Carla Bley - Social studies

קרלה בורג נולדה ב 11 למאי 1938 באוקלנד למשפחה מוסיקלית ודתית. אביה היה נגן עוגב בכנסיה מקומית והמורה הראשון שלה לפסנתר. כבר מגיל 5 הילדה הקטנה ניגנה ושרה עם המקהלה הכנסייתית. כאשר היא הייתה בת 15 קרלה עזבה את בית הספר והחלה להתפרנס כמוכרת בחנות תקליטים ומוסיקאית במשרה חלקית. בגיל 19 היא עברה לניו יורק והחלה לעבוד כמלצרית במועדוני ג'ז כמו Birdland ו Basin Street, שם פגשה את פול בליי. הפסנתרן עודד אותה לכתוב מוסיקה וגם הרבה לבצע את הקטעים שלה בהופעותיו. ב 1957 הם התחתנו וכך קרלה קיבלה את שם המשפחה, שנשאר איתה מאז.

השנים הבאות לא היו קלות בכלל עבורה כמוסיקאית. ההכרה החלה להגיע כאשר אנשים כמו ג'ורג' ראסל, ג'ימי ג'ופרי וארט פרמר ביצעו את הקטעים שלה. על הגרסה של פרמר למוסיקה שלה אמרה קרלה, שהוא עשה זאת יותר טוב ממה שהיא יכלה לעשות אי פעם. היא הייתה משתתפת פעילה ב Jazz Composers' Guild, שהונהגה ע"י החצצר והמלחין מייקל מנטלר ומאוחר יותר הפכה להיות Jazz Composers' Orchestra Association.

ב 1966 היא התחתנה פעם נוספת, הפעם עם מנטלר ונולדה להם בת בשם קארן (גם היא בחורה מוכשרת ). הפריצה הגדולה הגיעה בשנת 1967 כאשר מעריץ נלהב  בשם סטיב סוולאו (מלחין ובסיסט, לימים בעלה השלישי ואחד הנגנים המסורים ביותר לפרוייקטים שלה) המליץ עליה כמלחינה ומעבדת לנגן הויברפון גרי ברטון. התוצאה הייתה הדיסק A Genuine Tong Funeral, שאותו קרלה מחשיבה כפריצת דרך.

עיקר פועלה של קרלה בליי כמלחינה ומעבדת אבל גם כפסנתרנית ונגנית אורגן המונד לא רעה. היא עבדה ושיתפה פעולה עם אומנים כמו צ'רלי היידן והתזמורת שלו בשם LMO, מייקל מנטלר, פול מוטיאן, דייב הולנד, דון צ'רי ועוד ענקים. ב 1973 הוקמה חברה WATT Works, שהתמקדה בהקלטת האלבומים של קרלה ושאר החבורה הקשורה אליה. הפצת התקליטים שלהם באירופה נעשית ע"י ECM.

עוד מספר עובדות שעוזרות להבין את עבודתה של הגברת בליי כמלחינה ומעבדת טוב יותר:

• כתיבת יצירה ממוצעת לתזמורת לוקח לה תקופה של כחצי שנה

• היא מעדיפה נגני סקסופון שמנגנים בסגנון פרה - קולטרייני

• נגן הטרומבון האהוב עליה הוא גרי ולנטה (משתתף באלבום המדובר) המשלב לדעתה בין קשיחות ועדינות בצליל.

• היא מעדיפה נגני חצוצרה שמכירים היטב את המסורת של הג'ז המוקדם ומסוגלים לייצר אפקטים קוליים מגוונים.

• קרלה לא ממש אוהבת את עבודת הניצוח ולפעמים מניחה אותה בידיהם של חברי להקתה האחרים

• היא נהנית להאזין למוסיקה קלסית בנוסף לג'ז. המועדפים עליה לאחרונה כוללים את: דיוק אלינגטון, הוראס סילבר ובטהובן.

• נכון להיום כל קטע שנכתב על ידה לתזמורת נכתב גם בגרסה "מוקטנת" לפסנתר ובס כך, שהיא תוכל לבצע אותו עם בעלה הנוכחי סטיב סוולאו ולקבל ממנו רעיונות נוספים.

"מדעי החברה" - הוא לא ממש ביג בנד או יותר נכון הוא נמצא ממש על הגבול. בדרך כלל הרכב שיש בו יותר מעשרה נגנים ויצוג נאות לכל קבוצות כלי הנשיפה מוגדר פורמלית כביג בנד. במקרה הזה מדובר בתשעיה.

בדיסק הזה מופיע כלי אקזוטי למדי בשם אאופוניום - euphonium ומנגן עליו ג'ו דלי. מדובר בכלי השייך למשפחת כלי הנשיפה ממתכת (brass) והוא מן גרסה של החצוצרה רק עם מבנה שונה, ארבעה כפתורים, מנעד יותר נמוך וצליל שונה כמובן. לעיתים נוהגים לבלבל אותו עם חצוצרת בריטון (אולי בצדק כי הם לא שונים במיוחד).

האלבום הוקלט ב 1980 ובין המשתתפים הנאמנים יש את גרי ולנטה בטרומבון, מייקל מנטלר בחצוצרה וסטיב סוולאו בבס חשמלי. כלי הנשיפה "מעץ" (reeds) מיוצגים על ידי קרלוס וארד (סקסופונים אלט וסופרן) וטוני דגארדי (סקסופון טנור וקלרינט).

הקטע הטוב ביותר לטעמי באלבום הוא הקטע השני הנקרא Copyright Royalties עם קריצה ברורה מאוד לכיוון של Mood Indigo הקלסי של אלינגטון. לאחר נגינת הנושא יש אנסמבל של כלי המתכת בלבד וזו הזדמנות נדירה לשמוע טובה, חצוצרה, אאופוניום וטרומבון בצורה כה ברורה. סולו הקלרינט המופיע בהמשך פשוט מתבקש מעצמו ואותנטי לסגנון של השיר כולו.

Valse Sinistre הוא אולי המתוחכם והמעניין ביותר מבחינה מלודית והרמונית. פה לדעתי יש השפעה של מינגוס והמוטיבים הטיפוסיים שהוא נהג לשתול בואלסים שלו (חלקים מסויימים הזכירו לי את הקטע The clown).

לא אהבתי כל כך את Utviklingssang מכיוון שהוא עגום ומונוטוני מעט (מי יודע אולי זו הייתה הכוונה), אבל הפתיחה שלו שבה סוולאו משתמש בבס החשמלי כמו גיטרה רגילה מרשימה ביופיה ופשטותה.  הסולו של דגארדי בלוזי ומלא הבעה (בדיוק כמו שקרלה אוהבת). עוד סולו שקרלה בטח אהבה הוא של מייקל מנטלר בקטע האחרון Walking Batterriewoman המופיע בין הריפים התזמורתיים. גרי ולנטה דומיננטי כאן וגם ב Floater, נגינתו בטרומבון אכן מרשימה.

הקטע האפי הפותח, Reactionary Tango, מושקע, וכששומעים אותו אפשר להבין למה לוקח לקרלה זמן רב כל כך לכתוב את יצירותיה. התזמור מלא במחוות, ציטוטים, ריפים הומוריסטיים ויצוג נאה ליכולות של כמעט כל הסולנים. סוולאו זוכה למרחב פעולה מרשים למדי ומדגים את כישוריו המלודיים.

לא מדובר באלבום מונומנטלי או פריצת דרך. לקרלה בליי עצמה היו הקלטות משמעותיות יותר בהרבה לפני ואחרי Social studies, אך עדיין מדובר במוסיקה מהנה, אלתורים טובים מאוד של חברי הלהקה והצצה לתוך סודות התזמור.

ההרכב המלא של הנגנים בדיסק:

Michael Mantler (trumpet), Carlos Ward (soprano & alto saxophone), Tony Dagradi (tenor saxophone), Gary Valente (trombone), Joe Daley (euphonium), Earl McIntyre (tuba), Carla Bley (organ, piano), Steve Swallow (bass), D. Sharpe (drums)

עמוד הבית/ כללי/ אלבומים/ ביג בנדים/ שלח מסר