דיוק אלינגטון

דיוק אלינגטון הוא בין הבודדים בעולם הג'ז, שזכה בקונצנזוס החוצה תקופות וסגנונות מוסיקליים. פסנתרן, מלחין, מעבד ומנהיג של הרכב יחיד במינו. אף אחד לא כתב וכנראה גם לא יכתוב עיבודים כמוהו. כפי שדיוק הסביר לא פעם התזמור שלו היה מבוסס על הכרות אינטימית עם הנפשות המוסיקליות, האנשים שעבדו איתו, והמגבלות שלהם. אלינגטון התחשב לא רק במנעד של הכלי (מהצליל הכי גבוה עד הכי נמוך) אלא גם באותו חלק מהמנעד, שנגן ספציפי ידע להפיק בו סאונד טוב במיוחד או רע במיוחד. נסיון וידע מהסוג הזה נצברים רק כאשר עובדים עם התזמורת והנגנים שבה זמן ארוך מאוד וכנראה שדיוק היה היחיד שרשם לזכותו את ההשג הזה (כמעט 50 שנה הנהיג את ההרכב שלו ועם חילופי אנשים מועטים יחסית).

התזמורת הייתה המעבדה שלו לנסיונות שונים. דיוק אהב את המצלולים שנוצרו בטריו של קלרינטים (המצאה של דון רדמן שבלעדי דיוק הייתה יוצאת מהאופנה ונשכחת) וניסה את אותו הדבר עם טריו של טרומבונים. בדרך כלל הוא היה משיג אפקטים מרשימים באמצעים פשוטים למדי. לדוגמה בסקציית הסקסופונים המקובל הוא שהאלט ינגן את התו הגבוה באקורד והבאריטון את התו הנמוך. אלינגטון לפעמים נתן לטנור להיות הגבוה ביותר והבאירטון ניגן ברגיסטר האמצעי. כך למשל מספר נגן הקלרינט ברני ביגרד:

"He would take my clarinet part and make the trombone play it. He had the whole front section in different keys for some measures. Anything you like to name. I remember the weird chords that would come in behind us. I wasn't used to that kind of chording at all, but the more I played with them, the more accustomed my ear got to it all."

אלינגטון יחס חשיבות רבה גם לבס. באמצע שנות השלושים הוא אף העסיק בו זמנית שני נגנים (וולמן בראוד ובילי טיילור), היה אחראי לחשיפה של ג'ימי בלנטון הגאוני (שבזכותו הקונטראבס יודע היום לנגן אלתורים כמו כלי נשיפה) ועבד עם צ'רלס מינגוס (מעריץ מושבע) ואוסקר פטיפורד.

למרות הערצתו למלחינים אירופיים והרצון להציג את המוסיקה שלו כרצינית וראויה להאזנה באולמי הקונצרטים הטובים ביותר, דיוק המלחין מעולם לא שכח מאיפה הוא הגיע.

"My men and my race are the inspiration of my work."

אדוורד קנדי אלינגטון נולד ב29 לאפריל בשנת 1899 בוושינגטון. משפחתו הייתה ממעמד הביניים (וזה לא מעט למשפחה אפרו אמריקאית באותם זמנים) והוא זכה לגדול בתנאים טובים למדי תוך כדי שהוא לומד ציור ומקבל שיעורים בפסנתר. במשך תקופה מסויימת ציור הייתה ההעדפה ודיוק אף זכה באפשרות לקבל מלגה לבית ספר לאומנות אבל באותו הזמן כבר היה לו הרכב קטן שבו הוא הרוויח כסף לא רע בכלל. בין הנגנים שעבדו איתו היו הסקסופוניסט אוטו הארדויק והמתופף סוני גריר (ליווה את אלינגטון עד שנות החמישים והיה שותף לחיבתו של הפסנתרן לנסות צלילים חדשים). בתחילת שנות ה20 החבורה הזו עברה לניו יורק ושם הם ליוו לתקופה מסויימת את נגן הבנג'ו אלמר סנואודן.

דיוק היה הפסנתרן של ההרכב וגם אחראי על העיבודים. בנגינתו הוא הושפע בעיקר מג'יימס פ. ג'ונסון והארוי ברוקס. לאחר שהם נפרדו מסנואודן, כנראה בגלל חוסר הסכמה על חלוקת הרווח, אלינגטון הפך להיות מנהיג ההרכב. שם הלהקה היה The Washingtonians. היצירות הראשונות שלהם שהוקלטו Choo Choo, Rainy nights מראות את הזיקה לצורות הג'ז המוקדמות. המקצבים בהם אופיינים לריקוד הצ'רלסטון והם בנויים מכמה נושאים כמו רגטיים. העיבודים של אלינגטון עדיין היו פרימיטיביים למדי. גונטר שולר (מוסיקאי ותאורטיקן של ג'ז) בניתוח מלומד הוכיח שזה היה פשוט תרגום של נגינת הפסנתר שלו לכלי הנשיפה. אחרי הכל דיוק למד תוך כדי העבודה ולקח לו זמן לצבור ידע ולגבש את הסגנון שלו.

השינויים המשמעותיים הראשונים התרחשו באזור שנת 1927. החצצר בבר מיילי, שהושפע מאוד מקינג אוליבר, הבסיסט וולמן בראוד וסידני בשה (לתקופה קצרה) והביא ללהקה את הבשורה של ניו אורלינס. דיוק תמיד הדגיש את ההשפעה שהייתה לסידני על כל הנגנים בהרכב ועליו עצמו.

"My first encounter with the New Orleans idiom came when I heard Sidney Bechet in my hometown. I have never forgotten the power and imagination with which he played."

ברני ביגארד שהחליף את בשה הושפע ממנו מאוד וג'וני הודג'ס נגן האלט, שהגיע מאוחר יותר אף קיבל ממנו שיעורים. בבר מיילי היה דמות חשובה יותר אף יותר. הוא הראשון שהכניס את הצלילים של הנהימה (growl) למאגר הסאונד של הלהקה וההרכב נסוב סביבו וסביב סגנון הנגינה הוירטואוזי שלו. מרסר אלינגטון (הבן של דיוק) הסביר על מיילי:

"The band was motivated around him and everything depended upon his being in it, not only because of his solo role, but because of the phrases he knew and because of what his knowledge contributed in the backgrounds."

לאט ובטוח הלהקה התפתחה וגדלה. טריקי סם ננטון הטרומבוניסט הצטרף והוא היה המקביל של מיילי בטרומבון. השימוש בצלילי "ג'ונגל פרימיטיביים" הפך להיות אחד מסימני ההיכר של אלינגטון. עם הזמן העיבודים שלו הפכו להיות יותר ויותר אומנותיים ומעניינים. ההשגים המשמעותיים הראשונים שהיו פרי לשיתוף הפעולה עם באבר מיילי הם הקטעים:      

East St. Louis Toodle - Oo - נכתב בשיתוף פעולה עם מיילי והיה בנוי משני נושאים מוסיקליים נפרדים כמו רגטיים. בהקלטות הבאות ב1937 החלק השני קוצץ כי היה מיותר לטעמו של אלינגטון.

Creole Love call - כולל את הווקאליזה הנפלאה של הזמרת אדלהיד הול שנשמעת כמו כלי נגינה נוסף בתזמורת.

Black and Tan fantasy - בלוז שמסתיים בציטוט מתוך ה Funeral march של פרדריק שופן.

מיילי עבד עם אלינגטון עד 1929. קוטי ויליאמס היה המחליף שלו. באבר מיילי פוטר ע"י דיוק כיוון שהיה לא אמין. לעיתים הוא לא היה מגיע כלל להופעות. מיילי הקים הרכב משלו ואפילו הספיק להקליט מעט. ב 1931 האיש הלך לעולמו בהיותו רק בן 29.

התזמורת בשנת 1929

עוד אירוע חשוב היה תחילת העבודה בקוטון קלאב. בעלי המועדון סורבו ע"י קינג אוליבר שדרש תשלום גבוה מדי וערכו אודישנים. דיוק תמיד אמר שהם התקבלו בגלל שהאיש שהעסיק אותם הגיע באיחור ושמע רק אותם. ב4 לדצמבר 1927 הייתה ההופעה הראשונה והתזמורת המשיכה לעבוד במועדון במשך יותר מ5 שנים. הבונוס הגדול היה שידורי הרדיו מתוך המועדון שבזכותם אלינגטון זכה לחשיפה משמעותית.      

הקוטון קלאב - מועדון יוקרתי באמצע הארלם. הוחזק לפני כן ע"י אלוף העולם במשקל כבד ג'ק ג'ונסון ולאחר מכן עבר לידיו של איזה גנגסטר מצליח. המועדון עוצב כשדה עבודה והציג מופעי ריקוד אירוטיים עם ניחוחות של פרימיטיביזם ואפריקה (עם העדפה ברורה ללקוחות לבנים ועשירים). עבור אלינגטון זה היה מושלם. פה הוא היה יכול לתרגל את כל רעשי הג'ונגל שבהם הביג בנד התמחה, פה הוא היה צריך ללוות הופעת ריקוד של שעתיים מספר רב של פעמים בשבוע ופה הוא עשה חזרות ונסיונות עם התזמורת שלו ובדק אותם מיידית מול קהל חי.

כאשר הוא הועסק במועדון הכותנה, דיוק הגדיל כמעט מיד את ההרכב מ6 איש ל11 ובמשך השנים הבאות זה רק הלך וגדל. הנה חלק מהנגנים שהצטרפו ועבדו אתו מאז.

ברני ביגארד - סקסופון טנור וקלרינט.

הארי קארני -  סקסופון באריטון.

ג'וני הודג'ס - סקסופון אלט, יחד עם קארני מבין חברי התזמורת הנאמנים ביותר וליווה את אלינגטון שנים ארוכות. מאלתר יחודי ויוצא מן הכלל.

חואן טיזול - ניגן על טרומבון שסתומים, למרות שמעולם לא היה סולן וירטואוזי השתלב מצויין בתזמורת ותרם בהלחנה. למשל, הוא היה אחראי לכתיבת Caravan ו Perdido בשיתוף ועם עריכה קלה של אלינגטון. שני השירים להיטים ענקים.

לאורנס בראון - עוד טרומבוניסט, לעומת טיזול היה כוכב וירטואוזי ומאלתר מיומן.

קוטי ויליאמס - חצוצרה, לא פחות מוצלח מקודמו,  באבר מיילי. בהמשך הנהיג תזמורת משלו, "בגד" בדיוק עם בני גודמן וחזר לעבוד עם דיוק עד מותו של האחרון ב1975.

ב 1930 דיוק החל שורה של הקלטות שבהן נראה לראשונה איזה מתזמר ומלחין גאוני הוא הפך להיות. 

Mood Indigo - זו בלדה נהדרת שהשפיע על דורות של מעבדים כולל מינגוס, קרלה בליי, גיל אוונס וסאן רא. המנגינה מוצגת ע"י חצוצרה וטרומבון מעומעמים (muted) וקלרינט. לדיוק הייתה רגישות מצויינת לגווני הצליל השונים ולאיזון המושלם ביניהם.

It don't mean a thing if it ain't got that swing - הוקלט שנה לאחר מכן עם הזמרת אייבי אנדרסון.

דיוק אלינגטון והזמרת אייבי אנדרסון

באמצע שנות השלושים דיוק אלינגטון היה דמות מפורסמת בזכות שידורי הרדיו. עבודותיו הושוו לאלו של מלחינים אקדמיים, הוא הוזמן לבית הלבן, ערך סיבוב הופעות באירופה עם תזמורתו ובהערכה גסה הביג בנד שלו הרוויח בסה"כ כ250 אלף דולר בשנה. גם בתקופה שבה הביג בנדים הפכו ללהיט מסחרי ענק והתרבו כמו פטריות אחרי הגשם דיוק הוכר כמלחין ומעבד יחודי. האילוץ הכלכלי גרם לאלינגטון בשנות השלושים להקליט לא פעם מוסיקה מסחרית אבל עדיין הוא שמר על רמה מוסיקלית גבוהה.

Diminuendo and Crescendo in blue - אחת הסואיטות הראשונות של דיוק משנת 1937. למעשה מדובר ביצירה בלוזית שמחליפה טונליות ארבע פעמים ומבוססת על ריפים דיסוננטיים קצרים. אלינגטון ניסה כבר מזמן ליצור משהו רחב יריעה כמו עמיתיו למקצוע ההלחנה מאירופה (ב1931 Creole Raphsody וב1935 יצירה שהוקדשה לאימו המנוחה בשם Reminiscing in Tempo). לצערו עולם הג'ז התייחס בקרירות לסויאטות שלו (וזה נכון גם להמשך). לקהל הרחב זה מסובך וארוך מדי ועבור המבקרים יומרני מדי. פעמים רבות נשמעה הטענה, שהסואיטות של אלינגטון מלאכותיות והן סתם חיבור אקראי של כמה מנגינות קליטות. לי אישית אין ספק שדווקא שם דיוק הגיע לשיאו, בלי לזלזל בשירים הקצרים והלהיטים שכתב, ביצירות הארוכות הוא מתבטא בצורה שלמה יותר.

עמוד הבית/ כללי/ אלבומים/ ביג בנדים/ שלח מסר