דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
שבת דף עה
(שבת עד,ב)
הקורע על מנת לתפור:
קריעה במשכן מי הוה?
רבה ורבי זירא, דאמרי תרווייהו:
(שבת עה,א)
שכן יריעה שנפל בה דרנא (תולעת) - קורעין
בה ותופרין אותה (ומנקב בו נקב קטן ועגול, וצריך
לקרוע למטה ולמעלה את הנקב שלא תהא התפירה עשויה קמטין קמטין).
אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב: המותח חוט של תפירה בשבת (בגד התפור ועומד, והניח החוט ארוך,
ונתפרדו שתי חתיכות הבגד זו מזו במקצת, וחוטי התפירות נמשכין, ומותח את ראשי החוט
להדק ולחבר - זו היא תפירתו) חייב חטאת, והלומד דבר אחד מן המגוש (מין הממשיכו לעבודה זרה) - חייב מיתה (אפילו
דבר תורה אסור ללמוד ממנו), והיודע לחשב תקופות ומזלות ואינו חושב - אסור לספר
הימנו . (הני תלת שמעתתא שמעינהו רב זוטרא מרב כי הדדי, וגרסינהו.)
מגושתא: רב ושמואל (אמגושא
דאמרינן בכל דוכתא, רב ושמואל פליגי ביה): חד אמר חרשי (מכשף) וחד
אמר גדופי (מין האדוק בעבודה זרה, ומגדף תמיד את השם, ומסית אנשים
לעבודה זרה).
תסתיים דרב דאמר גדופי, דאמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב:
הלומד דבר אחד מן המגוש - חייב מיתה; דאי סלקא דעתא חרשי (וטעמא
משום דכתיב [דברים יח,י] לא
ימצא בך וגו' וקא חשיב מכשף), הכתיב (לעיל מיניה [דברים יח,ט])
[כי
אתה בא אל הארץ אשר ה' אלקיך נתן לך] לא תלמד
לעשות [כתועבת
הגוים ההם] (כדי שתעשה), אבל אתה
למד להבין ולהורות (שתוכל לעמוד בהן, ואם יעשה נביא
שקר לפניך, שתבין שהוא מכשף)'!?
תסתיים (דגדופי הוא - הלכך כל דבריו דברי
עבודה זרה, והסתלק מעליו שלא ישיאך).
אמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא:
כל היודע לחשב בתקופות ומזלות ואינו חושב - עליו הכתוב אומר (ישעיהו ה,יב)
[והיה
כנור ונבל תף וחליל ויין משתיהם] ואת פועל ה' לא יביטו ומעשה
ידיו לא ראו.
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן: מנין שמצוה על
האדם לחשב תקופות ומזלות? - שנאמר (דברים ד,ו) ושמרתם
ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים [אשר ישמעון את כל החקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון
הגוי הגדול הזה]; איזו חכמה ובינה שהיא לעיני העמים (שחכמה הניכרת היא, שמראה להם סימן לדבריו בהילוך החמה והמזלות שמעידין
כדבריו, שאומר שנה זו גשומה והיא כן, שנה זו שחונה והיא כן, שכל העיתים לפי מהלך
החמה במזלותיה ומולדותיה - במזל תלוי הכל: לפי השעה המתחלת לשמש בכניסת החמה למזל)? -
הוי אומר זה חישוב תקופות ומזלות.
הצד צבי [השוחטו, והמפשיטו, המולחו, והמעבד את עורו, והממחקו
והמחתכו]:
תנו רבנן: 'הצד חלזון והפוצעו (דוחקו
בידיו שיצא דמו) - אינו חייב אלא אחת (משום צידה, אבל אפציעה - ליכא חיוב);
רבי יהודה אומר: חייב שתים; שהיה רבי יהודה אומר: פציעה - בכלל דישה (שמפרק דמו הימנו, כמפרק תבואה מקשין שלה).
אמרו לו: אין פציעה בכלל דישה!'
אמר רבא: מאי טעמא דרבנן? - קסברי אין דישה אלא לגדולי
קרקע.
וליחייב נמי משום נטילת נשמה?
אמר רבי יוחנן: שפצעו מת.
רבא אמר: אפילו תימא שפצעו חי - מתעסק הוא אצל נטילת נשמה
(כלומר: לגבי נטילת נשמה הוי מתעסק בדבר אחר, ולא הויא מלאכת מחשבת, שאינו
מתכוין שימות). והא אביי ורבא דאמרי תרווייהו 'מודה רבי שמעון בפסיק רישא ולא
ימות'?
שאני הכא: דכמה דאית ביה נשמה טפי - ניחא ליה (שדם החי טוב מדם המת; וכיון דכל
עצמו מתכוין וטורח לשומרו שלא ימות בידו, אפילו מת אין כאן אלא מתעסק, וכי מודה רבי
שמעון במידי דלא איכפת ליה אי מיתרמי, ומיהו איכווני לא מיכוין), כי
היכי דליציל ציבעיה (שתהא מראית צבעו צלולה).
והשוחטו:
שוחט, משום מאי חייב (שחיטה
במלאכת המשכן היכא, ומאי עבידתה? אי מעורות אילים מאדמים - למה לי בהו שחיטה,
בחניקה נמי סגי)?
שוחט, משום מאי חייב? רב אמר: משום צובע (שצובע את הבשר של בית השחיטה; ולקמן מפרש אמאי מיכוין לצובעו; וצביעה הואי
במשכן אב מלאכה), ושמואל אמר: משום נטילת נשמה (דנטילת
נשמה הואי במשכן באילים מאדמים ותחש וחלזון).
(שבת עה,ב)
משום צובע – אִין,
משום נטילת נשמה לא?
אימא: 'אף משום צובע' (ונפקא
מינה לחיוביה תרתי).
אמר רב: מילתא דאמרי (דבר
תימה אמרתי להזכיר צביעה בשחיטה) - אימא בה מילתא (צריך אני לומר בו דבר טעם) דלא ליתו דרי בתראי וליחכו עלי: צובע
במאי ניחא ליה (להאי שוחט בצביעת הבשר)? (- היינו חוכא ואני אומר בו טעם:) ניחא דליתווס בית השחיטה דמא (שיהא צבוע בדם), כי היכי דליחזוה אינשי (שנשחטה
היום) וליתו
ליזבנו מיניה.
והמולחו והמעבדו:
היינו מולח והיינו מעבד (אטו
מליחה - לאו צורך עיבוד הוא)!?
רבי יוחנן וריש לקיש, דאמרי תרוייהו: אפיק חד מינייהו
ועייל שירטוט (לפי שדרך הרצענין כשהוא בא לחתכו - משרטטו תחלה כפי מה
שהוא רוצה להאריך ולהרחיב ולקצר החיתוך, ואחר כך מעביר הסכין דרך השירטוט, וכן
בעורות המשכן כשחתכום).
אמר רבה בר רב הונא: האי מאן דמלח בישרא - חייב משום מעבד!
רבא אמר: אין עיבוד באוכלין.
אמר רב אשי: ואפילו רבה בר רב הונא לא אמר אלא דקא בעי
ליה לאורחא (שמולחה הרבה [שמכין אותה ליציאה לדרך]), אבל לביתא -
לא משוי איניש מיכליה עץ.
והממחקו והמחתכו:
אמר רבי אחא בר חנינא: השף בין העמודים בשבת (כגון עמודי אכסדראות שעשוים חלונות חלונות, ונסמכין בחלונות בין עמוד
לעמוד, והשף שם בקרקעית הבנין שנשענין עליו כדי שיהא חלק) - חייב משום
ממחק.
אמר רבי חייא בר אבא: שלשה דברים סח לי רב אשי משמיה דרבי
יהושע בן לוי:
1. המגרר ראשי כלונסות (שיהיו
ראשיהן שוין וחדין) בשבת - חייב משום מחתך;
2. הממרח רטיה (מחליק תחבושת על המכה) בשבת
- חייב משום ממחק;
3. והמסתת את האבן בשבת (לאחר
שנעקרה מן ההר ונחצבה, מחליקה) - חייב משום מכה בפטיש (שהוא גמר מלאכה).
אמר רבי שמעון בן קיסמא אמר רבי שמעון בן לקיש: הצר צורה
בכלי (בכלי שעומד לכך, לנאותו), והמנפח בכלי זכוכית (כשהותך נעשה על ידי נפוח) - חייב משום מכה בפטיש.
אמר רב יהודה: האי מאן דשקיל אקופי מגלימי (ראשי חוטין התלויין ביריעה במקום קשורין, כשניתק בה חוט וקשרוהו; וכן קשין
וקסמים דקין שנארגו בה בלא מתכוין, ונוטלין אותם ממנה לאחר אריגה) - (גמר מלאכה הוא, ו)חייב משום מכה בפטיש; והני מילי - דקפיד עלייהו.
והכותב שתי אותיות:
תנו רבנן: 'כתב אות אחת גדולה ויש במקומה לכתוב שתים - פטור (שבקרשי המשכן - שתים היו כותבים, אחת בזו ואחת בזו, כדי לזווגן כשסותרים
אותן); מחק
אות גדולה ויש במקומה לכתוב שתים - חייב (שאין מלאכת מחיקה חשובה אלא על מנת
לכתוב, והרי יש מקום לשתי אותיות); אמר רבי מנחם ברבי יוסי: וזה חומר
במוחק מבכותב (הא קא משמע לן: מאן תנא קמא? - רבי מנחם ברבי יוסי).
הבונה והסותר המכבה והמבעיר והמכה בפטיש:
רבה ורבי זירא, דאמרי תרוייהו: כל מידי דאית ביה גמר
מלאכה - חייב משום מכה בפטיש.
אלו אבות מלאכות:
'אלו' לאפוקי מדרבי אליעזר, דמחייב על תולדה במקום
אב (דהא אמרן דלא נמנו כאן אלא להודיענו מנין חטאות של העלם אחד, ותנא 'הרי
אלו' למעוטי שאם עשה תולדותיהם עמהן דאינו מביא עליהן חטאת, ודלא כרבי אליעזר,
דמחייב אתולדה עם האב [בכריתות]).
חסר אחת:
לאפוקי מדרבי יהודה דתניא: רבי יהודה מוסיף את השובט (משוה השתי בכרכר שקורין ריו"ל [העץ שמסייע להעברת הערב בשתי]) והמדקדק
(כשמותח חוט הערב - מכה בכרכר עליו במקומות מקומות ליישבו: שלא יהא מתוח
יותר מדאי, שהמתיחה מעכבתו מהתחבר יפה עם הארג).
אמרו לו: שובט הרי הוא בכלל מיסך (דהיינו
מיסך ממש: שמסדר חוטי השתי), מדקדק הרי הוא בכלל אורג (דהיינו
אורג ממש, ולא דמי לזורה ובורר ומרקד: דזה בקשין, וזה בצרורות, וזה בקמח)!
משנה:
ועוד כלל אחר אמרו: כל הכשר להצניע (שהוא
מין העשוי לצורך האדם) ומצניעין כמוהו (כמות זה, כלומר: שיש בו שיעור
הראוי להצניעו), והוציאו בשבת - חייב חטאת עליו, וכל שאינו כשר להצניע ואין
מצניעין כמוהו והוציאו בשבת - אינו חייב אלא המצניעו (אם
נעשה חביב לאדם אחד, והצניעו - חייב על הוצאתו אם חזר והוציאו, אבל אדם אחֵר אינו
חייב עליו, דלגביה לאו מלאכה הוא).
גמרא:
'כל הכשר להצניע' - לאפוקי מאי?
רב פפא אמר: לאפוקי דם נדה; מר עוקבא אמר: לאפוקי עצי
אשרה.
מאן דאמר דם נדה (אינו כשר להצניע), כל
שכן עצי אשרה (דאיסורי הנאה נינהו, ומאיסי, וצריך לאבדן);
מאן דאמר עצי אשרה, אבל דם נדה - מצנע ליה לשונרא; ואידך, כיון דחלשא (המאכיל דם האדם לחתול נעשה חלש אותו אדם) - לא מצנע
ליה.
אמר רבי יוסי בר חנינא: האי (הא
דתנא 'כל הכשר להצניע' ויש בו שיעור שרוב בני אדם עשויין להצניע כשיעור הזה
- חייב כל אדם על הוצאתו, ואפילו אדם עשיר שאיין שיעור זה חשוב לו) דלא
כרבי שמעון, דאי כרבי שמעון - האמר (לקמן ב'המוציא') 'לא
אמרו כל השיעורין הללו אלא למצניעיהן'.
וכל שאינו כשר להצניע:
(שבת עו,א)
אמר רבי אלעזר: הא (דקתני
מתניתין, דאינו כשר להצניע והצניעו אחר - הוא מתחייב על הוצאתו, וכל אדם פטורין) דלא
כרבי שמעון בן אלעזר, דתניא: 'כלל אמר רבי שמעון בן אלעזר: כל שאינו כשר להצניע
ואין מצניעין כמוהו והוכשר לזה והצניעו, ובא אחר והוציאו - נתחייב זה במחשבה של זה.'
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2005 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol