טום הארל התגבר על מחלת הסכיזופרניה שלו ועבד כנגן ג`ז מקצועי משנות השישים. אחת ההשפעות החשובות עליו היה הוראס סילבר. הוא למד מסילבר הרבה על עיבודים להרכבים קטנים וגם הושפע מהראיה הרוחנית שלו. הארל מסוג הנגנים שממשיכים להתאמן גם אחרי שנדמה שהגיעו לשלמות ויכולים להסתפק רק בנגינה בהופעות חיות ואלבומים. בצעירותו הוא התעניין בציור אבל בחר במוסיקה כתחום הפעילות העיקרי בגלל שלדעתו זו צורת אומנות קומוניקטיבית. אומנות הדורשת מגע עם בני אדם נוספים.
 

הפעמים הראשונות שבהן נחשפתי לצליל החם והרגוע של הארל היו בדיסק של דייב ברובק (הוא אחד האומנים המתארחים לכבוד יום הולדת 75 לפסנתרן הותיק) ו dialogues של ג`ים הול. Time`s mirror חושף צדדים נוספים בו כמלחין ומעבד. בהאזנה ראשונה לדיסק מה שבולט זה הסטנדרטים המוכרים.

Autumn leaves נפתח במלודיה מוזרה בסקסופונים והיא מין רמז מקדם למה שהולך לקרות. כאשר המנגינה המקורית מתחילה המלודיה מההתחלה מתלבשת עליה בצורה מושלמת (אפקט ההפתעה) וחוזרת לאורך הקטע כמו מאנטרה. Dreams של ג`וני מרסר מקבל ביצוע כמעט קלסי עם מעט אילתורים ו Chasin` the bird של פרקר הופך לפוגה מסובכת.

בהאזנות חוזרות הבנתי שכוחו של הארל רב יותר בקטעים המקוריים. Train shuffle מהמם בפשטותו ומקוריותו עם ידידנו קונראד הרוויג עם סולו ריתמי טיפוסי בטרומבון. קטע הנושא הוא בלדה נוגה ו Sao Paulo מקושט במקצבים לטיניים.

התזמור של טום הארל חכם למרות, שמדובר בביג די סטנדרטי. חלוקת התפקידים די דומה למה שקאונט בייסי עשה בשנות החמישים עם הפרדה ברורה בין כלי המתכת (חצוצרות וטרומבונים) והעץ (סקסופונים, חליל וקלרנית). יחד עם זאת הערבוב הוא במידה הנכונה. יש הרבה דברים מעניינים שקורים בביג בנד הזה במקביל אבל במידה הנכונה בלי יותר מדי עומס.