Tales from the Hudson – Michael Brecker
מייקל ברקר קיבל את פרסומו כנגן אולפנים חרוץ בתחום הפופ (דוגמאות טובות לזה הן הדיסקים: ג'ון לנון Mind Games ושל דונלד פייגן Nightfly) ווירטואוז פיוז'ן. אלבומי הסולו שלו לעומת זאת, הרבה יותר מסורתיים: פוסט בופ טיפוסי עם אלמנטים של ג'ז חופשי.
ככלל מייקל מכנס הרכבים רבי כוכבים ובאלבום הזה לא חסר: פט מתיני (גיטרה), ג'ק דג'ונט(תופים), דייב הולנד (בס) ואפילו רב האמן הותיק מקוי טיינר שמתארח בשני קטעים.
Slings and arrows
-
קטע מודלי טיפוסי (דומה במבנה ל
- so what
הקלסי של מיילס דייויס למרות, שהמנגינה, הקצב ומצב הרוח שונים). הסולו של מייקל
ברקר מדהים, ביחוד כאשר דג'ונט מדגיש את קטעי השיא שלו.
Midnight voyage - קטע עם אווירת מיסתורין של ג'ואי קלדרזו (קלידן, שמלווה את ברקר די הרבה). בהלחנה מורגשת השפעה חזקה של האלבומים של ויין שורטר בחברת בלו נוט משנות השישים. ברקר בסולו מאוד מאופק ביחס ליכולות הטכניות שלו בדגש על מלודיות ובלוזיות. הקטע מסתיים בנגינה באוניסון של מתיני וברקר וברקע פרזות מעודנות של קלדרזו.
Song
for Bilbao -
קטע של פט מתיני, שמככב בסולו
מלא דמיון והמצאה בגיטרת מידי.
המנגינה
הפשוטה והקצרה מכתיבה את אופי האילתורים של ברקר ומקוי טיינר (פסנתר) המתארח בקטע.
להשוואת ביצועים אפשר לחפש גירסאות אחרות לשיר כמו באלבום של מתיני בשם
Travels
והופעה חיה שלו עם ברקר
שמשודרת לעיתים בערוץ מצו.
Beau Rivage
-
בלדה של ברקר. מנגינת הנושא
מוצגת בעיבוד מדוקדק כמו קטע קלסי. פט מתיני בסולו הטוב ביותר שלו באלבום הזה. הוא
שייך לסוג הגיטריסטים שממעטים לפרוט ומשתמשים הרבה ביד שמאל (לגטו) כדי ליצור
פרייזינג בדומה לכלי נשיפה או קול אדם. מתיני מדגים כאן את היתרונות של השיטה הזאת
באילתורים מלודיים שמספרים סיפור.
African
skies -
שיר של
מייקל, מופיע גם באלבום של האחים ברקר בשם
Out of the loop.
הכוכב
האמיתי הוא מקוי טיינר. בנאדם שיכול להיחשב כרב אומן. בימים שבהם יש הרבה נגנים
צעירים וטובים טיינר בולט בפשטות ובמקוריות של הסגנון שלו. הוא משתמש בצורה
אפקטיבית בשתי הידיים שלו, בדינמיקה ואקורדים, כדי ליצור תמונות כמעט תזמורתיות
ממוטיבים פשוטים. היופי בנגינה שלו לא בא מתוך תחכום אקדמי אלא, מתוך נסיון אדיר
ויצירת אוסף אמצעי אילתור, שמאפיינים רק אותו. טיינר היה מלווה קבוע במרבית ההקלטות
החשובות של ג'ון קולטריין. בלי שום ספק שזה מפגש מעניין בין דורות כי ברקר נחשב
לאחד ממשיכי המסורת של ג'ון קולטריין.
Naked soul
-
לאורך כל האלבום מייקל מראה למה
הוא נחשב כקול משמעותי ובעל השפעה בג'ז המודרני. האילתורים שלו מאופיינים ביכולת
טכנית לבצע כל דבר שעולה לו בראש, הרעיונות זורמים במהירות ובצורה לוגית, כל משפט
מועבר בבהירות מירבית בלי לפספס אפילו תו אחד וכל זה עם ים של אנרגיה ועוצמה. לברקר
יש, כמו לכל נגן, bag
of tricks שמאפיינים
אותו ומשמשים אותו באילתורים ליצירת רצף רעיוני ודינמיקה. לאחר סולו ארוך ומעולה
שלו מגיע סולו קצר של דייב הולנד.
הקצב בתחילת המנגינה טיפה טריקי בקבוצות של 3-3-2 ואחרי זה הופך
לסויינג איטי ב4/4.
Willie T - שוב ג'ז מודלי (אילתורים על אקורד סטטי) בקטע של דון גרולניק, קלידן, מפיק, מלחין וידיד ותיק של ברקר. בקטעים כאלה כושר ההמצאה המלודית של המאלתר עומד למבחן יותר מאשר היכולת שלו להתאים במהירות את הרעיונות לאקורד זה או אחר. ליווי עדין של ג'ואי קלדרזו.
Cabin fever - למרות שזה נשמע כמו קטע של ג'ז חופשי בהתחלה זה בעצם בלוז די פשוט (מנבה הרמוני טיפוסי ואורך של כל קורוס הוא 12 תיבות) אבל מאוד מהיר. מביא את האלבום לסיום הולם. מייקל ברקר מדגים מה זה מהירות חשיבה והמצאה גבוהה.