דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
שבת דף סו
(שבת סה,ב)
משנה:
הקיטע (שנקטעה רגלו) יוצא בקב
שלו (דמנעל דידיה הוא), דברי רבי מאיר;
(שבת סו,א)
המשך המשנה
ורבי יוסי אוסר (דלאו תכשיט הוא);
ואם יש לו בית קיבול כתיתין (שנחקק בו כדי קיבול כתיתין של
בגדים רכין ומוכין להניח ראש שוקו עליהן) – טמא (מקבל
טומאת מגע; אבל אם אין לו אלא בית קבול ראש שוקו ואינו מניח שם כתיתין - לאו בית
קבול לטומאה, והוה ליה כפשוטי כלי עץ, ו'דומיא דשק' בעינן: שקבול שלו עשוי לטלטל
על ידו מה שנותנין לתוכו, אבל שוקו אינו מיטלטל על גבי הכלי);
סמוכות שלו (סמוכות של קיטע: יש קיטע בשתי
רגליו מהלך על שוקיו ועל ארכובותיו ועושה סמוכות של עור לשוקיו) טמאין
מדרס (אם זב הוא; דהא לסמיכת גופו עביד, ומדרס הזב עושה אב הטומאה),
ויוצאין בהן בשבת (דתכשיט דידיה הוא),
ונכנסין בהן בעזרה (דאף על גב דתנן (ברכות
נד.) 'לא יכנס אדם להר הבית במנעלו' - הני לאו מנעל
נינהו: דלאו בראש רגלו הן);
כסא וסמוכות שלו (יש קיטע שיבשו וכווצו גידי שוקיו,
ואפילו על ארכובותיו אינו יכול לילך, ועושין כמין כסא נמוך ויושב עליו; וכשהוא
מהלך - נסמך על ידיו בספסלים קטנים, ועוקר גופו מן הארץ ונדחף לפניו וחוזר ונח על
אחוריו, והכסא קשור לו מאחוריו; סמוכות של אותו קיטע: עושה לה סמוכות של עור או של
עץ לראשי שוקיו או רגליו התלויין, וכשהוא נשען על ידיו ועוקר עצמו - נשען גם על
רגליו קצת) טמאין מדרס, ואין יוצאין בהן בשבת (רבותינו
אומרים מפני שאינם צריכין לו כל כך, ולא נהירא לי טעמא, ואיכא למימר דאיידי דתלו
ולא מנחי אארעא - זימנין דמשתלפי), ואין נכנסין בהן בעזרה (דמנעל נינהו);
לוקטמין (טלמשק"א [מסכה] נעשין לשחוק להבעית תינוקות) - טהורין (מלקבל
טומאה: דאינו לא כלי תשמיש ולא תכשיט) ואין יוצאין בהן.
גמרא:
אמר ליה רבא לרב נחמן: היכי תנן ('הקיטע
יוצא ורבי יוסי אוסר'? או 'אין הקיטע יוצא ורבי יוסי מתיר')?
אמר ליה: לא ידענא.
הילכתא מאי?
אמר ליה: לא ידענא.
איתמר: אמר שמואל: אין הקיטע; וכן אמר רב הונא: אין
הקיטע.
אמר רב יוסף: הואיל ואמר שמואל 'אין הקיטע', ואמר רב הונא
'אין הקיטע' - אנן נמי ניתני 'אין הקיטע'.
מתקיף לה רבא בר שירא: לא שמיע להו הא דמתני ליה רב חנן
בר רבא לחייא בר רב קמיה דרב בקיטונא (חדר קטן של בית המדרש) דבי
רב 'אין הקיטע יוצא בקב שלו - דברי רבי מאיר, ורבי יוסי מתיר' ומחוי ליה רב
איפוך!?
אמר רב נחמן בר יצחק: וסימנא סמך סמך (רבי יוסי אוסר: שתי תיבות שיש בהן סמך סמך זו אצל זו).
ואף שמואל הדר ביה, דתנן [יבמות
פ"יב מ"ב]: 'חלצה בסנדל שאינו שלו, בסנדל של עץ, או של שמאל
בימין (סנדל של שמאל נעל בימין, וחלצה; דחליצה בימין הוא,
דגמר 'רגל' 'רגל' ממצורע) - חליצה כשרה', ואמרינן: מאן תנא (דסנדל
של עץ חשיב נעלו)? - אמר שמואל: רבי מאיר היא, דתנן 'הקיטע יוצא בקב
שלו - דברי רבי מאיר; רבי יוסי אוסר';
ואף רב הונא הדר ביה, דתניא [תוספתא
עדויות פ"א מ"יג]: 'סנדל של סיידין (מוכרי סיד, וכשמתעסקין בו - נועלין
אותו, ושל עץ הוא מפני שהסיד שורף את העור) טמא
מדרס, ואשה חולצת בו, ויוצאין בו בשבת - דברי רבי עקיבא, ולא הודו לו',
והתניא: 'הודו לו'!? ואמר רב הונא: מאן 'הודו לו' - רבי מאיר (דאמר 'הקיטע יוצא בקב שלו'), ומאן 'לא הודו לו' - רבי
יוסי.
רב יוסף אמר: מאן 'לא הודו לו' - רבי יוחנן בן
נורי, דתנן: 'כוורת של קש (זנבות
השבלים) ושפופרת של קנים: רבי עקיבא מטמא
ורבי יוחנן בן נורי מטהר (דלאו אורחא לעשות מקש אלא מקנים,
ומנעל נמי לא אורחיה מעץ אלא מעור)'. (זה
לשון רבותי; ולי נראה סנדל של סיידין - של קש הוא, ורבי יוחנן בן נורי מטהר בכלי
קש דלאו עץ נינהו, ורבי עקיבא כעץ חשיב להו, דקשין הן.)
אמר מר: 'סנדל של סיידין טמא מדרס' - הא לאו
להילוכא עבדי?
אמר רב אחא בר רב עולא: שכן הסייד מטייל בו עד שמגיע
לביתו.
ואם יש לו בית קיבול כתיתין טמא:
אמר אביי: טמא טומאת מת ואין טמא מדרס (דלא מסתמיך עליה; הא דנקט 'טומאת מת' - הוא הדין לכל טומאת מגע, אלא משום
דאמר 'אין טמא מדרס' - שהוא אב הטומאה - נקט נמי 'טומאת מת', והכי קאמר: נעשה אב
הטומאה על ידי מת: דכלי עץ שיש לו בית קבול הוא, ומקבל כל טומאת מגע ואהל, ועל ידי
כל הטומאות הוא נעשה ראשון, ועל ידי מת - שהוא אבי אבות הטומאה - נעשה אב הטומאה,
ואין נעשה אב הטומאה על ידי מדרס; דקסבר לאו לסמיכה עבידי אלא לתכשיט, ואומרים לו
"עמוד ונעשה מלאכתנו").
רבא אמר: אף טמא מדרס.
אמר רבא: מנא אמינא לה? – דתנן [ביצה
פ"ב מ"י]: 'עגלה של קטן (לצחק בה ולטלטלו עליה) טמאה
מדרס (הואיל ופעמים שיושב עליה; והאי נמי, זימנין דמסתמיך עליה)'
ואביי אמר: התם סמיך עילויה , הכא לא סמיך עילויה.
אמר אביי: מנא אמינא לה? -דתניא: 'מקל של זקנים - טהור מכלום (לא מדרס ולא שאר טומאה: לא מטמא מדרס משום דלאו לסמיכה עביד, שעל רגלו
מהלך ואף על גב דמיסתמיך עליה לפרקים, ושאר טומאה נמי לא: דפשוטי כלי עץ הוא; אלמא
אף על גב דזימנין דמסתמיך עליה, הואיל ועיקר עשייתה אינה לכך - אינה טמאה מדרס)' (ואין לומר משום דפשוט הוא יהא טהור ממדרס, דלא הוזכרה טהרת פשוטי כלי עץ
אלא לטומאת מגע ואהל, דטעמא משום דאיתקש לשק הוא, וגבי מת ושרצים הויא היקישא)!
ורבא?
התם
(שבת סו,ב)
לתרוצי סוגיא עבידא (לתקן
פסיעותיו ולזקוף קומה, מפני שרגליו ושוקיו רותתות, ולא לסמיכת כל גופו);
הכא - לסמוך עילויה הוא דעבידא, וסמיך עליה!
טמאין מדרס ואין יוצאין בהן בשבת ואין נכנסין בהן
לעזרה: תני תנא קמיה דרבי יוחנן: 'נכנסין
בהן לעזרה'; אמר ליה: אני שונה 'אשה חולצת בו' (אלמא
נעל קרינא ביה), ואת אמרת 'נכנסין'? תני 'אין נכנסין בהן לעזרה'!
לוקטמין טהורה:
מאי 'לוקטמין'?
אמר רבי אבהו: חמרא דאכפא (חמור
הנישא בכתפיים, הליצנים עושין אותו, ונראה כמי שרוכב עליו; ובמקומנו נקרא
ארדפיס"א);
רבא בר פפא אמר: קשירי (אשקצ"ש
[קביים] שמהלכין בהם במקום טיט); (וקשיא
לי: נהי דטהורין מטומאת מגע, דפשוטי כלי עץ נינהו, אבל מן המדרס למה טהורין?)
רבא בר רב הונא אמר: פרמי (טלמוסא
הנקשרת על הפרצוף להבעית הבנים קטנים).
משנה:
הבנים יוצאין בקשרים (מפרש
בגמרא) ,
ובני מלכים בזוגין (אישקליט"ש של זהב לנוי) -
וכל אדם, אלא שדברו חכמים בהווה.
גמרא:
מאי 'קשרים'?
אמר אדא מרי (כך שמו) אמר רב נחמן
בר ברוך אמר רב אשי בר אבין אמר רב יהודה: קשורי פואה (גרנצ"א
קושרים בקשרים ותולין בצואר לרפואה; ולא ידעתי לאיזה חולי);
אמר אביי: אמרה לי אם: תלתא מוקמי (מעמידין
החולי שלא יגדל), חמשה מסו (מתרפאין), שבעה - אפילו
לכשפים מעלי!
אמר רב אחא בר יעקב: והוא דלא חזי ליה שמשא וסיהרא, ולא
חזי מיטרא, ולא שמיע ליה קול ברזלא וקל תרנגולתא וקל ניגרי (פסיעות);
אמר רב נחמן בר יצחק: נפל פותא בבירא (נפל רפואת הפואה בבור דאין אדם נזהר בכל אלו): (לרב יהודה פריך: אי קישורין דמתניתין לרפואת חולי נינהו) מאי
איריא 'בנים'? אפילו בנות נמי! מאי איריא 'קטנים'? אפילו גדולים נמי!
אלא מאי 'קשרים'? - כי הא, דאמר אבין בר הונא אמר
רב חמא בר גוריא: בן שיש געגועין על אביו (ברמור"ט; מגעגע עליו ואינו
יכול ליפרד ממנו, ורפואה זו לא שייכא בנקבות, שאין האב מחבבן כל כך מתחילתן שיהיו
מגעגעין עליו)- נוטל רצועה ממנעל של ימין וקושר לו בשמאלו.
אמר רב נחמן בר יצחק: וסימניך תפילין (שיד ימינו קושרתו לשמאלו; זהו סימן לגירסא); וחילופא
סכנתא (שמגעגע יותר מדאי).
אמר אבין בר הונא אמר רב חמא בר גוריא: סחופי כסא אטיבורי
(כוס שיש בו הבל, כגון שעירו ממנו מים חמין וכופהו על הטיבור למי שחש במעיו,
ואוחז הכוס את הבשר ומושך אליו את המעיים ומושיבן במקומן) בשבתא שפיר
דמי.
ואמר אבין בר הונא אמר רב חמא בר גוריא: מותר לסוך (בכפות ידיו ורגליו) שמן ומלח בשבת, כי הא: דרב הונא מבי רב, ורב מבי רבי
חייא, ורבי חייא מבי רבי (דרב הונא מבי רב - שהיה בא מבי רב,
שהוא רבו, וכן רב מבי רבי חייא ורבי חייא מבי רבי), כי הוו
מיבסמי (שכורין: שהיו משקין את התלמידים, ואלו - מפני שחשובין הן - היו עושין להן
דבר להפג את יינן) - מייתי משחא ומילחא ושייפי להו לגוייתא דיָדַייהו (תוכי ידיהם, דהיינו כף) וגוייתא דכרעייהו, ואמרי: "כי
היכי דציל הא מישחא (שהולך ונעשה צלול כל שעה מחום הבשר) - ליציל
חמריה דפלניא בר פלניתא", ואי לא - מייתי שיעא דדנא (מגופת
החבית) ושרי
ליה במיא, ואמר: "כי היכי דליציל האי שיעא (מחמת
המים) - ליציל
חמריה דפלניא בר פלניתא".
ואמר אבין בר הונא אמר רב חמא בר גוריא: מותר לחנק בשבת (מי שנפרקה חוליא של מפרקת צוארו ונופלת בגרונו - תולין אותו בראשו שיהא
צוארו נפשט, ודומה לחניקה).
ואמר אבין בר הונא אמר רב חמא בר גוריא: לפופי ינוקא
בשבתא (לכורכו בבגדים, וקושרו בחגורה רחבה, ומתיישבין פרקי אבריו שהן רכין,
ונשמטין בחבלי הלידה, וקורין אנמלטויי"ר בלע"ז) - שפיר דמי.
רב פפא מתני 'בנים' (שתי
שמועות דאיירי בקטנים היה שונה בשם רבי אבא בר הונא משמיה דרב חמא בר גוריא), רב
זביד מתני 'בן' (חדא שמעתא דאיירי בקטן מתני בשמיה):
רב פפא מתני בנים (געגועין ולפופי), ותרוייהו
מתני להו באבין בר הונא; רב זביד מתני 'בן'; קמייתא מתני באבין בר הונא, והאי מתני
לה ברבה בר בר חנה, דאמר רבה בר בר חנה: לפופי ינוקא בשבתא שפיר דמי.
אמר אביי: אמרה לי אם: כל מנייני (כל
לחישות; ומפני שכופלין אותן - יש שלש פעמים ויש יותר - קרי להו 'מנייני') - בשמא
דאימא ('פלוני בן פלונית'), וכל קטרי – בשמאלא.
ואמר אביי: אמרה לי אם: כל מנייני דמפרשי (כל לחשים שמפורש מניין כמה פעמים שיאמרו ויכפלו אותו) - כדמפרשי (כופלין אותו כפי מניינו), ודלא מפרשי - (סתם
כפילתן) ארבעין
וחד זימני.
תנו רבנן: 'יוצאין באבן תקומה (אבן שנושאות אותה נשים עוברות שלא יפילו וקורין לה קוטאנ"א
בלע"ז) בשבת; משום רבי
מאיר אמרו: אף במשקל אבן תקומה (שום דבר ששקלוהו כנגדה), ולא שהפילה אלא שמא תפיל (ולא תאמר שלא התירו לצאת בה אלא לאשה שעלולה להפיל עוברה: שהפילה כבר עובר
אחר), ולא שעיברה (שידוע לה שהיא מעוברת), אלא
שמא תתעבר ותפיל.'
אמר רב יימר בר שלמיא משמיה דאביי: והוא דאיכוון ואיתקל (שנמצא החפץ מאליו למשקל האבן, ולא שחיסרו ממנו או הוסיפו עליו לכוונו).
בעי אביי: משקל דמשקל מאי?
תיקו.
ואמר אביי: אמרה לי אם: לאשתא בת יומא (שאחזתו בכל יום) - לישקול זוזא חיוורא (צרוף
וחדש) וליזיל
למלחתא (למקום שריפת המים שעושין נגרים על שפת הים להמשיך מים לבריכות רחבות
העשויות לכך, וכשנתמלאו - סותם החריצין, והשמש שורף את המים שמלוחין הן ונעשה מלח), וליתקול
מתקליה מילחא ולצייריה בחללא דבי צואר (תחת גרונו כנגד מפתחי חלוקו; לשון
רבינו הלוי) בנירא ברקא (ליצ"א [ניר]
של שער),
ואי לא - ליתוב אפרשת דרכים (מקום ששני דרכים מתפרשים),
וכי חזי שומשמנא גמלא (נמלה גדולה) דדרי מידי (שטוען כלום) לישקליה (לשומשמנא) ולישדייה
בגובתא דנחשא (כמין קנה של נחשת) וליסתמיא
באברא (יסתום פיה בעופרת), וליחתמי בשיתין גושפנקי (חותמות;
ולאו דוקא שיתין נקט, ולאו דוקא חותמות של צורה, אלא סתימות הרבה זו על זו: שעוה
על העופרת ושוב זפת ושוב טיט), ולברזוליה (ינענענו) ולידריה (ישאנו) ולימא ליה (לשומשמנא): "טעונך
עלי וטעונאי (החולי שלי) עלך!".
אמר ליה רב אחא בריה דרב הונא לרב אשי: ודילמא איניש
אשכחיה ואיפסק ביה (חולי כזה שזה עושה, וכי אמר ליה "טעונך
עלי" זהו חולי של חברו)? אלא לימא ליה "טעונאי וטעונך – עלך", ואי לא -
לישקול כוזא חדתא (כלי חרס קטן חדש) וליזיל
לנהרא ולימא ליה "נהרא נהרא! אוזפן (הלוני) כוזא דמיא
לאורחא דאיקלע לי!" וליהדר שב זימני על רישיה (יקיפנו
סביבות ראשו) ולשדיין לאחוריה, ולימא ליה "נהרא נהרא! שקול מיא דיהבת לי
דאורחא דאיקלע לי ביומיה אתא וביומיה אזל"!
אמר רב הונא:
(שבת סז,א)
לאשתא תילתא ('שחפת שלישית' שבאה משלשה ימים לשלשה
ימים) - לייתי
שבעה סילוי (ענבים קטנים) משבעה דיקלי, ושבעה ציבי (קסמים) משבעה כשורי (קורות), ושבעה סיכי (יתידות קייבל"ש בלע"ז) משבעה
גשורי (גשרים), ושבעה קטימי משבעה תנורי [שבעה
קמצי אפר משבעה תנורים], ושבעה עפרי [שבעה קמצי עפר]
משבעה סנרי (צנור הדלת: חור האסקופה שציר הדלת סובב בו), ושבעה
כופרי (זפת שזופתין הספינות) משבעה ארבי (ספינות), ושבעה בוני
כָמוּני (גרעיני כמון; לשון אחר 'בוני כמון' גרסינן: מלא אגרוף),
ושבעה ביני (שבעה נימין) מדיקנא דכלבא סבא (מזקן כלב זקן), ולציירינהו בחללא דבי צוארא [ושים
את כולם צרורים בבית הצואר] בנירא ברקא [כשהצרור
סגור בחוט לבן].
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2005 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol