דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
שבת דף עו
(שבת עה,ב)
הקורע על מנת לתפור: וכל שאינו כשר להצניע:
(שבת עו,א)
אמר רבי אלעזר: הא (דקתני
מתניתין, דאינו כשר להצניע והצניעו אחר - הוא מתחייב על הוצאתו, וכל אדם פטורין) דלא
כרבי שמעון בן אלעזר, דתניא: 'כלל אמר רבי שמעון בן אלעזר: כל שאינו כשר להצניע
ואין מצניעין כמוהו והוכשר לזה והצניעו, ובא אחר והוציאו - נתחייב זה במחשבה של
זה.'
משנה:
המוציא תבן כמלא פי פרה, עצה (מפרש
בגמרא)
כמלא פי גמל (נפיש שיעורא מפי פרה, אבל כמלא פי פרה לא מיחייב, דהא
לא חזו לפרה), עמיר (קשין של שבלין)
כמלא פי טלה, עשבים כמלא פי גדי (פי טלה נפיש מפי גדי; הלכך עמיר
דלא חזי לגדי - לא מיחייב כמלא פי גדי עד דאיכא מלא פי טלה, אבל עשבים - הואיל
וחזו בין לטלה בין לגדי - מיחייב אפילו כמלא פי גדי);
עלי שום ועלי בצלים: לחים (הראויין
לאדם) –
כגרוגרת (דזה שיעור לכל מאכל אדם לשבת, אבל כמלא פי גדי לא, דלחים לא חזו לגדי),
יבשים - כמלא פי גדי;
ואין מצטרפין זה עם זה מפני שלא שוו בשיעוריהן.
גמרא:
מאי 'עצה'?
אמר רב יהודה: תבן של מיני קטנית.
כי אתא רב דימי, אמר: המוציא תבן כמלא פי פרה לגמל (והוציאו להאכילו לגמל, שפי גמל גדול מפי פרה): רבי יוחנן
אמר חייב, רבי שמעון בן לקיש אמר פטור; באורתא אמר רב יוחנן הכי, לצפרא הדר ביה.
אמר רב יוסף: שפיר עבד דהדר, דהא לא חזי לגמל.
אמר ליה אביי: אדרבה! כדמעיקרא מסתברא, דהא חזי לפרה (הלכך שיעור חשוב הוא, ולכל מי שיוציאנו - לא פקע שיעוריה בהכי)!
אלא כי אתא רבין, אמר: המוציא תבן כמלא פי פרה לגמל -
דכולי עלמא לא פליגי דחייב (דהאיכא שיעורא דחזי לפרה, הלכך כשר
להצניע הוא, ומצניעין כמוהו); כי פליגי במוציא עצה כמלא פי פרה לפרה (עצה לא חזיא לפרה אלא על ידי הדחק, אלא לגמל הוא דחזי, וזה הוציאו לפרה),
ואיפכא איתמר: רבי יוחנן אמר פטור, ריש לקיש אמר חייב: רבי יוחנן אמר פטור: אכילה
על ידי הדחק לא שמה אכילה (דהא לגמל דחזי ליה ליכא שיעורא,
ואי משום דלצורך פרה הוציאו, ולגבה איכא שיעור - אכילה על ידי הדחק לאו אכילה היא,
הלכך לא משערינן ליה בפרה); ריש לקיש אמר חייב: אכילה על ידי הדחק שמה אכילה.
עמיר כמלא פי טלה:
והתניא 'כגרוגרת'?
אידי ואידי חד שיעורא הוא.
עלי שום ועלי בצלים לחים כגרוגרת ויבשים כמלא פי הגדי
ואין מצטרפין זה עם זה מפני שלא שוו בשיעוריהן:
אמר רבי יוסי בר חנינא: אין מצטרפין לחמור שבהן, אבל
מצטרפין לקל שבהן (מי ששיעורו גדול הוי קל, ואינו
מצטרף להשלים שיעורו של חמור, דהא לא חשיב כי ההוא, אבל החשוב משלים את הקל
לכשיעור: תבן מצטרף עם עצה להשלים פי גמל, ועצה אין מצטרף עם התבן להשלים מלא פי
פרה).
וכל דלא שוו בשיעורייהו מי מצטרפין (אפילו
להשלים חמור את הקל)? והתנן [דומה
לכלים פ"כז מ"ב*]: 'הבגד - שלשה על שלשה (לטומאת מדרס הזב ליעשות אב הטומאה), והשק ארבעה על ארבעה,
והעור חמשה
על חמשה, מפץ ששה על ששה', ותני עלה [משנה
מעילה פ"ד מ"ו]: 'הבגד והשק, השק והעור, העור
והמפץ - מצטרפין זה עם זה (שהבגד משלים שיעור השק, שק עשוי
מנוצה של עזים); ואמר רבי שמעון: מה טעם (מצטרפין)? -
מפני שראויין ליטמא מושב (אם צירף משנים יחד לטלאי מרדעת של
חמור כשיעורו לענין מושב הזב, אם קצע משנים מהן ותקן טפח על טפח לישב עליו - מיטמא
ליה אב הטומאה במושב הזב, דתניא [משנה כלים פ"כז מ"ד]: 'המקצע מכולן טפח על טפח - טמא מושב', ואמרינן טעמא בפרק קמא
דסוכה: הואיל וראוי לטלות על גבי חמור, שאינו מקפיד אם הוא משני מינין)';
טעמא דראויין ליטמא מושב אבל אין ראוי ליטמא מושב – לא!
[כלים
פ"כז מ"ב*: הבגד מטמא משום שלשה על שלשה למדרס
ומשום שלש על שלש לטמא מת; השק ארבעה על ארבעה, העור חמשה על חמשה, מפץ ששה על
ששה; שוין למדרס ולטמא מת; רבי מאיר אומר: השק - שיריו ארבעה ותחלתו משיגמר.]
אמר רבא:
(שבת עו,ב)
הכי נמי חזיא (ביחד) – לדוגמא (מי שיש לו למכור צובר מכולן, ונותן לפני חלונו להראות שיש לו למכור מכולן,
וניחא ליה שיהו מחוברין יחד: דאיידי דזוטרי - כל חד וחד הרוח מפזרתו).
משנה:
המוציא אוכלים (למאכל אדם) כגרוגרת –
חייב, ומצטרפין (כל אוכלי אדם) זה עם זה
מפני ששוו בשיעוריהן חוץ מקליפתן (שאינן אוכל, ואין משלימין השיעור)
וגרעיניהן ועוקציהן (זנב הפרי, דהוא עץ בעלמא)
וסובן (קליפת חטין הנושרת מחמת כתישה) ומורסנן (הנשאר
בנפה).
רבי יהודה אומר: (כל הקליפין אין מצטרפין, כדאמרן) חוץ
מקליפי עדשין (שמצרפות אותן) שמתבשלות עמהן (לאפוקי
קליפה חיצונה שהן גדלות בתוכה, הנושרות בגורן).
גמרא:
וסובן ומורסנן לא מצטרפין? והתנן [חלה
פ"ב מ"ו]: 'חמשת רבעים קמח ועוד חייבין בחלה, הן וסובן ומורסנן'?
אמר אביי: שכן עני אוכל פתו בעיסה בלוסה (מעורבת בסובנה ובמורסנה; הלכך 'לחם הארץ' [במדבר טו,יט] קרינן ביה; ומיהו, לענין
שבת - מידי דחשיב בעינן, וסתמייהו דהני לאו אוכל נינהו).
רבי יהודה אומר חוץ מקליפי עדשים המתבשלות עמהן:
עדשים אִין, פולין לא? והתניא: 'רבי יהודה אומר: חוץ
מקליפי פולין ועדשים'!?
לא קשיא: הא בחדתי (פולין
חדתי - קליפתן מצטרפין) הא בעתיקי.
עתיקי מאי טעמא לא?
אמר רבי אבהו: מפני שנראין כזבובין בקערה (לפי שהן שחורות).
הדרן
עלך כלל גדול
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
שבת
פרק שמיני המוציא יין
(שבת עו,ב)
משנה:
המוציא יין (חי) כדי מזיגת
הכוס (כשיעור שנותנין יין חי לתוך כוס להוסיף עליו מים כהלכתו, ולמזוג אותו בהן;
ובגמרא מפרש באיזה כוס משערו), חלב כדי גמיעה, דבש כדי ליתן על הכתית (שבגבי הסוסים והגמלים מחמת המשאות; רדוי"ש בלעז [פצע שנוצר מפשוף
וחיכוך] והכי אמר ב'המפקיד' [בבבא
מציעא (לח,א)]: 'דבש והדביש למאי חזי - לכתותא דגמלי'; אבל רבותי
פירשו כתית = מכה שעל גב היד ושעל גב הרגל), שמן כדי לסוך אבר קטן, מים כדי לשוף
(לשפשף ולהמחות) בהם את הקילור (שנותנין על העין; לודיי"א
בלעז [רטיה
לעין]),
ושאר כל המשקין ברביעית (רביעית הלוג = ביצה ומחצה),
וכל השופכין (מים סרוחים; ובגמרא מפרש למאי חזו) ברביעית;
רבי שמעון אומר: כולן ברביעית (אף
היין והחלב והדבש), ולא נאמרו כל השיעורין הללו (שיעורין
שבמשנה) אלא
למצניעיהן (וחזר המצניע והוציאו - חייב, אבל שאר כל אדם שהוציאו -
אינו חייב; וסבירא ליה לרבי שמעון דמצניע עצמו בעי שיעורא זוטא, ובבציר מהא שיעורא
לא מיחייב, כדאמרינן בפרקין דלעיל (שבת עה,ב)
דלית ליה לרבי שמעון כל שאין כשר להצניע ואין מצניעים כמוהו שיתחייב עליו מצניעו).
גמרא:
תנא (בתוספתא): '(המוציא יין) כדי מזיגת כוס יפה' (=
פירוש לכוס דמתניתין);
ומאי 'כוס יפה'?
כוס של ברכה (ברכת המזון, שהצריכו חכמים ליפותו,
כדאמרינן בברכות (נא,א): עיטור ועיטוף, הדחה
ושטיפה, חי ומלא).
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: כוס של ברכה צריך שיהא בו (יין חי) רובע רביעית (רובע של רביעית הלוג) כדי
שימזגנו (במים: שלשה חלקים מים ואחד יין) ויעמוד על רביעית (הלוג).
אמר רבא: אף אנן נמי
(שבת עז,א)
תנינא (ממתניתין נמי שמעינן דזהו שיעורו): 'המוציא
יין כדי מזיגת כוס' ותני עלה 'כדי מזיגת כוס יפה', וקתני סיפא 'ושאר
כל המשקין ברביעית'; (מדתני בשאר משקין רביעית, שמעינן
מיניה דאין הוצאה במשקה הראוי לשתייה בפחות מרביעית; הלכך על כרחיך כי שיערו ביין
כדי מזיגת כוס של ברכה - שיעור הראוי לשתיית רביעית נקט, והיינו רובע רביעית, דכי
יהיב על חד תלת מיא כדרך המזיגות הראויות לשתייה - יעמוד על רביעית).
(יש טועים בשמועה זו לומר [רובע]
רביעית - רובע הלוג, ויעמוד על רביעית על לוג, שהוא רביעית הקב, וטעות הוא בידם,
ורבותינו לא אמרו כן; וראיה יש לדבר במסכת נזיר (לח,א): עשר רביעיות הן; חמש סומקתא - כלומר שנאמרו ביין ודם, וחמש
חיוורתא - שנאמרו בשאר משקין, וחשיב להא הוצאת שבת דשאר משקין גבי חיורתא, ועל
כרחיך הנהו כולהו ברביעית הלוג נינהו, דקא חשיב בהדייהו רביעית שמן לנזיר, דהוא
חצי שיעורה של שמן התודה במנחות, וחצי לוג שמן לתודה ילפינן במנחות (פח,
א).)
ורבא לטעמיה, דאמר רבא: כל חמרא דלא דרי [מוזג] על חד תלת מיא - לאו חמרא הוא.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2005 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol