דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
שבת דף פה
(שבת פד,ב)
גמרא:
מאי משמע?
אמר רב יהודה: 'כי כארץ תוציא צמחה': 'תוציא' –
חד; 'צמחה' – חד, הרי תרי; 'זרועיה' –
תרי, הא ארבע; 'תצמיח' – חד, הא חמשה (וששה טפחים דליכא למילף מקרא)
(שבת פה,א)
[אלא] וקים להו
לרבנן דחמשא בשיתא לא ינקי מהדדי (קים להו לרבנן דסתם ערוגה הנזרעת
בה חמשה זרעונין כך היא מדתה: דחמשה זרעונין בשיתא טפחים לא ינקי אמצעי ושברוחות
מהדדי, דשיעור יניקת כל זרע טפח ומחצה עם מקום הזרע; הרי מן הזרע הנזרע בגבול
הערוגה כנגד האמצעי ועד האמצעי - שלשה טפחים, ומאלו השנים אנו למדים דסבר תנא דידן
שיניקת הזרע טפח ומחצה: מדלא קבע מקום לזרע הנזרע אצל הגבול להושיבו אצל הקרן אלא
אפילו אם בא לזורעו כנגד אמצעיתה - זורעו, אלמא: בהרחקת שלשה טפחים סגי; ואף על גב
דלענין כלאים היכרא בעלמא בעינן, ולא חיישינן ליניקה, כדתנן לקמן בשמעתין גבי ראש
תור, וגבי שתי שורות - מיהו הפרש זרעוני ערוגה דלא להוי ערבוב - ליכא היכרא בבציר
משיעור יניקה, דגבי ראש תור ושתי שורות דלקמן - איכא היכרא, הלכך כי רמיז לן קרא
חמשה זרעונין בערוגה - בשל ששה טפחים קאמר).
ומנלן דהא דקים להו לרבנן דחמשא בשיתא (בשיעור יניקה) מילתא היא (למיסמך עלה, ולומר: "בקיאין
הן החכמים בעבודת אדמה לידע כמה יונקים", שלא תתמה לומר: מי הודיע לבריות
שיעור יניקה, ואיך יוכלו לעמוד על כן)?
דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: מאי דכתיב (דברים
יט,יד) לא תסיג גבול רעך אשר גבלו ראשונים [בנחלתך אשר תנחל בארץ
אשר ה' אלהיך נתן לך לרשתה]:
גבול שגבלו ראשונים לא תסיג (גבול רעך
- ליטע סמוך למיצר, להכחיש קרקעו כשיעור אשר גבלו הראשונים);
מאי 'גבלו ראשונים' (ומי הם ראשונים)?
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: (אמוריים וחויים, שהיו בקיאים בכך, כדאשכחן בבני שעיר) דכתיב (בראשית
לו,כ) אלה בני שעיר החֹרי יושבי הארץ [לוטן ושובל וצבעון וענה];
אטו כולי עלמא יושבי רקיע נינהו? - אלא שהיו בקיאין בישובה של ארץ, שהיו אומרים:
מלא קנה זה (קנה המדה שבו מודדין הקרקע) לזית (ראוי לגדל זיתים), מלא קנה זה לגפנים, מלא קנה זה לתאנים; ו'חֹרי' - (סרס את התיבה ודורשה:) שמריחים את הארץ וחוי (והיו יודעין להפריש את הארץ בין קנה לקנה בריחה וטעמה, היכן לזיתים והיכן
הוא לתאנים, וממילא דבקיאים היו בשיעור יניקה).
אמר רב פפא: (למה נקרא 'חִוִּי'?) -
שהיו טועמין את הארץ (לאיזה דבר ראויה)
כחויא (כנחש, שמאכלו עפר);
רב אחא בר יעקב אמר: 'חֹרִי'
שנעשו בני חורין מנכסיהן (שנטרדו מנחלתם, ולא הוצרכו לעבוד
אדמתן, כדכתיב ובני עשו יירשום (דברים ב));
אמר רב אסי (גירסת רש"י: רב אשי):
ערוגה (שאמרו, צריכה להיות) תוכה שש, חוץ מגבוליה (שהיו
מניחין בערוגה קרקע חלק סביבות הזריעה למקום דישה: כשהוא משקה הזרעים - מהלך
בגבולין; ואשמעינן רב אשי דלא תימא
ששה עם הגבולין, וכשהניח טפח חלק לכאן וטפח חלק לכאן לא תהא ערוגה מקום יניקתה אלא
ארבע, ואין הפרש בין אמצעי לכשנגדו אצל הגבול אלא טפחיים);
תניא נמי הכי: 'ערוגה - תוכה ששה';
גבוליה בכמה (כמה רחבן להיות ערוגה כהלכתה, ותהא
עליה תורת הערוגה לכל דבריה, כדלקמן: להתיר ראש תור ירק הנכנס לה והיוצא ממנה; דכי
ליתא כשיעורא - לא חשיב למיהוי לה קולי שדה)?
כדתנן [כלאים פ"ג מ"ג]: 'רבי
יהודה אומר: רוחב כמלא רוחב פרסה'(פרסת רגל);
אמר רבי זירא ואיתימא רבי חנינא בר פפא: מאי טעמא דרבי
יהודה?
דכתיב: (דברים יא,י) [כי הארץ אשר אתה
בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים הוא אשר יצאתם משם אשר תזרע את זרעך]
והשקית ברגלך כגן הירק (והשקית ברגלך - להטעין על כתפך מים, ולהלך ברגלך סביבותיה להשקותה; למה ליה למכתב 'רגלך'? - לומר שבמקום מהלכו להשקותה - כשיעור רגל הוא): מה
רגל טפח - אף גבול נמי טפח.
אמר רב: ערוגה בחורבה שנינו (במשנתנו,
להתיר בה חמשה זרעונין, אבל לא שסביבותיה ערוגות, שהרי לא פירשו לך אלא הפרש
זרעונין שבתוכה, ואם תזרע ערוגות סביבותיה - לא תוכל להרחיק בין אותן שבתוכה
ולזרוע אותן שברוחות הערוגה סמוך לגבול להרחיקה מן האמצעי כשיעורו, לפי שאתה
מקריבו אצל זרע הנזרע בחברתה אצל גבולה, שאין ביניהן אלא שני טפחים של גבולי
הערוגה, ואנן - שלשה בעינן)!
והאיכא מקום קרנות (מאי
דוחקיה דלא לאוקומיה בערוגה בין הערוגות, מוקפת מכל צד שלשה ערוגות, שהן שמונה [ראה תמונה בגמרא], ולזרוע באמצע, וכן בכולן חמשה זרעונין, והא איכא בכל ערוגה מקום קרנות =
זויותיה, ואתה יכול להמשיך זרע גרעין שתזרע בצד גבולן של זו לצפון, ושל זו לדרום,
של זו למזרח, ושל זו למערב, ולזרוע אותן גרעינין אצל הקרנות, ואינך צריך להמשיכן
מכנגד אותן שבחבירו מבפנים, אלא הפרש טפח, ואמאי אמר רב 'בערוגה שבחורבה שנינו')?
אמרי בי רב משמיה דרב: בממלא את הקרנות (רב מוקי מתניתין בממלא את כל הרוח של ערוגה לצפון מן המזרח למערב, וכן רוח
דרומי, אבל המזרחי והמערבי - זורע מעט, ויניח הפרש מכאן ומכאן, [ראה תמונה בגמרא]; הלכך אי אתה יכול לזרוע עוד בערוגה שאצלה לצפון ושאצלה לדרום מפני
עירבוב של שתי הערוגות).
וליזרע מאבראי ולא לימלי מגואי (ויקיפנה
ערוגות מכל צד, ואת הקרנות שבתוכה לא ימלא)! (ומאי
דוחקיה דרב לאוקמיה בערוגה שבחורבה = שאין שם אלא היא)?
(שבת פה,ב)
גזירה שמא ימלא את הקרנות (ואחר
כך יזרע בחברתה אצל הגבול מתוכה כאשר זרע האמצעית, ולא ישים ללבו עירבוב של שתי
הערוגות).
ולא יהא אלא ראש תור ירק? מי לא תנן [כלאים
פ"ג מ"ג]: 'היה ראש תור ירק נכנס לתוך שדה אחר – מותר, מפני
שנראה סוף שדה'! (כלומר: אפילו מילא אותו ואחר כך
זרע גרעין אחד בחברתה, ואין הפרש כשיעור בינו לבין זרע שבזו - מה בכך? לא יהא נדון
אלא כראש תור ירק הנמשך ובא משדה זו לשדה זו, שנראה יפה שאינו מזו שנכנס לה אלא
מזו שיוצא ממנה, ואיכא היכירא, וליניקה לא חיישינן? ['ראש תור' קרי ליה, לפי שכן
דרך לסוף השדה להיות מתקצרת החרישה ולימשך באלכסון, כראש תור [ראה תמונה בגמרא])?
אין ראש תור בערוגה (אין
תורת היתר ראש תור מערוגה לערוגה אלא משדה גדולה לתוך ערוגה, או מערוגה לתוך שדה
גדולה, או משדה גדולה לתוך שדה גדולה; אבל שתי ערוגות - לא הוי היכר, אלא דומה
כאילו הן אחת, דלא חשיבא כל חדא באפיה נפשה).
ושמואל אמר: ערוגה בין הערוגות שנינו.
והא קא מיתערבי בהדדי (מערבי
בהדדי העלין של ערוגה זו בעלין של חברתה מלמעלה, שאין ביניהן אלא שני טפחים של
גבולין)?
בנוטה שורה לכאן ושורה לכאן (ממשיך
של רוח זו בצד קרן מזרחית צפונית, ושל רוח זו לצד מערבית דרומית, וכן כולן,
להרחיקן, שלא יהיו זה כנגד זה, כמו שפירשתי גבי אתקפתא דלעיל ד'מקום קרנות'; ולא
גזר שמואל שמא ימלא את הקרנות).
(כך נראית שיטה זו בעיני, ולא פירשו
רבותי כן, שהם פירשו: קרנות - אלו גבולין; ויש לי גמגומים בה הרבה: גם בכל התלמוד
לא שמעתי 'קרנות' אלא זויות! ומצאתי לי סמך ביסודו של רבי שמעון הזקן אחי אמי, מפי
רבינו גרשום אבי הגולה; ותשובת רבינו יצחק בן יהודה, שהושיבה בשלש פנים - לא ישרו
בעיני.)
אמר עולא: בעו במערבא: הפקיע ('הפקיע'
- לשון קריעה: שקורע הקרקע, כמו 'מבלאי מככנסי הכהנים... היו מפקיעין' (סוכה
פ"ה מ"ג, דף נא,א)) תלם (מענה, שורה) אחד על פני
כולה (שהעביר מזרע שבצפון לזרע שבדרום דרך האמצעי וזרעו מאחד המינין או ממין ששי
[שהרי במשנה נאמר: 'שזורעין בתוכה חמשה זרעונין']) –
מהו (מי מבטל תורת שורה הלכות ערוגה בשביל תלם אחד, או לא)?
אמר רב ששת: בא ערבוב - וביטל את השורה (ואסור);
רב אסי אמר: אין עירובו מבטל את השורה.
איתיביה רבינא לרב אשי [כלאים
פ"ג מ"ד]: 'הנוטע שתי
שורות של קישואין (ואצלן) שתי שורות של דילועין (ואצלן) שתי שורות של פול המצרי (ולא בערוגה אלא בשדה גדולה) –
מותר (דשתי שורות חשיבי למיהוי שדה לנפשייהו, והוי היכירא:
דכל מין ומין מילתא באנפי נפשיה);
שורה אחת של קישואין ושורה אחת של דילועין ושורה אחת של פול המצרי – אסור (הוי עירבוב: דלא חשיבא כל חד שדה לנפשה)' (אלמא: תלם אחד הוי עירבוב)!?
שאני הכא, דאיכא שראכא (זמורותיהן
ארוכות ומתערבות הרבה מלמעלה, ונראה עירבובן במקומות הרבה).
אמר רב כהנא אמר רבי יוחנן: הרוצה למלאות כל גינתו ירק (של הרבה מינין) - עושה ערוגה ששה על ששה (כל
ערוגותיה מרובעות ששה), ועוגל בה (בכל ערוגה) חמשה (וזורע בעוגל מין אחד, ויש היכר הרבה לדבר, ואין צריך להרחיב בין ערוגה
לחברתה),
וממלא קרנותיה כל מה שירצה (וזורע חצי טפח הסובב את כל ערוגה
וערוגה משאר מינין, לפי שכל אחד ואחד נראה מקומו חלוק לעצמו).
והא איכא דביני וביני (הן
גבולי הערוגה שאמרנו למעלה: ערוגה ששה חוץ מגבולין - ואותן גבולין, כשיזרעם -
מחברים את היקף ריבוע הערוגות, והוי עירבוב: שהרי הם של שני מינין)?
אמרי דבי רבי ינאי: במחריב בין הביניים (ואינו זורען; ו'למלאות' דקאמר רבי יוחנן - לאו דוקא למלאות כל הגנה
קאמר, אלא שיהיו כל ערוגותיה מליאות, ולעולם חוץ מגבוליהן).
רב אשי אמר: אם היו (ריבוע
הערוגות) זרועין
שתי - זורען (בין הביניים) עֵרֶב, ערב - זורען שתי.
איתיביה רבינא לרב אשי [תוספתא
כלאים פ"ב מ"ז [ליברמן]]: 'עבודת ירק בירק אחר (כמה שיעור עבודתו להרחיק חבירו ממנו כדי עבודתו)? - ששה
טפחים (לחמשה זרעונין, כמו ששנינו), ורואין
אותם
(שבת פו,א)
כטבלא מרובעת' (אלמא
עגולה לאו ערוגה היא): כטבלא הוא דשרי, הא לאו הכי אסור!?
התם (דבעי מרובעת) - לאקולי בה
קולא אחרינא (לאחשובה שדה קאמר): להתיר ראש
תור היוצא הימנה (ולית ליה לרבי יוחנן הא דאמר לעיל
'אין ראש תור בערוגה'; אי נמי אית ליה [איסור] מערוגה לערוגה, אבל משדה
לערוגה - יש ראש תור).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2005 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol