Reincarnation of a lovebird
פול מוטיאן יליד 1931. בתור ילד הוא רצה לנגן בגיטרה אבל בגיל 12 בערך הוא החל לתופף. לאחר שסיים בית ספר ב1949 החל לעבוד כמוסיקאי מקצועי. לאחר שהיה בצבא בזמן מלחמת קוריא עבר לעבוד בניו יורק במועדון שנקרא Open door. בין השאר הופיעו שם ענקים כמו תלוניוס מונק וצ`רלי פרקר.
יום אחד המתופף של מונק, ארתור טיילור, לא יכל להגיע להופעה ובעל המקום הציע את
מוטיאן. פול רץ לביתו להביא את הסט של התופים וניגן באותו לילה עם תלוניוס. בתמורה
הוא קיבל 10 דולר ואושר עילאי.
מוטיאן עבד בשנות החמישים והשישים עם אנשים כמו לני טריסטאנו, ג`ורג` ראסל, סוני
רולינס. הייתה לו אפילו הזדמנות להיות המתופף השני בהרכב של קולטריין. ג`וב שהוא לא
לקח ובמקומו ניגן ראשיד עלי.
שיתוף הפעולה המשמעותי ביותר אולי בשבילו החל, גם הוא, בשנות החמישים בהרכב של נגן
הקלרניט טוני סקוט, שבו הוא פגש את ביל אוונס. הקלטות הטריו שלהם יחד עם סקוט לה
פארו היו תפנית משמעותית בסוג הזה של הרכבים. השאיפה הייתה שכל חברי הטריו יהיו
שווים, הבס סירב "להלך" והמתופף יצר זרימה ריתמית בלתי פוסקת מעל המקצב הקבוע.
מוטיאן כמובן לא היה המתופף היחיד שעשה זאת בתקופה המדוברת. יחד איתו היו גם אלוין
ג`ונס, מקס רואץ` וטוני ויליאמס שמהם הושפע ועליהם השפיע.
בשנות השבעים הוא הרבה לנגן עם צ`רלי היידן, קית` ג`ארט ודיואי רדמן. השת"פים בינו
לבין היידן בדרך כלל מוצלחים והיידן ציין את היכולת המיוחדת שלו לזרום מעל הקצב
בכמה הזדמנויות.
האלקטריק בי בופ בנד (EBBB) - הרכב שפול מוטיאן מוביל כבר שנים רבות, אם אני לא
טועה מתחילת שנות התשעים.
Reincarnation of
a love bird הוא דיסק שלהם משנת 1994 - בנוי בעיקר מקטעי בופ סופר ידועים.
בהתחלה פחדתי שהמוסיקה תהיה עמוסה מדי. קורט רוזנוינקל וולפגאנג מוטשפיל מנגנים פה
ולפעמים שתי גיטרות זה יותר מדי. אבל לא כך - הגיטריסטים מאוד שונים: בסאונד, בגישה
לאילתורים; ויוצרים קונטראסט מעניין. אפשר לשמוע את האלבום כמה פעמים בשביל לעקוב
אחרי הליווי המרתק שכל אחד מהם יוצר. רוזנוינקל יותר רך ומלודי בעוד שמוטשפיל
אנרגטי מאוד.
קריס פוטר הנפלא הוא אחד משני הסקסופוניסטים באלבום. ניתן בקלות לזהות אותו. אני
מכיר אותו בעיקר מההרכב של
דייב הולנד ולדעתי יש לו כשרון אדיר לאלתר בצורה מלודית. החשיבה שלו מזכירה את
סוני רולינס למרות שהצליל רך ועגול יותר.
גם שאר האנשים עושים עבודה מצויינת בדיסק: דון אליאס בכלי הקשה, הטנור השני כריס
ריק וביחוד הבסיסט סטיב סוולואו.
אלבום קליל אבל קורים בו המון דברים והוא לא מאבד מהקסם שלו גם בהאזנות חוזרות. אני
מאזין לאלבום כבר מספר שבועות והוא בגדול מוצא חן בעיני. לעיתים יש נפילות מתח:
ornithology נשמע איטי מדי וחסר חיים אם כי הסולואים עדיין עשר.
Paul Motian,
Electric be bop
band:
Reincarnation of a love bird
http://tinyurl.com/6jvk4