דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
שבת דף צח
(שבת צז,ב)
תנו רבנן: 'הזורק מרשות
הרבים לרשות הרבים ורשות היחיד באמצע (אם עבר ברשות הרבים) ארבע אמות (ואפילו
על ידי צירוף) – חייב.
(שבת צח,א)
פחות מארבע אמות – פטור (דמשום
הוצאה לא מיחייב, דלא אמרינן קלוטה כמה שהונחה).'
מאי קא משמע לן?
הא קא משמע לן: רשויות (השוות)
מצטרפות (רשות הרבים זו עם רשות הרבים זו, ודלא כרבי יוסי, דאמר בפרק 'המוציא יין' (שבת
פ,א): אף בהעלם אחד לרשות אחת - חייב, לשתי רשויות – פטור), (ועוד קא משמע לן:) ודלא אמרינן קלוטה כמה שהונחה.
אמר רב שמואל בר יהודה אמר רב אבא אמר רב הונא אמר רב:
המעביר ארבע אמות ברשות הרבים מקורה (מכוסה) – פטור, לפי
שאינו דומה לדגלי מדבר.
איני והא עגלות (דמשכן), דמקורות
הויין (בקרשים הסדורין עליהן, רחבן לאורך העגלה ואורכן לרחבן על ראש דפנותיה, וקא
סלקא דעתך: על פני כל אורך העגלות היו מסודרות), ואמר רב
משום רבי חייא: עגלות - תחתיהן וביניהן וצדיהן רשות הרבים (וביניהן - בין עגלה לעגלה שבצדה, ואף על פי שראשי הקרשים יוצאים לכאן ולכאן שתי
אמות ומחצה לכל רוח, וראשי קרשים של עגלה זו מגיעין לראשי קרשים של זו שבצדה: שהרי
חמש אמות היו בין עגלה לעגלה, כדלקמן, ורחב עגלה חמש אמות, החלל שתי אמות ומחצה,
ובין הדפנות והאופנים ועובי האופנים שתי אמות ומחצה, ועשר אמות אורך הקרש;
וכשאורכה נתון על דופני עגלה לרחבה - נמצאו שתי אמות ומחצה בולטין מכל צד, ונמצא
ריוח שבין שתי העגלות מקורה בראשי קרשים, וצדיהן - ריוח שבין דופן עגלה
לאופן ועובי האופן)!
כי קאמר רב (תחתיהן רשות הרבים) –
בדראתא (בריוח שבין שורות הסדר, שהיה סודר קרש על קרש סדר אחד, ומניחו ריוח וסודר
סדר אחר ומניחו ריוח).
מכדי אורכא דעגלה כמה הואי? - חמש אמין (כדלקמן); פותיא דקרש כמה הואי? - אמתא ופלגא; כמה מותיב (כמה סדרים יכול להושיב על אורך דופנותיה)? – תלתא (ותו לא, ומחזיקות ארבע אמות וחצי), פשא ליה (ריוח)
פלגא דאמתא; כי שדי ליה מר ביני וביני (כשאתה מחלק לריוח שבין הסדרים -
אין בכל ריוח אלא רביע אמה, דהוא טפח ומחצה) - (דהוה
ליה)
כלבוד דמי (והיינו 'מקורה')!?
מי סברת קרשים אפותייהו הוה מנח להו? אחודן מנח להו (דאיכא רווחא טפי)!
סוף סוף סומכא (עובי) דקרש כמה
הוי? – אמתא (כדמשני לקמן: עוביין אמה); כמה הוה
מותיב (כמה סדרים הוא מסדר)? – ארבעה (דעל כרחיך, כל מה שיכול לסדר על
פני אורך העגלה הוא מסדר, ואינו מגביה להושיב זו על זו; שהרי שתים עשרה קרשים היו
לעגלה אחת, שארבעים ושמונה קרשים היו: עשרים קרשים לצפון, ועשרים לדרום, ושש
למערב, ושנים למקצועות; וכיון דרחבן אמה וחצי, ומושב חודן קצר [צר], אם אתה מסדר זו על זו הרבה - הן נופלות, הלכך: כמה הוא מותיב - ארבע,
דחמשה בחמשה לא יתבי: דאי אפשר לדוחקן ולצמצם להושיב חמשה בתוך חמשה אמות; ועוד:
מפני בליטת הטבעות); פשא לה אמתא! כי שדי לה מר ביני וביני (לחלקה לאמה זו שלשה רווחים שבין ארבע סדרים) - כלבוד דמי
(שאין כאן ריוח אלא שני טפחים)!
הניחא (הא דאמרת שהריוח הזה רשות הרבים
הוא)
למאן דאמר 'קרשים (עובי הקרשים) מלמטן -
עוביין אמה, מלמעלן - כלין והולכין עד כאצבע' – שפיר (איכא
למימר דאיכא רווחא טפי בין ארבע סדרים), אלא למאן דאמר 'כשם שמלמטן עוביין
אמה כך מלמעלה עוביין אמה' (פלוגתא לקמן בשמעתין),
מאי איכא למימר?
אמר רב כהנא: באטבעי (בריוח
שבין צדי הקרשים שהטבעות קבועות בהם קאמר רב דהוי רשות הרבים, כלומר: אי אפשר לסדר
בה ארבע סדרים כדקאמרת, לפי שטבעות קבועין בקרשים, כדכתיב (שמות
כו,כט) ואת טבעותיהם תעשה זהב:
שהיה תוחב הבריחים לתוכן, לפי שהן גבוהות, וכשיושבות על האדנים שאינם אלא אמה -
מנענעות לפנים או לאחור, אלא שהבריחים מחברים את כולם, והבריח התיכון מחבר כל שלש
הרוחות ומחזיקין זה את זה; ואותן טבעות - זקופין היו, ולא שוכבין, והיו רחבין, ואי
אפשר להן לעמוד זה כנגד זה באותו ריוח! לפיכך מושיב שתים זו אצל זו בראש העגלה
האחת, ופונה צד הטבעות של חיצונה לחוץ ושל פנימית לפנים - ואין צריך להניח ריוח
ביניהן! וכן בראש העגלה השני, וכל אחת - הריוח באמצע בין צדי הטבעות.)
(כך פירשו רבותי, וכך היו גורסין: אמר
רב כהנא באטבעי, אטבעי היכא מנח להו אגבא דעגלה, ועגלה גופה מקורה הואי, אמר
שמואל: ביתדות)
(ופרכינן:) (הנך רווחא ד)אטבעי - היכא מנח להו? אגבא דעגלה (כדפרישית,
והתינח צדיהן וביניהן רשות הרבים, אלא תחתיהן היכי הוי רשות הרבים)? (הא) עגלה גופא מקורה הואי (דקא סלקא דעתך שהיו עשויות כעלייה
מלמטה, כאותן שלנו, שטוענין בהן חול ועפר לבנין)!?
(שבת צח,ב)
אמר שמואל: ביתדות (לא
היו מקורות מלמטה, אלא יתדות היו, וריוח ביניהן כעין אותן שלנו העשויות להביא עצים).
(ולי נראה פירושו דאטבי כמו
'אטבא דספרי' האמור במנחות (לב,א),
והוא גלואו"ן בלעז [חתיכת עץ סדוק], שמבקע מקל אחד בראשו ונושך בו דפי
הקונטרס, והכי קאמר רב כהנא: באטבי: לא היה נותן ריוח בין כל סדרא וסדרא כדקאמרת,
דמתוך שהסדר גבוה שלשה קרשים כל אחד רחבו אמה וחצי ומושבו קצר שהוא אמה של עובי
ותו לא - הרי הן נופלות זו על זו! אלא מושיב שתי שורות של שלש, שנים זו אצל זו
כמין אטבי, ששתי צלעות האטבא סמוכות זו לזו - כן מושיב לראש העגלה האחת, ומחזיקות
זו את זו, ונמצא מקום מושב הסדר שתי אמות, וכן עושה לראש השני, ואמת הריוח באמצע, ופרכינן:
היכא מנח להו לקרשים? - אגבה דעגלה, והא עגלה גופה מקורה הואי,
ותינח צידיהן וביניהן כו' כדפרישית;
וללשון רבותי אין לשון הגירסא נראה
כפירושן: ולמה הוזכרו אותן טבעות כאן? לשלחופינהו לקרשים שבשני סדרים הפנימית שלא
יהו טבעותיהן מכוונין זו כנגד זו.)
תנו רבנן: 'קרשים
מלמטן - עוביין אמה, ומלמעלן כלין והולכין עד כאצבע, שנאמר: (שמות
כו,כד) [ויהיו תאמים
מלמטה ויחדו] יהיו
תמים על ראשו [אל הטבעת האחת כן יהיה לשניהם לשני המקצעת יהיו], ולהלן הוא אומר (יהושע
ג,טז) [ויעמדו המים
הירדים מלמעלה קמו נד אחד הרחק מאד באדם מאדם העיר אשר מצד צרתן והירדים על ים
הערבה ים המלח] תמו
נכרתו [והעם עברו נגד יריחו] (מה 'תמו' הנאמר להלן לשון כלייה,
אף 'תמים' האמור כאן לשון כלייה) - דברי רבי יהודה; רבי נחמיה אומר: כשם
שמלמטן עוביין אמה - כך מלמעלן עוביין אמה, שנאמר 'יחדו'(כולן
שוות)';
והכתיב 'תמים'?
ההוא דליתו שלמין ולא ליתו דניסרא (קרש
אחד משתי חתיכות).
ואידך נמי, הכתיב 'יחדו'?
ההוא - דלא לישלחופינהו מהדדי (אחד
לפנים ואחד לחוץ, אלא מושיב הקרשים מכוונין זה אצל זה: שיעמדו הקרשים מכוונים:
עוביה של זו כנגד עוביה של זו);
בשלמא למאן דאמר 'כשם שמלמטן עוביין אמה כך מלמעלן עוביין
אמה', היינו דכתיב (שמות כו,כב)
ולירכתי המשכן ימה תעשה ששה קרשים [פסוק כג] ושני
קרשים תעשה למקצעת [המשכן בירכתים] - דאתי פותיא דהני ממלי ליה
לסומכא דהני (שכשהושיב ששה קרשים למערב - נמצא רחבן תשע אמות,
והמשכן רחבו עשר; נמצא חסר הכותל חצי אמה לצפון וחצי אמה לדרום, ומביא שני קרשים
אחד למקצוע זה ואחד למקצוע זה ומושיבן אצל השש, ורוחב הקרש אמה וחצי; נמצא חצי
האמה ממלא וסותם חסרון הקיר מערבי, והאמה מכסה עביו של קרש הדרומי החיצון; נמצאו
הזויות שוין: מבחוץ שני חודי הקרשים סמוכין יחד, וכן לצפון), אלא למאן
דאמר 'מלמטן עוביין אמה מלמעלן כלין והולכין עד כאצבע' האי עייל והאי נפיק (דכיון דקרש אחד שבדרום ושבצפון למעלה כלה בעביו, וקרש ההוא נותן במקצוע
רחב אמה וחצי - נמצא רחב הקרש של מקצוע בולט ויוצא לדרום מלמעלה חוץ מעביו של
דרומי, וכן לצפון)!
דשפי להו ([שמנסר אותם] לרוחב שני קרשים שבמקצוע,
ומקצרן למעלה מרחבן שלא יהיו בולטין) כי טורין (ההרים
הללו, שהן משופעין [משני צדדים]).
(שמות כו,כח)
והבריח התיכון בתוך הקרשים [מברח מן הקצה אל הקצה] – תנא: 'בנס
היה עומד' (שאחר שהקרשים כולן נתונין באדנים לצפון למערב ולדרום -
היה נותנו, ומבריח לשלשת הרוחות, ואין לך אומן יכול לעשות כן, ובנס היה נכפף מאליו);
(שמות
כו,א) ואת המשכן תעשה עשר יריעות [שש משזר ותכלת וארגמן ותלעת
שני כרבים מעשה חשב תעשה אתם] [פסוק ב]
ארך היריעה האחת שמנה ועשרים באמה [ורחב ארבע באמה היריעה האחת מדה אחת לכל היריעת] שדי
אורכייהו לפותיא דמשכן, כמה הויא? - עשרין ותמני; דל עשר לאיגרא (לרחב חלל המשכן, שהוא עשר אמות) - פשא להו תשע להאי גיסא ותשע להאי
גיסא; לרבי יהודה (דאמר למעלה כלין עוביין של קרשים
לכאצבע, אינן ממעטין ביריעות, וכשפורשן לרחב המשכן - נופלות תשע אמות לצפון,
ומכסין תשע אמות לקרשים מבחוץ ו)מיגליא אמה דאדנים (ואמה של אדנים מגולה: שהאדנים גבהן אמה, וחלולין הם, והקרשים חרוצין למטה
באמצע חצי אמה רחב בגובה אמה, ונשאר חצי אמה לכאן וחצי אמה לכאן - והן שתי ידות לקרש האחד [שמות
כו,יז], ומחסר מן הידות מבחוץ ומשני צידיהן לרכוב על עובי
דופני האָדן כשנועץ שתי הידות בשני אדנים כדי שיהיו הקרשים תכופות ומשולבות אשה אל
אחותה, ולא יהא עובי האדן מפסיק ביניהן), לרבי נחמיה (דאמר
אף מלמעלה עוביין אמה, ממעט עובי הקרשים הדרומיות והצפוניות אמה לכאן ואמה לכאן
באורך היריעות, ואינן נופלות אלא שמונה אמות לכל צד -) מיגליא אמה
דקרשים (חוץ לאדנים, ואמה דאדנים); שדי פותייהו לאורכא דמשכן (לאחר שחברו חמש יריעות לבד וכל אחת ארבע אמות רחב, הרי עשרים אמות, וכנגדן
במחברת השנית שהיא של חמש יריעות - הרי ארבעים, שלשים מהן הויין גג למשכן לאורכו,
ועשר העודפות) כמה הויא? – (וכנגדן במחברת השנית שהיא של חמש
יריעות - הרי) ארבעין; דל תלתין לאיגרא [לגג] -
פשא להו עשר; לרבי יהודה (דאמר אין עובי קרשים שבמערב ממעט
בהו)
מכסיא אמה דאדנים (נמצא העשר אמות כולן תלויות,
ומכוסות כל עשר אמות של אורך הקרש, הרי אף האדנים של צד מערבי מכוסין),
לרבי נחמיה מיגליא אמה דאדנים.
(שמות כו,ז)
ועשית יריעות עזים לאהל [על המשכן עשתי עשרה יריעת תעשה אתם] (אלו יריעות עליונות הפרוסות על יריעות התחתונות; העליונות קרויות 'אהל', כלומר: לגג ומכסה, והתחתונות קרויות משכן עצמו -
שהן לנוי: תכלת וארגמן ותולעת שני
[שמות כו,א]) [פסוק ח]
ארך היריעה האחת שלשים באמה [ורחב ארבע באמה היריעה האחת מדה אחת לעשתי עשרה יריעת]; שדי
אורכייהו לפותיא דמשכן, כמה הויא? – תלתין; דל עשר לאיגרא - פשא להו עשר להאי גיסא
ועשר להאי גיסא; לרבי יהודה מיכסיא אמה דאדנים (שנשארת
מגולה מן התחתונות - יכסוה העליונות), לרבי נחמיה מיגליא אמה דאדנים (ועודפה של יריעה זו הוצרך לכסות אמה דקרשים, שלא כסוה התחתונות).
תניא נמי הכי: '(שמות כו,יג) והאמה מזה והאמה מזה בעודף [בארך יריעת האהל
יהיה סרוח על צדי המשכן מזה ומזה לכסתו] (בעודף
- שיריעות האהל עודפות על יריעות המשכן שתי אמות) - לכסות אמה של אדנים (יהיה
סרוח על כיסוי התחתונות, לכסות מה שלא כיסוהו), דברי רבי יהודה; רבי נחמיה אומר: לכסות אמה של קרשים';
שדי פותייהו לאורכיה דמשכן, כמה הויא? - ארבעים וארבע (דאחת
עשרה יריעות היו); דל תלתין לאיגרא - פשא להו ארבע סרי; דל תרתי לכפלא (שהיתה נוטה רוחב חצי יריעה על רוח מזרחית שלא היו שם קרשים, שהוא פתח
למשכן ואין שם אלא מסך פרוש כמו וילון כדכתיב ועשית
מסך לפתח האהל וגו' [שמות כו,לו]), דכתיב (שמות
כו,ט) [וחברת את חמש היריעת לבד ואת שש היריעת לבד]
וכפלת את היריעה הששית אל מול פני האהל - פשא להו תרתי סרי; בשלמא
לרבי יהודה (דאמר עובי הקרשים לא ממעט ביריעות) -
היינו דכתיב [שמות כו,יב] [וסרח העדף ביריעת האהל] חצי
היריעה העדפת (בעליונות יותר מן התחתונות) תסרח [על אחרי המשכן] (סרוח על כל אורך הקרשים והאדנים של מערב ונגררות בארץ),
אלא לרבי נחמיה (אמה אחת נגררת ותו לא, שהרי עובי
הקרשים מיעט בה אמה) מאי 'תסרח'?
תסרח מחברותיה (חצי היריעה סרוחה מחברותיה: אמה
ממנה לכסות האדנים, ואמה נגררת).
תנא דבי רבי
ישמעאל: 'למה משכן דומה? - לאשה שמהלכת
בשוק ושפוליה (שולי בגדיה) מהלכין אחריה (כך היתה יריעה של אחריו
נגררת בארץ).'
תנו רבנן: 'חרוצים היו קרשים (כמו שפירשתי: חצי אמה באמצע רחבן מלמטה בגובה אמה, ונשארין הידות לכאן
ולכאן, וגם הם חרוצים מבחוץ כשיעור עובי דופן האדן ברחב ובגובה אמה עד הארץ, לרכוב
על האדן: שיהו משולבות קרש על קרש, ולא יפסיק עובי שני האדנים ביניהם),
וחלולים היו האדנים (שבאותו
חלל היו תוקעין ידות הקרשים),
(שבת צט,א)
ונראין קרסין בלולאות ככוכבים ברקיע' (מילתא אחריתי היא: שתי מחברות היו היריעות, כל אחת ואחת חמש יריעות תפורות
זו עם זו במחט על פני כל ארכן, ובאמצע היה מחבר בקרסים, מחברת עם מחברת: שהיו
לולאות בשפת חיצונה של כל מחברת באמצע המשכן אלו כנגד אלו, כדכתיב מקבילות הלולאות וגו' (שמות כו,ה))
תנו רבנן: 'יריעות
התחתונות - של תכלת ושל ארגמן ושל תולעת שני ושל שש, ועליונות - של מעשה עזים;
וגדולה חכמה שנאמרה בעליונות יותר ממה שנאמרה בתחתונות, דאילו בתחתונות כתיב (שמות
לה,כה) וכל
אשה חכמת לב בידיה טוו [ויביאו מטוה את התכלת ואת הארגמן את תולעת השני ואת השש], ואילו בעליונות כתיב (שמות
לה,כו) וכל
הנשים אשר נשא לבן אתנה בחכמה טוו את העזים (נשא לבן
- יתירות חכמה משמע), ותניא משום
רבי נחמיה: 'שטוף בעזים וטווי מן העזים.'
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2005 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol