אומנות הטריו

הטריו שעליו מדובר מורכב מבס, תופים וגיטרה.

נתחיל מהעבר. ברני קסל שהלך לא מכבר לעולמו היה אחד החלוצים בתחום. קסל נולד ב1923 והחל לנגן בגיל 12. במהרה הוא הפך להיות סלבריטי מקומי וב1939 פגש את אחד מאליליו צ'רלי קריסטיאן. פגישה שהשפיעה על המשך דרכו האומנתית. ב1942 ברני העתיק את מקום מושבו ללוס – אנג'לס שם הוא ניגן עם שמות כמו ארטי שואו, בני גודמן ושורטי רוג'רס. ב1944 הוא הצטרף לפרוייקט של המפיק נורמן גרנץ Jazz at the philharmonic ושם קיבל את פרסומו הגדול תוך שיתוף פעולה עם צ'רלי פרקר, אוסקר פיטרסון, שרה ואהן ושאר הכוכבים של גרנץ.

חברו מההרכב של פיטרסון, הבסיסט ריי בראון, ליווה אותו באחד מתקליטי טריו גיטרה הראשונים יחד עם המתופף שלי מאן. The Poll Winners הוא שם האלבום שהוקלט ב1953. לצורך הקלטת טריו מסוג זה נדרשת טכניקה טובה ואומץ אומנותי.

הבא בתור הוא האמן הענק ג'ו פאס. כבר בהיותו נער הוא התחיל לנגן במועדונים. באותה התקופה פאס הושפע מאוד מג'נגו ריינהארדט אבל לטענתו (בשנים מאוחרות יתר) מעולם לא ניסה להעתיק את הסולואים שלו. לאחר שירות בצבא ג'ו הפך להיות מכור לסמים. נראה שחייו כמוסיקאי היו אבודים בשלב הזה וקשה היה לדמיין שיצא ממנו משהו.

למרות הכל ג'ו פאס הפתיע את כולם. בפרוייקט שנקרא THE SOUNDS OF SYNANON (בית הבראה למכורים) הוא חבר עם עוד כמה מטופלים, שידעו לנגן והתוצאה, תקליט היסטורי. בשנים הבאות ג'ו פאס עשה די הרבה הקלטות בחברת PACIFIC שביניהן הדיסק FOR DJANGO.

המפנה הגדול הבא בקריירה שלו החל בחברת PABLO של נורמן גרנץ (המפיק המפורסם של חברת VERVE והפרוייקט JAZZ AT THE PHILARMONIC). בשנת 1973 הוא הקליט את אלבום הסולו שלו VIRTUOSO.
נגינת הסולו של ג'ו פאס למרות הרושם הוירטואוזי היא מאוד פשוטה הגיונית. אפשר לשמוע שימוש נרחב באקורדים ופוליפוניה, יצירת קווי באס מהלכים במקביל למלודיה והרבה דמוין ומשחק עם הקטעים המוסיקליים.

לאחר ההכרה כאחד מענקי הג'ז ג'ו פאס ניגן עם הגדולים ביותר:
OSCAR PETERSON, DIZZY, ELLA FITZGERALD, STEPHAN GRAPPELLI ועוד.

כמובן שלמישהו כמו פאס לא הייתה בעיה לתפקד בטריו (אחרי האתגר של אלבומי סולו שלמים). לא היה גיטריסט שניגן בי בופ בקלות כזו וכל כך הרבה אילתורים מלודיים נפלאים. Intercontinental אלבום עם אברהרד וובר (ענק בפני עצמו) והמתופף הבריטי קני קלייר זו דוגמה אחת. אלבום נהדר אחר הוא ההצדעה לדיוק אלינגטון.

הקו המסורתי - אורתודוקסי של קסל ופאס מתמשך בהצלחה גם היום. בירלי לגרן, שהחל את דרכו כנער פלא דמוי ג'נגו, הפך להיות חיית פיוז'ן ואחר כך לגיטריסט בופ מצויין הקליט עם נילס פדרסן אוסף סטנדרטים. כאן באמת מגיעה לשיא היכולת הטכנית של כל אחד מהנגנים והאינטרקציה הטובה בין כל חברי ההרכב.

רון אפיף גם הולך בכיוון הזה. הצליל שלו והטכניקה יותר מזכירים את ווס מונטגומרי וג'ורג' בנסון. לאיש יש דיסק טריו מעולה 52nd Street.

פורמט הטריו ספג לתוכו את ההשפעות של הפרי ג'ז והפיוז'ן. גיטריסט ורסטילי, שניסה את עצמו בכל התחומים הוא פט מתיני. נכון להיום הוא מוביל טריו נפלא עם קריסטיאן מקברייד וניתן לראות במצו את הופעתם. למתיני יש היסטוריה ארוכה של שלישיות משובחות. אלבום הבכורה שלו היה כזה (עם ג'אקו פסטוריוס בבאס חשמלי). דיסק הטריו הטוב ביותר הוא שאלה ותשובה מ 1989 עם דייב הולנד ורוי היינס. אומנות הטריו בשיאה עם קטעים של מיילס דייויס, אורנט קולמן, סטנדרטים וקטעים מקוריים של מתיני. עשר שנים לקח לבנאדם לחזור לפורמט הזה אחרי הקלטות מרובות עם הגרופ. ההקלטות עם ביל סטיוארט ולארי גרינאדיר מצויינות (אלבום אולפן והופעה חיה). עוד דיסק שלו שראוי לציון הוא Rejoicing עם צ'רלי היידן וביל היגינס.

כל ההקלטות האלה מעולות. הטריו מתפקד כיחידה אחת חיה ונושמת. מתיני מעולם לא נשמע כל כך טוב ועתיר ברעיונות.

עוד גיטריסט שמרבה להקליט בפורמט הזה הוא וולפגאנג מוטשפיל. האמ"ג מתקמצן בפרטים עליו אבל מומלץ לחפש את המוסיקה שלו.

סקוט הנדרסון הוא עוד שם מעניין. הדיסקוגרפיה שלו מכילה את הרכב הפיוז'ן האיכותי tribal tech והקלטות בלוז חצי הומוריסטיות. בסוף שנות התשעים הוא הקים טריו עם הוירטואוזים ויקטור ווטן ןסטיב סמיט. השפעות הרוק מאוד דומיננטיות אבל הקומפוזיציות והאילתורים יותר פונים לכיוון הג'ז.

כמובן שיש עוד רבים וטובים: ג'ון אברקרומבי, מייק סטרן, פרנק גמבלי, קני בורל הם רק חלק מהשמות שתרמו לרפרטואר של טריו גיטרה בג'ז.

לסיכום, פורמט מוסיקלי מרתק ורב אפשרויות שמאפשר לשמוע היטב מה שווה כל נגן.

ליחצו על תמונת הבית לחזרה לעמוד הראשי