תחילת מסורת הביג בנד ופלטצ'ר הנדרסון

פלטצ'ר הנדרסון נולד בשנת 1898 במדינת ג'ורג'יה. אביו היה פסנתרן ואמו מורה למוסיקה. כל הילדים במשפחה (אחיו הצעיר הוראס והאחות אירמה) אולצו ע"י אבי המשפחה ללמוד לנגן כחלק מהתוכנית החינוכית. פלטצ'ר החל ללמוד פסנתר מגיל 6 בדגש על מוסיקה קלסית והימנעות מכוונת מההשפעה "הלא רצויה" של הבלוז.

ב 1916 הנדרסון התקבל לאוניברסיטת אטלנטה כתלמיד מטמטיקה וכימיה, היה שחקן בייסבול חרוץ והמוסיקה תמיד הייתה משהו זניח מהצד. כאשר הוא ניסה להמשיך את הקריירה המדעית שלו בניו יורק ב 1920 הוא גילה, שקל יותר בשבילו להתפרנס כפסנתרן. פלטצ'ר החל לעבוד בחברת ההוצאה לאור Pace and Handy, תפקידו העיקרי היה לבצע מוסיקה כתובה בתווים בצורה מדוייקת. באותה שנה הקלטה של זמרת בשם Mamie Smith בשם Crazy blues הפכה ללהיט. הרי פייס, אחד מבעלי חברת ההוצאה לאור, שהרגיש מצויין את השוק הקים מייד חברת הקלטות בשם Black Swan, שהתמקדה בעיקר בבלוז. פלטצ'ר הנדרסון מונה להיות המנהל המוסיקלי שלה וגם הוביל את הרכב הליווי של הזמרת Ethel Waters. חברת ההקלטות והזמרת זכו בהצלחה מסחרית ניכרת בשנים 1922 - 1923.

את'ל ווטרס

הג'ז באותה תקופה היה מאוד תלוי במיקום הגיאוגרפי שלו. מרבית המוסיקאים שפעלו בניו יורק עדיין לא חשו את ההשפעה של הקולגות שלהם מניו אורלינס וצ'יקגו. ההשפעה המרכזית על התזמורות הייתה מרשים צבאיים ומוסיקת רגטיים. הייתה זו את'ל ווטרס שעודדה את הנדרסון לפתח יותר את כישוריו כפסנתרן ג'ז ולהאזין להקלטות של ענק נוסף מאותה תקופה: ג'יימס פי. ג'ונסון.

ג'יימס פי. ג'ונסון

פלטצ'ר הפך להיות לאחד האומנים העסוקים ביותר בתחום ההקלטות וההופעות ובתחילת 1924 זכה בהזדמנות להופיע עם ההרכב הקבוע שלו ב Club Alabam בניו יורק. ההרכב הזה רשם לזכותו מספר השגים משמעותיים:

אחד ההרכבים הראשונים בשנות ה20

1. תשעיה מאורגנת של נגנים: שני חצצרים, טרומבוניסט, נגן סקסופון טנור צעיר בשם קולמן האוקינס, מולטי נשפן ומוסיקאי מוכשר בשם דון רדמן (ניגן בעיקר קלרינט וסקסופון אלט), מתופף, נגן בנג'ו, בסיסט (נגן טובה בשם בוב אסקודרו) ופסנתרן (הנדרסון עצמו).

2. השפעת הנגנים מניו אורלינס הורגשה; בשימוש בריפים, הפיכת המתופף משואו מן לשומר הקצב ותזמור הדומה לזה של קינג אוליבר.

3. דון רדמן, שהיה צעיר יותר מפלטצ'ר בשנתיים, היה אחד הכוחות המניעים בהרכב. הוא ידע לנגן על מספר רב של כלי נשיפה (בעיקר כלי נשיפה מעץ אבל גם קורנט), התמצא היטב בהרמוניה והיה אחראי על חלק ניכר מהעיבודים שנכתבו עבור הלהקה. רדמן היה האיש שהכניס לתוך המוסיקה של הנדרסון את כל ההשפעות שהיו אז מסביבם החל מהמוסיקה של ניו אורלינס ועד לשימוש נרחב בסקסופונים כמו פול וייטמאן.

4. בשונה מפול וייטמאן, שאמר ב 1925 שקצו של איש הג'ז המאלתר קרב ובא, רדמן והנדרסון האמינו בשילוב מאוזן בין חלקים כתובים למרחב אלתור למשתתפי הלהקה. דוגמה טובה לכך היא ההתפחות היחודית של קולמן האוקינס (מאוחר יותר כמובן) כאחת מההשפעות המרכזיות בג'ז. האוקינס אגב ניגן בהרכב לא רק על טנור אלא גם על סקסופון בס.

5. העיבודים של רדמן לרוב הותאמו ליכולות של הנגנים בין אם אלה היו מעברים מהירים עבור קולמן האוקינס או קטעים יותר ליריים עבור החצוצרה של ג'ו סמית'.

6. לקראת אמצע 1924 הנדרסון זכה לעבודה קבועה נוספת במועדון Roseland Ballroom. ההרכב שלו המשיך לגדול; תחילה חצוצרה נוספת (ג'ו סמית' הצטרף ובמהרה הוחלף ע"י לואיס ארמסטרונג), נגן קלרינט נוסף - לשעבר חבר בלהקתו של קינג אוליבר, בשם בסטר ביילי וטרומבוניסט מניו אורלינס בשם צ'רלי גרין. אין ספק שרק מן השמות של המשתתפים בלהקה אפשר לראות את חשיבותה הרבה בהיסטוריה של הג'ז.

7. ככל שהתחזקה ההשפעה של ניו אורלינס כך הלכה והתפוגגה ההשפעה של המרשים והרגטיים. העיבודים של רדמן הפכו להיות יותר סווינגיים, הוא החל להשתמש בסקציות השונות של כלי הנשיפה ליצירת גיוון (כמו למשל אקורדים "עוגביים" של הסקסופונים מאחורי סולו של חצוצרה או שימוש בצליל הרגוע של טריו קלרינטים) ובעיקר הסולנים בלהקה שלו ספגו את ההשפעה המהפכנית של לואיס ארמסטרונג.

לואיס ארמסטרונג, דון רדמן ופלטצ'ר הנדרסון

לקראת 1927 המצב של פלטצ'ר הנדרסון ותזמורתו הפך להיות פחות טוב. הסיבה הראשונה לכך היא פרישתו של דון רדמן. רדמן הרוויח 25 דולר לכל קטע חדש שנכתב עבור התזמורת של הנדרסון ו80 דולר נוספים לשבוע על נגינתו. יום אחד הוא פשוט קיבל הצעה טובה יותר. המעבד והנגן המוכשר החל לעבוד בהרכב שנקרא McKinney Cotton Pickers (על שמו של המתופף ומנהיג ההרכב ויליאם מק'קיני). תרומתו של רדמן הייתה לא רק בעיבודים אלא גם בחזרות שהוא היה עורך בהן הוא ממש אימן את הנגנים האחרים. תוך זמן קצר "אוספי הכותנה" נהיו לאחת התזמורות המובילות בשוק המוסיקה התחרותי.

הנדרסון למרות היותו אהוד וכריזמטי היה בנד לידר חלש ואיש עסקים גרוע. הדיוק בנגינה והמשמעת אצלו היו ברמה נמוכה יותר בהרבה מאשר בהרכבים אחרים (דיוק אלינגטון למשל). זה הקשה עליו בהקלטות ובתוכניות רדיו. הנדרסון לא ידע לנצל הזדמנויות שונות שנפלו בחיקו. כך למשל קולמן האוקינס סיפר שהוא פספס את ההזדמנות להעסיק את פטס וולר כפסנתרן קבוע בהרכב. עוד צרה שהייתה לו היא תאונת דרכים שהוא עבר אי שם בסוף שנות העשרים.

פלטצ'ר התקשה למלא את החלל שנוצר עם עזיבתו של דון רדמן. הוא השתמש בעיבודים ישנים או עיבודים של הרכבים אחרים אבל כמובן שזה לא נשמע טוב כמו בימיו של רדמן, שבהם הכתיבה הייתה מותאמת ותפורה בדיוק על היכולות של הנגנים. עד תחילת שנות ה30 ההספק של הנדרסון בהקלטות היה נמוך ביותר. הוא התקשה יותר ויותר לעמוד בתחרות מול הביג בנדים האחרים שהחלו לפרוח.

למרות המצב הקשה היו יתרונות בחופש הגדול שניתן לנגנים אצל הנדרסון. אנשים כמו קולמן האוקינס (סקסופון), ג'ו סמית (חצוצרה) וג'ימי הריסון (טרומבון) ממש פרחו אצלו והפכו עם הזמן לסולנים יוצאים מהכלל. חוץ מזה, אם היה חסר עיבוד כתוב אז הנגנים היו מסוגלים לפתח בינם לבין עצמם "עיבוד בעל פה" (head arrangements).

בני קרטר, קולמן האוקינס ובני גודמן

כרגיל בחיים אחרי תקופה של שפל המצב החל להשתפר. תחילה אלה היו הוראס הנדרסון (אחיו של פלטצ'ר) ובמיוחד בני קרטר, שעזרו בכתיבה עבור הביג בנד. קרטר היה גם סולן מוכשר במיוחד (סקסופון אלט). פלטצ'ר החלים מפציעתו ובתחילת שנות ה 30 החל לכתוב בעצמו עבור התזמורת. הוא התגלה כמעבד מוכשר ביותר עם חושים שונים לגמרי מאלה של דון רדמן או אלינגטון לכל מה שנוגע לגוונים של צליל (tone colors).

ככל שהנדרסון צבר יותר ניסיון הוא כתב עיבודים טובים יותר. בנוסף הוא למד הרבה מהסיידמנים שלו והרבה להשתמש בטכניקה שנקראת call and response שבה יש הפרדה ברורה בין הסקציות השונות. כל המושג של הסקציות והמבנה הקלסי של הביג בנד למעשה התבסס בזכות הפעילות של פלטצ'ר הנדרסון ודון רדמן. המבנה הקלסי, המאוזן והנפוץ ביותר בביג בנדים הפך להיות: 5 נגנים בסקציית כלי הנשיפה ממתכת (3 חצוצרות ו2 טרומבונים), 5 נגני כלי נשיפה "מעץ" (למרות השם הלא מדוייק כך נקראים היסטורית הסקסופונים. סקסופוניסטים רבים נדרשו לנגן בביג בנדים גם על קלרניט או חליל) והרית'ם סקשן (בס, תופים, פסנתר וגיטרה/בנג'ו).

ההצלחה הייתה זמנית. אי היכולת של הנדרסון להשליט משמעת כנראה הייתה הבעיה העיקרית. רבים מחברי התזמורת שתו, הפסידו חזרות ולא התאמנו ברצינות. קולמן האוקינס שכבר הפך לענק מוסיקלי עזב את ההרכב ב1934 והיה בדרכו לאירופה. המחליף שלו היה בן ובסטר. באותה שנה פלטצ'ר קיבל גם הזדמנות להקליט בחברת Decca והתוצאה הייתה מוצלחת במיוחד. הוא הוכיח אחת ולתמיד את כישוריו כמעבד והיכולות המצויינות של חברי התזמורת. למרות ההצלחה, התזמורת התפרקה. כפי שדיוק אלינגטון סיפר, הארגון של  הנדרסון החזיק מעמד על הכיף שעשו הנגנים והכבוד שלהם לפלטצ'ר אבל הם הרוויחו מעט מדי כסף. אלינגטון הגדיר את התזמורת הזו:

"One of the greatest dance bands anybody ever heard..."

ב1935 הנדרסון לראשונה מצא את עצמו ללא תזמורת והוא החל לכתוב עיבודים עבור הביג בנד של בני גודמן. למרבית האירוניה זו הייתה אחת מהצלחותיו הגדולות. גודמן היה ממש סופרסטאר באותה תקופה והקטעים שהנדרסון הכין עבורו הפכו מיידית למפורסמים. גודמן לא הפסיק לשבח ולשיר עליו שירי הלל .

"He had to be convinced of it himself, but once he started he did marvelous work...the art of making arrangements a band can play with swing, one that really helps a solo player to get off and gives him the right background - that's something that very few musicians can do."

רכוב על גלי ההצלחה שלו אצל גודמן הנדרסון הקים ב1936 את הביג בנד שלו מחדש אך לא להרבה זמן. ב1938 ההרכב המעולה שלו הצליח להגיע רק למקום ה25 בסקרי דעת הקהל. פלטצ'ר עצמו החל להבין שזמנו של הג'ז כמוסיקה פופולרית אוזל והיא הופכת להיות יותר אומנותית. ב1939 הוא שוב חזר לכתוב עבור גודמן.

ההרכב המחודש ב1936

למעשה במשך שנות ה40 הנדרסון "נרגע". הוא ויתר לגמרי על הרעיון להוביל ביג בנד קבוע. הוא חזר ללוות את הזמרת את'ל ווטרס (ממש כמו בתחילת דרכו) ועבד כפסנתרן בהרכבים קטנים. ב1952 הלך לעולמו.

כנראה שהביג בנדים נראים היום כמו שהם נראים הרבה בזכותו ובזכות הרעיונות שלו: לספק רקע מתאים ומרחב לסולנים להתפתח, חלוקה לסקציות, שימוש בריפים ועיבודים בע"פ, תחושת הסווינג. שני האנשים המשמעותיים ביותר שהשפיעו על הסאונד של הביג בנדים אחריו היו דיוק אלינגטון וגיל אוונס.

מדריך האזנה מקוצר למוסיקה של פלטצ'ר הנדרסון

אזהרה: מטרת המדריך היא לתת דוגמאות ולמקד את המאזין בנושאים אלו או אחרים. הקטגוריות אינן בהכרח פוסלות אחת את השניה. כלומר בהחלט יכול להיות שהקטעים בהם "לואיס ארמסטרונג מופיע כסולן" היו יכולים להיות תחת הכותרת "עיבודים שנעשו ע"י דון רדמן" וכד'.

עמוד הבית/ כללי/ אלבומים/ ביג בנדים/ שלח מסר