכר)' ואי אמרת
מסעד סעיד - אמאי
ישתה? הא קא אכיל
למצה אכילה גסה?
אלא שמע מינה מגרר
גריר!
רב
ששת הוה יתיב בתעניתא
כל מעלי יומא דפסחא.
נימא
קא סבר רב ששת סמוך
למנחה גדולה תנן,
ומשום פסחא הוא:
דילמא מימשך ואתי
לאימנועי מלמעבד
פיסחא הוא, וסבר
לה כי הא (כרבי
יהודה בן בתירא) דאמר רבי
אושעיא אמר רבי
אליעזר: 'מכשיר
היה בן בתירא בפסח
ששחטו שחרית בארבעה
עשר לשמו', (וקסבר
כרבי יהודה בן
בתירא דאמר) ומצפרא זמן
פסחא הוא, דכולי
יומא חזי לפסחא,
דסבר: בין הערבים
= בין ערב דאתמול
(משכלה ערב
דאתמול דהיינו
משעלה עמוד השחר) לערב דהאידנא
(משום הכי מתענה
כולי יומא ואף
על פי שלא היה פסח
בימיו, הואיל ומיתסרא
בכך)?
אמרי:
לא! שאני רב ששת
דאיסתניס הוה (מעונג
היה): דאי
טעים בצפרא מידי
- לאורת&##1488; לא הוה
מהני ליה מיכלא
(לא מצי למיטעם
מצה לתיאבון לאורתא).
ואפילו
עני שבישראל לא
יאכל עד שיסב (הסיבה
על צד שמאל):
איתמר:
מצה צריך הסיבה
(כבני חורין:
שהוא זכר לגאולה), מרור אין
צריך הסיבה (שהוא
זכר לעבדות); יין - איתמר
משמיה דרב נחמן
צריך הסיבה, ואיתמר
משמיה דרב נחמן
אין צריך הסיבה,
ולא
פליגי: הא בתרתי
כסי קמאי, הא בתרתי
כסי בתראי.
אמרי
לה להאי גיסא ואמרי
לה להאי גיסא:
אמרי
לה להאי גיסא: תרי
כסי קמאי בעו הסיבה,
דהשתא הוא דקא
מתחלא לה חירות;
תרי כסי בתראי
לא בעו הסיבה: מאי
דהוה הוה! ואמרי
לה להאי גיסא: אדרבה
תרי כסי בתראי
בעו הסיבה: ההיא
שעתא דקא הויא
חירות; תרי כסי
קמאי לא בעו הסיבה,
דאכתי עבדים היינו
קאמר!
השתא
דאיתמר הכי ואיתמר
הכי - אידי ואידי
בעו הסיבה.
פרקדן
(רשב"ם: פניו
כלפי למעלה ושוכב
על אחוריו) לא שמיה הסיבה;
הסיבת ימין לא
שמה הסיבה (רשב"ם:
שהרי בימינו
הוא צריך לאכול); ולא עוד, אלא
(אפרקדן קאי:) שמא יקדים
קנה לוושט ויבא
לידי סכנה (שמתוך
שצוארו שוחה לאחוריו
- שיפוי &כובע הסותם
את פי הקנה נפתח
ומתקפל למעלה,
והקנה פושט למעלה,
והמאכל נכנס לתוכו
ונחנק);
אשה
אצל בעלה לא בעיא
הסיבה (רשב"ם:
מפני אימת בעלה
וכפופה לו ומפרש
בשאילתות דרב אחאי
לאו דרכייהו דנשי
למיזגא), ואם אשה חשובה
היא - צריכה הסיבה;
בן
אצל אביו בעי הסיבה
(רשב"ם: דלא
הוי כפוף כל כך).
איבעיא
להו: תלמיד אצל
רבו מאי?
תא
שמע: דאמר אביי:
כי הוינן בי מר
(רשב"ם: רבה) - זגינן אבירכי
דהדדי (נשענין
כל אחד על ברכי
חבירו); כי אתינן לבי
רב יוסף (רשב"ם:
דרבה מלך מקמי
דרב יוסף) - אמר לן: לא
צריכתו: מורא רבך
כמורא שמים (רשב"ם:
דכתיב (דברים
ו,יג; י,כ) אֶת ה'
אֱלֹהֶיךָ תִּירָא
- לרבות &תלמידי
חכמים (לעיל כב,ב) השוה
מורא רבו למורא
שמים)!
מיתיבי:
'עם הכל אדם מיסב,
ואפילו תלמיד אצל
רבו'!?
כי
תניא ההיא - בשוליא
דנגרי (תלמידו
של נגר המלמדו
אומנות).
איבעיא
להו: שמש מאי?
תא
שמע, דאמר רבי יהושע
בן לוי: 'השמש שאכל
כזית מצה כשהוא
מיסב – יצא'; מיסב
– אין, לא מיסב – לא!
שמע
מינה בעי הסיבה!
שמע
מינה.
ואמר
רבי יהושע בן לוי:
נשים חייבות בארבעה
כוסות הללו (שלשה
כנגד שלש כוסות
שנאמרו בפסוק זה:
וְכוֹס
פַּרְעֹה בְּיָדִי
וָאֶקַּח אֶת הָעֲנָבִים
וָאֶשְׂחַט אֹתָם
אֶל כּוֹס
פַּרְעֹה וָאֶתֵּן
אֶת הַכּוֹס עַל כַּף
פַּרְעֹה [בראשית
מ,יא], ורביעי - ברכת
המזון),
(פסחים
קח,ב)
שאף
הן היו באותו הנס
(כדאמרינן
(סוטה יא,ב)
'בשכר נשים צדקניות
שבאותו הדור נגאלו'
וכן גבי מקרא מגילה
נמי אמרינן הכי:
דמשום דעל ידי
אסתר נגאלו, וכן
גבי נר חנוכה במסכת
שבת (דף כג,א)).
אמר
רב יהודה אמר שמואל:
ארבעה כוסות הללו
צריך שיהא בהן
(רשב"ם: בכל
אחד) כדי
מזיגת כוס יפה
([רשב"ם: כוס
של ברכת המזון,
משום דעשרה דברים
נאמרו בכוס של
ברכה כו' כדאיתא
במסכת ברכות (נא,א)) (שיעורו
רובע רביעית [לוג],
כדי שימזגנו ויעמוד
על רביעית לוג:
דחמרא דלא דרי
על חד תלת מיא - לאו
חמרא הוא [רשב"ם: הכי
מפרשינן לה במסכת
שבת ב'המוציא יין'
(עז,א)]! וקא
סלקא דעתך דבין
כולם קאמר שמואל
דליהוי רובע רביעית
יין); שתאן
חי (שלא מזגו
במים) – יצא (רשב"ם: וכגון
שיש בו רביעית
לוג, דבבציר מרביעית
- לאו כל&ום הוא: דכי
היכי דמזוג בעינן
רביעית בין הכל
- הכי נמ&י חי בעינן
רביעית); שתאן בבת
אחת (עירה ארבעתן
לתוך כוס אחד [רשב"ם: ולא
נהירא: דאפילו
שותה הרבה בכלי
אחד לא חשיב אלא
כוס אחד, דהאי 'רביעית'
אינו אלא למעוטי
פחות מרביעית,
אבל טפי מרביעית
בכוס אחד חשוב
כוס אחד! ונראה
לי דהכי פירושו
בבת אחת: שלא על
סדר משנתינו אלא
שתאן רצופין]) – יצא; השקה
מהן לבניו ולבני
ביתו (רשב"ם: מכל
כוס וכוס: שלא שתה
כולו, כדמפרש לקמן) – יצא.
'שתאן
חי - יצא'?
אמר
רבא: ידי יין יצא
(רשב"ם: ששתה
ארבעה כוסות), ידי חירות
לא יצא (כלומר:
אין זו מצוה שלימה
[רשב"ם: שאין
חשיבות אלא ביין
מזוג; והני מילי
ביינות שלהן, דדרו
על חד תלת מיא, אבל
יינות שלנו לא
בעי מזיגה]).
'שתאן
בבת אחת' - רב אמר:
ידי יין יצא (רשב"ם: משום
שמחת יום טוב, כדתניא
לקמן (קט,א):
ושמחת בחגך
- במה מש&מחו? - ביין), ידי ארבעה
כוסות לא יצא (רשב"ם: וכולן
חשובין כוס ראשון
ולא יותר, וצריך
להביא עוד שלשה
כוסות על הסדר);
'השקה
מהן לבניו ולבני
ביתו - יצא' - אמר רב
נחמן בר יצחק: והוא
דאשתי רובא דכסא.
מיתיבי:
'ארבעה כוסות הללו
צריך שיהא בהן
(רשב"ם: כלומר:
בכל אחד ואחד) כדי רביעית
(הלוג), אחד חי (רשב"ם: חי
צריך רביעית, דבציר
מרביעית לא חשיבא
שתייה, כדנפקא
לן מוְכָל מַשְׁקֶה
אֲשֶׁר יִשָּׁתֶה
(ויקרא יא,לד)) ואחד מזוג
(רשב"ם: שהיה
בו רובע רביעית
יין ושלשה רבעין
מים, דהוי בין כולהו
רביעית) אחד חדש ואחד
ישן (רשב"ם: שאין
בו טעם יין כל כך,
שנעשה חלש; אי נמי
חדש אין בו טעם
יין); רבי
יהודה אומר: צריך
שיהא בו טעם ומראה
יין (רשב"ם:
'טעם יין' - למעוטי
חדש וישן; 'מראה
יין' - שיהא אדום)'; קתני מיהת
'כדי רביעית' (בין
כולן) ואת אמרת כוס
יפה (קשיא לשמואל
דאמר 'רובע רביעית',
דהיינו כוס יפה)!?
אמרי:
אידי ואידי חד
שיעורא הוא; מאי
'כדי מזיגת כוס
יפה' דקאמר (שמואל) לכל חד וחד?
דהוי להו כולהו
רביעית. (רשב"ם: הכי
גרסינן כמו שכתוב
בספרים אידי ואידי
חד שיעורא כדי
מזיגת כוס יפה
היינו רביעית תירוצא
היא לומר שלשון
שמואל ולשון הברייתא
אחד הן, ו'כדי מזיגת
כוס יפה' דקאמר
שמואל - היינו רובע
רביעית יין כדי
שימזגנו ויעמוד
על רביעית, כדאמר
ב'המוציא יין' (שבת
עו,ב); כך נראית
שיטה בעיני, ועיקר;
ורבינו פירש שכך
מקשה הגמרא: דקא
סלקא דעתא דשמואל
קאמר רביעית בין
כולן, וברייתא
קאמר לכל אחד ואחד,
ותירץ הגמרא דשמואל
נמי קאמר לכל אחד
ואחד; וקשיא לי:
והלא ברייתא סתמא
קתני 'צריך שיהא
בהן', ואיכא לפרושי
נמי דבין כולן
קאמר.)
'רבי
יהודה אומר: צריך
שיהא בו טעם ומראה';
אמר
רבא: מאי טעמא דרבי
יהודה? - דכתיב (משלי
כג,לא)
אַל תֵּרֶא יַיִן
כִּי יִתְאַדָּם
[כִּי יִתֵּן
בכיס בַּכּוֹס
עֵינוֹ יִתְהַלֵּךְ
בְּמֵישָׁרִים] (אלמא
יין מראה בעי). (רשב"ם: אל
תרא יין - אל
תחמוד להיות רגיל
בו כי יתאדם,
מכלל דיין נמי
מראה בעי, וטעמא
נמי בעי, כדמזהר
עליה שלא להשתכר
בו.)
תנו
רבנן: 'הכל חייבין
בארבעה כוסות הללו,
אחד אנשים ואחד
נשים ואחד תינוקות
(רשב"ם: שגם
הם נגאלו);
אמר
רבי יהודה: וכי
מה תועלת יש לתינוקות
ביין (רשב"ם: הלא
פטורין מן המצות)? אלא מחלקין
להן
(פסחים
קט,א)
קליות
(קָלִי מחִטִּים
ישנים) ואגוזין בערב
פסח כדי שלא ישנו
וישאלו;
אמרו
עליו על רבי עקיבא
שהיה מחלק קליות
ואגוזין לתינוקות
בערב פסח כדי שלא
ישנו וישאלו.
תניא:
'רבי אליעזר אומר:
חוטפין מצות בלילי
פסחים בשביל תינוקות
שלא ישנו (מגביהין
את הקערה בשביל
תינוקות שישאלו)'; (ואית
דמפרש חוטפין
מצה = אוכלין מהר,
וזה הלשון עיקר
- מדמיי&##1514;י הא דרבי
עקיבא בהדה:)
תניא:
'אמרו עליו על רבי
עקיבא: מימיו לא
אמר "הגיע עת לעמוד
בבית המדרש" חוץ
מערבי פסחים וערב
יום הכפורים: בערב
פסח בשביל תינוקות
כדי שלא ישנו (כדי
שישנו התינוקות
ביום ולא בלילה
בשעת הגדה), וערב יום
הכפורים כדי שיאכילו
את בניהם.'
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע
לי בכתובת שנמצאת
באתר www.oocities.org/yeshol
דברי
הגמרא באותיות
כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים
() ובתוך הסוגריים
- אותיו&##1514; 10 MIRIAM; מראי מקומות
- 8 MIRIAM
פסוקים מובאות
בגופן 12 NARKISIM; השלמת פסוקי
המקרא בגמרא בסוגריים
[] ובאותיות 11 NARKISIM,
וכן פסוקים ברש"י
באותיות 11 NARKISIM
הערות:
בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף
הגמרא בגודל 10,
בתוך דברי
רש"י – בגודל 8;
ההערות עם
קידומת ## אינם
פשט הגמרא אלא
הערת העורך
הטעונה בדיקת
הלומד.
הגירסא:
לפי דפוס
וילנא עם
אחדים
מההגהות שעל הדף
– לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך
הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף
אינטרנט אפשר –
באקספלורר – להניח
עליהם את הסמן
ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם
לראות כאשר עוברים
לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes become visible when the
cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an Edit
option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות
באנגלית – ע"י כולל
עיון הדף, ראש הכולל
הרב מרדכי קורנפלד
–
Producers
of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is
©2006 by Julius Hollander
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol