דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
שבת דף סא
(שבת ס,ב)
ולא ביחיד בזמן שאין ברגלו מכה:
(שבת סא,א)
הא יש ברגלו מכה נפיק (איכא
למידק דנפיק ביחיד), (והשתא בעי תלמודא:) בהי
מינייהו נפיק?
אמר רב הונא: באותה שיש בה מכה; - אלמא קסבר סנדל לשום
צער עביד (שלא ינגף ביתדות הדרכים ויצטער; הילכך כשרואין אותו
צולע ויודעין שיש ברגליו מכה - אין חושדין אותו שטוען את השני בידו, אלא מכירין בו
לפי מעשיו שפרסותיו קשות ואינו מצטער ביתדות הדרכים, ולא נועלו אלא משום מכה, ודיו
בזה לבדו; וללשון רבותי, אי נמי מחכו עלה דלא חזו למכה - לא שליף לה, דמצטער
ביתדות הדרכים מחמת המכה);
וחייא בר רב אמר: באותה שאין בה מכה; - אלמא קסבר לשום
תענוג עביד (אדם איסטניס ורך, ומכירין מתוך מעשיו שנעל נעלו אחת
שהוא איסטניס,), וזו שיש בה מכה - מכתה מוכחת עליה (ומבינין
שהמכה מונעתו מלנעול, ולא חשדי ליה; ולענין אחוכי נמי לא מחייכי עליה).
ואף רבי יוחנן סבר לה להא דרב הונא, דאמר ליה רבי יוחנן
לרב שמן בר אבא: "הב לי מסנאי!" יהב ליה דימין, אמר ליה "עשיתו
מכה" (ורבי יוחנן סבירא ליה דהנועל סנדלים נועל של שמאל
תחילה ואחר כך של ימין, וקסלקא דעתא דהכי קאמר ליה: אם כן, שאנעול זה - שוב לא
אנעול של שמאל אחריו, והנני יוצא ביחיד, ועשית את זו של ימין כאילו היתה בה מכה!)! (אלמא קסבר באותה שיש בה מכה נועל.)
ודילמא כחייא בר רב סבירא ליה (דאמר:
באותה שאין בה מכה נועל), והכי קאמר "עשית של שמאל מכה (אם כן הריני יוצא ביחיד בזו של ימין ועשית את רגלי של שמאל כאילו
יש בה מכה, דאצא ביחיד באותה שאין בה מכה)", ואזדא רבי יוחנן לטעמיה (דאמר "עשית מכה" דשמעינן מינה דאי הוה נעיל דימין ברישא - תו לא
הוה נעיל דשמאל בתריה, לטעמיה דאמר דשמאל חשיבא), דאמר רבי
יוחנן: כתפילין כך מנעלין: מה תפילין בשמאל (כדילפינן
במנחות (דף לז.) מ'על
ידכה' [שמות יג,טז]
- מלא יד כהה, דהיינו שמאל, שהיא כהה לעניןן תשמיש) - אף מנעלין
בשמאל.
מיתיבי 'כשהוא נועל - נועל של ימין ואחר כך נועל של
שמאל'!?
אמר רב
יוסף: השתא דתניא הכי ואמר רבי יוחנן הכי - דעבד הכי עבד ודעבד הכי עבד.
אמר ליה אביי: דילמא רבי יוחנן הא מתניתא לא הוה שמיע
ליה, ואי הוה שמיע ליה הוה הדר ביה (ולא עבדינן כרבי יוחנן),
ואי נמי שמיע ליה וקסבר אין הלכה כאותה משנה?
אמר רב נחמן בר יצחק: ירא שמים יוצא ידי שתיהן (עביד כתרוייהו); ומנו? - מר בריה דרבנא!
היכי עביד?
סיים דימיניה ולא קטר, וסיים דשמאליה וקטר (נמצא נעילת ימין קודמת לשמאל, כי מתניתא, וקשירת שמאל לשל ימין כרבי יוחנן),
והדר קטר דימיניה.
אמר רב אשי: חזינא לרב כהנא דלא קפיד.
תנו רבנן: 'כשהוא נועל - נועל של ימין ואחר כך נועל של
שמאל; כשהוא חולץ - חולץ של שמאל (דזהו כבודו של ימין) ואחר
כך חולץ של ימין; כשהוא רוחץ - רוחץ של ימין ואחר כך רוחץ של שמאל; כשהוא סך - סך
של ימין ואחר כך של שמאל; והרוצה לסוך כל גופו - סך ראשו תחילה, מפני שהוא מלך על
כל איבריו.' (בכולהו
גרסינן של ימין ברישא, חוץ מחולץ.)
ולא בתפילין:
אמר רב ספרא: לא תימא אליבא דמאן דאמר שבת לאו זמן תפילין
הוא, אלא אפילו למאן דאמר שבת זמן תפילין הוא (בפרק
בתרא דעירובין (דף צה:) מייתינן פלוגתייהו בגמרא) -
לא יצא, דילמא אתי לאיתויי ברשות הרבים (דילמא שקיל להו מרישא אם בא לפנות,
וממטי להו ארבע אמות).
ואיכא דמתני לה אסיפא: ואם יצא - אינו חייב חטאת; אמר רב
ספרא: לא תימא אליבא דמאן דאמר שבת זמן תפילין הוא, אלא אפילו למאן דאמר שבת לאו
זמן תפילין הוא - אינו חייב חטאת; מאי טעמא? - דרך מלבוש עבידא.
ולא בקמיע בזמן שאינו מן המומחה:
אמר רב פפא: לא תימא עד דמומחה גברא ומומחה קמיע (שעשה אדם זה קמיע זו לשלשה אנשים, דנעשה אדם זה מומחה שריפא שלשה אנשים,
והקמיע מומחה שריפא כתב זה שלשה אנשים; אי נמי שכתב אדם זה שלשה מיני קמיעים של
שלשה מיני חלאים לשלשה אנשים, היינו איתמחי גברא בכל קמיעים שיעשה לעולם, ומומחה
קמיעה שנעשית [קמיע זו] לשלשה אנשים מחולי זה; בין שכתבה רופא זה בין שכתבה רופא
אחר - נעשה הקמיע מומחה), אלא כיון דמומחה גברא (בשלשה
מיני קמיעות לשלשה בני אדם) אף על גב דלא מומחה קמיע (שלא
ריפא קמיע זה אדם מעולם); דיקא נמי דקתני 'ולא בקמיע בזמן שאינו מן המומחה' ('מן המומחה' משמע מאדם מומחה) ולא קתני 'בזמן שאינו מומחה' (דליהוו משמע דקפיד אמומחה קמיע עצמו; קמיע אינו אלא לשון קשר, ודעיקרין של
שרשי סממנין נמי קרויין קמיע)!
שמע מינה.
תנו רבנן: 'איזהו
'קמיע מומחה'? - כל שריפא ושנה ושלש, אחד קמיע של כתב ואחד קמיע של עיקרין, אחד
חולה שיש בו סכנה ואחד חולה שאין בו סכנה, לא שנכפה (כלומר:
לא תימא דלא יצא אלא מי שבא עליו החולי כבר פעם אחת; 'נכפה' היינו חולי שאדם נופל
מחמתו לארץ, ומכהו בראשו במוחו ומפילו) אלא
שלא יכפה (שבא ממשפחת נכפין ודואג שלא יכפה); וקושר ומתיר אפילו ברשות הרבים ובלבד שלא יקשרנו
(שבת סא,ב)
בשיר (אצעדה) ובטבעת ויצא
בו ברשות הרבים, משום מראית העין (דלא מיחזי כמאן דבעי ליה לרפואה
אלא לתכשיט, ולאו תכשיט הוא אלא מחמת דאגת חולי).'
והתניא: 'איזהו 'קמיע מומחה'? - כל שריפא שלשה בני אדם
כאחד.' (ולעיל קתני 'כל שריפא ושנה ושילש' ואפילו אדם אחד)!?
לא קשיא: הא (דקתני 'שלשה בני אדם' משום
דסתם שלשה בני אדם - שלשה מיני חלאים, ואיירי בשלשה מיני קמיעין שאינן דומין זה
לזה) למחויי
גברא (שנעשה מומחה בכל קמיעים שיעשה לעולם, כדאמרינן בבבא קמא (דף
לז.) 'נגח שור וחמור וגמל - נעשה מועד לכל' אבל הקמיע אינו
מומחה אם יכתוב רופא אחר אחד מהן), הא (דקתני
'כל שריפא ושנה ושילש' - מיירי בחולי אחד, וכתבו זה הלחש וריפא שלש פעמים
או לאדם אחד או לשלשה) למחויי קמיעא (דנעשה הקמיע לבדו מומחה על יד אדם
זה, או אם כתבום שלשה רופאים - נעשה קמיע של לחש זה מומחה מיד כל אדם).
אמר רב פפא: פשיטא לי תלת קמיע (שלשה
מיני לחש) לתלת
גברי תלתא תלתא זימני (כל לחש ריפא שלשה פעמים, ואפילו
אדם אחד) -
איתמחי גברא (בכל קמיעות לעולם שהרי הומחה בשלשה מיני קמיעים) ואתמחי
קמיע (שלשה קמיעין הללו נעשים מומחים מיד כל אדם, שהרי ריפא כל אחד שלש פעמים,
ואין לומר מזל הרופא גורם: דאין הדבר תלוי במזל הרופא אלא בחכמתו, ואין לומר נמי
החולה גרם שמתרפא על ידי קמיעין, שהרי בשלשה אנשים הוחזק); תלתא קמיע
לתלתא גברי חד חד זימנא - גברא איתמחי, קמיעא לא איתמחי (לָבֹא
מיד רופא אחר); חד קמיע לתלתא גברי (לחולי אחד) - קמיעא
איתמחי (מיד כל אדם), גברא לא איתמחי (לקמיע אחר שאינו של לחש זה ושל
חולי זה);
בעי רב פפא: תלתא קמיע (של שלשה מיני חולי) לחד
גברא מאי? קמיעא ודאי לא איתמחי (מיד אדם אחר, שהרי לא ריפא אלא פעם
אחת);
גברא איתמחי או לא איתמחי?: מי אמרינן הא אסי ליה? או דילמא מזלא דהאי גברא הוא,
דקא מקבל כתבא (מלאכו של חולי זה דמקבל קמיעא)?
תיקו.
(ואי
תימא ממתניתא דלעיל שמעינן לה, דקתני 'כל שריפא ושנה ושילש', דמשמע לאדם אחד,
ואוקימנא דאיתמחי קמיעא ולא אמרינן מזליה הוא? - לא דמי: התם חד קמיעא הוא, וליכא
למיתלייה במזלא דגברא אלא בקמיע; הני ודאי בגברא תלוי או ברופא או במתרפא, הלכך
מיבעיא לן במאי ניתליה.)
איבעיא להו: קמיעין יש בהן משום קדושה או דילמא אין בהן
משום קדושה?
למאי הילכתא?: אילימא לאצולינהו מפני הדליקה (בשבת לחצר המעורבת כשאר כתבי הקדש) - תא שמע: 'הברכות (שתקנו חכמים, כגון תשעה של ראש השנה שיש בהן מלכיות וזכרונות ושופרות) והקמיעין,
אף על פי שיש בהן אותיות ומענינות הרבה שבתורה (מפרשיות
הרבה שכותבין בהן את מקראות של רפואה) - אין מצילין אותן מפני הדליקה,
ונשרפים במקומן'!
אלא לענין גניזה.
תא שמע: 'היה כתוב
(שֵׁם) על ידות
הכלים ועל כרעי המטה - יגוד (יקוץ מקום השם) ויגנזנו'!
אלא ליכנס בהן בבית הכסא מאי (סתם
בית הכסא שלהן בשדות)?: יש בהן קדושה ואסיר, או דילמא אין בהן קדושה ושרי?
תא שמע: 'ולא בקמיע בזמן שאינו מן המומחה', הא מן המומחה -
נפיק; ואי אמרת קמיעין יש בהן משום קדושה, זמנין דמיצטריך לבית הכסא ואתי
לאיתויינהו ארבע אמות ברשות הרבים?
הכא במאי עסקינן? - בקמיע של עיקרין.
והתניא: 'אחד קמיע של כתב ואחד קמיע של עיקרין'?
אלא הכא במאי עסקינן? - בחולה שיש בו סכנה (אי שקיל ליה מיניה, דשרי למיעל בהן לבית הכסא משום פיקוח נפש).
והתניא 'אחד חולה שיש בו סכנה ואחד חולה שאין בו סכנה'?
אלא כיון דמסי (תכשיטו הוא, הלכך) אף
על גב דנקיט ליה בידיה (אי נמי מייתי ליה ארבע אמות בידים) נמי
שפיר דמי (לא מחייב).
(שבת סב,א)
והתניא: 'רבי אושעיא אומר: ובלבד שלא יאחזנו בידו
ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים (דלא הוי תכשיט שלו אלא דרך מלבוש)'!?
אלא הכא במאי עסקינן? - במחופה עור (דליכא
גנותא אי מעייל לבית הכסא ולא בעי למישקליה).
והרי תפילין, דמחופה עור, ותניא: 'הנכנס לבית הכסא - חולץ
תפילין ברחוק ארבע אמות ונכנס' (חולץ תפילין ואף על גב דמכוסה עור:
שהארבע אגרות שהפרשיות כתובות בהן תחובות בדפוסין של עור)!?
התם משום שי"ן (שעשויה
מעור החיצון עצמו: קומט בו שלשה קמטין כעין שי"ן מ'שדי', והדלי"ת
והיו"ד עשויין בקשר שקושר הרצועה אחת לצפון ואחת למזרח, כמין ד', ורצועה קטנה
מאד תלויה בה, ואין בה אלא כפיפה כמין יו"ד, וכופאה בעוד העור לח - והיא
כפופה לעולם), דאמר אביי: שי"ן של תפילין - הלכה למשה מסיני; ואמר אביי:
ד' של תפילין - הלכה למשה מסיני; ואמר אביי: יו"ד של תפילין - הלכה למשה
מסיני.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2005 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol