"
All That You Read, Isn't Fit"The Mobilized Partisanship in Israel's Media
During the 1999 Election Campaign
|
" כל מה שאתה קורא"תופעה של התגייסות תקשורתית במערכת הבחירות 1999 בישראל מאת ישראל מידד מנכ"ל "האגודה לזכות הצבור לדעת - Israel Media Watchא. מקובל על חוקרי התקשורת ההמונית, המשודרת והכתובה, להגדיר את אנשי התקשורת (העיתונאים, העורכים, המגישים, המראיינים והמנחים) כמתווכי מידע. תפקידם, בעולם של ריבוי ידיעות ועושיהן, למקד את תשומת לבם של הצופים, המאזינים והקוראים במה שבאמת חשוב, לספק לו פרשנות לאירועים מתוך היכרות מקצועית אבל גם לבדר מבחינת Infotainment, המונח האנגלי שהתחדש, שהוא שילוב של חדשות ובידור.ואולם, בישראל, רוב רובם של אנשי התקשורת רואים בתיווך לא רק ענין מקצועי אלאכמשימה פוליטית לקדם אמונות והשקפות (ראה הנספח). לצורך משימה זו הם מוכנים, וחלקם בזריזות רבה, ל"התגייס" למשימה . אין הם תמיד שומרים על ההפרדה המתחייבת בין הבאת ידיעות והשמעת דעות. הבה ונבדוק אחדות מן התופעות של פעילות מגוייסת של התקשורת במערכת הבחירות של 1999.ב. משך שני העשורים האחרונים, פני העתונות הכתובה בישראל שונו ללא הכר. אם בעבר מגוון העיתונים היה רב, מבחינה פוליטית ושל השפה, השוק של עיתונים עבריים יומיים היום בעצם מורכב משלשה: "ידיעות אחרונות", "מעריב" ו"הארץ". נסגרו, בין היתר, "חדשות", "דבר" ו"דבר ראשון", "חרות", "הבקר" ו"היום" וכן "על המשמר". לא כאן המקום לדון או להתייחס לתופעה של המקומונים. בהסתמך על סקרי תפוצה, "ידיעות אחרונות" הוא השליט וכמעט 75% מהקוראים משיבים שהוא העיתון שלהם לעומת כ- 23% אשר מציינים את "מעריב" כעיתונם וכ- 10% אשר קוראים את "הארץ". מובן שהנתונים עדיין אינם כל-כך חד-משמעיים מכיון שקיימת תופעה של קריאת יותר מעיתון אחד וכן יש אוכלוסיה מסויימת אשר איננה קוראת שום עיתון בשפה העברית.
" הארץ" מכריז על עצמו כעיתון ליברלי וחילוני ומביע באופן ברור וחד את עמדת המערכת בנושאים פוליטיים, כלכליים, בטחוניים, חברתיים ותרבותיים. העיתון אף ממליץ, בדומה לעיתונים בחו"ל, על מועמדים לבחירה. שני האחרים, גם אם נותנים ביטוי לעמדות ביקורתיות או אוהדות ביחס לשלטון, מסתייגים מזיהוי מוחלט בין מאמרי המערכת לבין הממשלה ושליחיה ולכל הפחות, מגלים נטיה לביקורת נקודתית ולגופו של עניין. הרי "ידיעות אחרונות" מכריז על עצמו כ"עיתון של המדינה" ו"מעריב" הוא "העיתון של כולם".
במערכת הבחירות לכנסת ולראשות הממשלה בשנת 1999, הושמעו טענות שהעיתונים אינם מסתפקים בדיווח ובהעברת מידע ופרשנות אלא תומכים בצורה עקיפה במועמד אחד. בהופעה בתכנית "דוקו-מדיה", הדגים ד"ר יובל שטיינץ, שהיה לחבר כנסת מטעם הליכוד, איך עיתון יכול להשפיע על הקורא ולכוון אותו בעד או נגד מועמד ע"י צורת הכותרת וצורת הצגת תמונות. אם עיתון בוחר כמעט תמיד להציג מועמד אחד ע"י תמונות לא מחמיאות, בטשטוש, עם הבעת- פנים שלילית וכיו"ב, הרי העיתון פועל בכוונה להטות את דעת הקורא. אם עיתון מרבה לפרסם ידיעות על סמך רכילות וללא תימוכין ומצד שני בוחר שלא להתווכח עם מדיניות המועמד על בסיס נתונים מוכחים, שוב, העיתון ועורכיו וכתביו אינם עוסקים אך ורק בזכות הצבור לדעת אלא פועלים פעולה של שכנוע והשפעה.
הבעיה היא אם הקורא מודע לעמדת העיתון ובוחר להמשיך ולקרוא את העיתון על בסיס הסכמה או לכל הפחות, מודעות לעמדה זו או, וכאן הבעיה, אם הדבר מוסתר ממנו. |
|
" האגודה לזכות הצבור לדעת" החליטה לחקור את התופעה הזאת ולנסות ולהסיק אם "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" שמרו על נייטרליות או היו מוטים. התיזה היתה שעיתון בלתי-מוטה יעניק פלורליזם נרחב במאמרים אשר מתפרסמים כ'מאמרי-דעות', מה שנקרא op-eds באנגלית. מאמרים אלה, מדור קבוע כמעט בכל עיתון מקצועי, נועדים לאפשר קשת דעות של הצבור כולו ולא רק של מערכת העיתון וזאת, כחלק מברית מוסרית בלתי-כתובה בין העיתון וצרכניו. פרסום מאמרי-דעות הוא גם מעשה דמוקרטי מצד הנהלת העיתון אשר מכירה בכך שעיתון לא רק עובד על מסלול חד-כיווני אלא גם מקיים שיח עם הצבור.תחקירני "לדעת" (*) עברו על כל גליונות החול של שני העיתונים בתקופה של ארבעה חדשים - ינואר עד אפריל 1999. לא נבחנו עיתוני סוף השבוע, מכיון שבעלי הטורים הם כותבים קבועים, שלא כמו חלק גדול של כותבי מאמרי הדעות באמצע השבוע, אם כי גם כאן קיימת תופעה של כותבים קבועים. " ידיעות אחרונות" מפרסם עמוד אחד של מאמרי דעות, בדרך כלל ארבעה מאמרים כל יום, וגם קריקטורה. לפעמים מופיעה מקאמה. ב"מעריב" מתפרסמים שני עמודים ובהם 5-6 מאמרים וגם כן קריקטורה. לפעמים, בעלי טור אשר מועסקים ע"י העיתון כותבים. ואולם, לרוב, הכותבים הם אורחים הבאים מחוץ לעובדי העיתונים.כל מאמר עבר מבחן של תוכן ועמדה. לצורך המחקר, התמקדנו במאמרים "פוליטיים" ו"מדיניים" ולא נכללו מאמרים אשר תכנם עסק בעיקר בתחומים של תרבות, כלכלה, איכות הסביבה, פמניזם ודת. עמדת המאמר נקבעה כ"בעד" ו"נגד". בנוסף, סיווגנו את זהותו הפוליטית-אידיאולוגית של הכותב, כאשר במדינה כמו ישראל, השתייכותם של כותבי המאמרים קלה לזיהוי אם ע"י חברות במפלגות או בגופים אידיאולוגיים, אם ע"י חתימה על מודעות ואם במשרות של יעוץ במשך השנים. להלן תוצאות המחקר (פירוט סטטיסטי בטבלה 1): |
|
1. ידיעות אחרונות |
מס' |
שיעור |
|
סה"כ מאמרים |
277 |
|
|
מאמרים פוליטיים |
113 |
41% |
|
בעד הממשלה |
10 |
9% |
|
נגד הממשלה |
103 |
91% |
|
כותבים - ימין |
73 |
26% |
|
כותבים - שמאל |
179 |
64% |
|
כותבים - אחרים |
25 |
10% |
|
2. מעריב |
מס' |
שיעור |
|
סה"כ מאמרים |
419 |
|
|
מאמרים פוליטיים |
167 |
40% |
|
בעד הממשלה |
40 |
24% |
|
נגד הממשלה |
127 |
76% |
|
כותבים - ימין |
132 |
31.5% |
|
כותבים - שמאל |
230 |
55% |
|
כותבים - אחרים |
56 |
13.5% |
הערה: הנתון "כותבים" מהווה סך המאמרים הכתובים בידי כותבים מימין ומשמאל ולא סך הכותבים עצמם.
|
המחקר מציג בפנינו את המסקנות הבאות: א) שני העיתונים הציגו בפני קוראיהם, בצורה תת-מודעת, עמדה ברורה ואף חזקה נגד מדיניות ממשלת נתניהו; ב) שני העיתונים העדיפו כותבים בעלי השקפה שמאלנית; ג) שני העיתונים, גם אם איפשרו לכותבים בעלי השקפה ימנית להתפרסם, הציגו עמדה השוללת את מדיניות הממשלה. מאמרים התומכים בממשלה היו במיעוט; ד) ניכרת התאמה מובהקת בין בחירת כותבים בעלי עמדה מסויימת, דהיינו שמאלנית, והעמדות שהביעו. הדבר משתקף בעובדה ש"ידיעות אחרונות", אשר אחוז הכותבים מקרב השמאל בו היה גבוה יותר, גם כלל בעמודיו שיעור גבוה יותר של מאמרים נגד ממשלת נתניהו; ה) רוב המאמרים ניתחו את הנושאים יותר מהבחינה ההשקפתית ופחות על בסיס עובדתי מוכח; ו) שני העיתונים, למרות שהציגו את עצמם כעיתונים עצמאיים, פעלו כדי להטות את קוראיהם לחשוב על הממשלה במונחים שליליים מבלי לנקוט בעמדה רשמית וגלויה של המערכת. העיתונים ניצלו את עמודי 'מאמרי-הדעות', הנחשבים למגוונים, מייצגים קשת רחבה של דעות הצבור על מנת לבקר בצורה קבועה, משני צדדי המתרס הפוליטי, את הממשלה בראשותו של בנימין נתניהו. ז) בהשוואה לבדיקת בקרה של חודש יוני 1998 (ראה טבלה 2), ברור שמערכת העיתונים החליטו החלטה מודעת להטות את ההשפעה של מדור 'מאמרי-הדעות' בכך שהגדילו בצורה משמעותית את מספר המאמרים המייצגים דעות של מחנה השמאל הפוליטי. טבלה 1: זיהוי עמדות של כותבי מאמרי דעות לפי ציר ימין-שמאל בעיתונים "מעריב" ו"ידיעות אחרונות", ינואר-אפריל 1999 ( הערה: לא כולל גליון יום ששי) |
|
ידיעות אחרונות |
||||||
|
חודש |
בעד |
נגד |
אחר |
ימין |
שמאל |
בלתי-מזוהה |
|
1.99 |
4 |
37 |
36 |
20 |
52 |
6 |
|
2.99 |
1 |
28 |
54 |
18 |
40 |
9 |
|
3.99 |
1 |
28 |
54 |
20 |
55 |
6 |
|
4.99 |
4 |
17 |
31 |
15 |
32 |
4 |
|
סה"כ |
10 |
103 |
167 |
73 |
179 |
25 |
|
מעריב |
||||||
|
חודש |
בעד |
נגד |
אחר |
ימין |
שמאל |
בלתי-מזוהה |
|
1.99 |
14 |
47 |
50 |
35 |
61 |
15 |
|
2.99 |
8 |
24 |
83 |
37 |
63 |
14 |
|
3.99 |
12 |
32 |
76 |
38 |
67 |
16 |
|
4.99 |
6 |
23 |
43 |
22 |
39 |
11 |
|
סה"כ |
40 |
126 |
252 |
132 |
230 |
56 |
|
טבלה 2 זיהוי עמדות של כותבי מאמרי דעות לפי ציר ימין-שמאל ( הערה: א. בין התאריכים 1-26.6 בלבד; ב. לא כולל גליון יום ששי). |
||||
|
|
ימין |
|
שמאל |
|
|
ידיעות אחרונות : |
|
|
|
|
|
|
26 |
33% |
43 |
67% |
|
מעריב: |
|
|
|
|
|
|
39 |
51% |
38 |
49% |
|
נספח
ההתנהגות המגוייסת של רוב אנשי התקשורת הישראלית מוכרת ונבחנת בקלות למרות מחאותיהם של אותם "מגוייסים". מול הביקורת המנומקת והמתועדת, אשר מנהלת "לדעת" וגורמים אחרים, מועלים התירוצים הבאים, בין היתר, כדי להדוף את ההתקפות עליהם:
א. בכל העולם המערבי, אנשי התקשורת מחזיקים בדעות ליברליות, של השמאל המתקדם, והמצב בישראל אינו שונה ולא צריך להיות שונה. ב. ההגדרה של "שמאל" אינו דווקא מצביע על נטיות פוליטיות-מפלגתיות אלא על תפיסה חברתית כוללנית. ג. לאנשים המחזיקים בהשקפה "שמאלנית" תכונות טבעיות של סקרנות ולכן הם מתרכזים בתחום התקשורתי. ד. אין לנקות את התקשורת מאנשי שמאל אלא להוסיף אנשי ימין. ה. היות איש תקשורת "שמאל" אינו מצביע על חוסר המקצועיות שלו.
על מנת לאפשר בחינה בלתי-משוחדת של התופעה של התגייסות, ריכזנו בנספח מבחר התבטאויות מפי אנשי התקשורת עצמם. 1. שלי יחימוביץ', "עובדה", 23.12.98:" בואו לא נתחסד. התקשורת תתגייס כולה למען הפלתו של בנימין נתניהו מראשות הממשלה. היא עשתה את זה בעבר ותמשיך לעשות זאת בעתיד...התקשורת היא בכלל לא אובייקטיבית בסיקור מערכות בחירות, היא מתייצבת בדרך כלל, באופן מסורתי לטובת המועמד של מפלגת העבודה. היא תתנגד לבנימין נתניהו וזה לא יהיה חדש וזה לא סוד. התקשורת מאד רוצה את המושיע שלה. התקשורת לא רוצה את בנימין נתניהו, התקשורת מאד מסומנת פוליטית והיא תעבוד נגד ביבי".2. עירית לינור,"תיק תקשורת", 2.1.99:" התקשורת היא נגד ביבי נתניהו". (והוסיף יעקב ארז שישב באולפן: "יש אמת בדבריה בצורה המתונה שהיא אמרה. ישבהחלט שחר").3. טומי לפיד, גל"צ, 26.1.99:" אני חושב שיש קשר בין רוב העיתונאים לבין כל האופוזיציה כדי להפוך את הבחירות האלו לשאלה אחת ויחידה: האם ראש הממשלה הוא מנוול או לא מנוול."4. אילנה דיין, "ג'רוסלם פוסט", 12.3.99:" כל כותבי מאמרי המערכת ובעלי הטורים התייצבו כאילו איש אחד. יותר משנאה, קיימת התגייסות המונית לגרום לכשלונו [של נתניהו[."5 . יעקב אחימאיר, "ג'רוסלם פוסט", 26.3.99:" עיתונאים בעלי נטיות שמאלניות אינם עויינים את נתניהו. עויינות זו מילה מתונה מדי. הם שונאים אותו, הם בזים לו ובמידה מסויימת מפיצים אודותיו מידע כוזב, למשל, פרשת ג'ון או'סולאבין של נתניהו כסוכן הסוכנות המרכזית למודיעין".6. נחום ברנע, "העין השביעית", גליון 19, מרס 1999:" בשיחות אישיות עם עיתונאים קורא להם ברק, ביומרה לא מבוטלת, להשעות את ההרגלים המקצועיים שלהם ולעזור לו לנצח את נתניהו".7 . מתי גולן, "7 לילות", 2.4.99:" אני לא טוען ש [הקליקה השמאלנית[ השתלטה אלא שיש לה השפעה גדולה. מדובר בקבוצה של אנשי שמאל שלא נוגעת לרעה באייקונים מסוימים. עיתונאים שבעיניהם כל מה שהשמאל עושה זה טוב ודמוקרטי וכל מה שהימין עושה נגוע בכוונות זדון. זו קבוצה של עיתונאים שאתה יודע מראש במי הם ייגעו ועד כמה הם ייגעו בו...אם אני אציין ארבעה שמות יחשבו שזה כל העניין. אבל הקליקה כוללת כמה עיתונאים בכירים וסביבם כמה בכירים פחות ומסביבם מעגל זוטר עוד יותר, אבל הם שואבים את השארתם זה מזה...עכשיו, שיהיה ברור, אני שמאלני בדעותיי אבל דברים כאלה מקוממים אותי...וכשיש מידע לא נעים על ברק אז אומרים 'עזוב, לא עכשיו' כי מה שחשוב עכשיו זה להיפטר מביבי".8. מאיר שניצר, "מעריב", 16.4.99:"[ הבמאי וצלמי אולפן] כולם שותפים בכירים לנצחונו של יצחק מרדכי, או מוטב לומרלכשלונו של נתניהו, בעימות שנערך ביום שלישי באולפנו של נסים משעל...הם קבעו במידה רבה את תוצאותיו. הסיבה: ה'ריאקשון שוט' - אותו צילום תגובה...ברור שעצם ההכרעה של ה'ריאקשון שוט' היתה בה משום אמירה פוליטית ברורה...כיום, כל זווית צילום הוא בבחינת אמירה פוליטית רועמת".9 . חיים יבין, "הארץ", 19.4.99:" נסים משעל...וישראל סגל...עברו את הקו האדום מבחינה עיתונאית...אצלנו לא מצליחים, כנראה, להטמיע ערכים של סדר והגינות".10. אורי פורת, מתוך עדותו בבית הדין לעבודה, "כלהעיר", 7.5.99:" הדעות שלי על התקשורת אינן מוסתרות. אני אמרתי כמה פעמים בהרבה פורומים שונים, ואני אומר את זה למרות שאני יודע כי בכך אני מסכן את ראשי, כי התקשורת שלנו היא שמאלנית ומגוייסת".11. ירון דקל, "תיק תקשורת", 8.5.99:" מרדכי ואנשי מפלגת המרכז הם האחרונים שיכולים להלין על התקשורת כי התקשורת היא זאת אשר בנתה את מפלגת המרכז כי היא אוהבת דרמה וחשבה שמפלגת המרכז תספק אותה".12. שלי יחימוביץ, "תיק תקשורת", 8.5.99:" עמיתינו בתקשורת, שרובם, אני חוזרת על זה ולא חושבת שזו האשמה חמורה, אני מדברת על עובדה, רובם מצביעי מפלגת העבודה ושמאלה...רוב המקטרגים הם באים ואומרים, בסופו של דבר, בגלוי ושלא בגלוי, גם מרב העיתונאים ומרב הפוליטיקאים, 'גרמת נזק למפלגת העבודה, בגללך ביבי יישאר בשלטון'. זה הטיעון המרכזי, הרי בסופו של דבר הביקורת המרכזית עליי היא הביקורת הפוליטית והיא מגיעה מפוליטיקאים ומעיתונאים כאחד".13 . גדעון רייכר, "דוקו-מדיה", 18.5.99:" לא היה מרה אחד בהיסטוריה של 30 השנים האחרונות שהתקשורת נטה עמדה אחידה, נחרצת, כמעט בלי נואנסים, כולה התגייסה נגד ראש הממשלה".14 . יעקב אחימאיר, "דוקו-מדיה", 18.5.99:" מאז יוני 1996 התקשורת לא היתה יכולה להשלים עם בנימין נתניהו כראש הממשלה".15 . משה איבגי, "דוו-מדיה", 18.5.99:" התקשורת פה מתגייסת כדי להציל את הדמוקרטיה".16 . אמנון דנקנר, "כל הזמן", 20.5.99:" התקשורת הרגה את נתניהו. בעיקר התקשורת. האם היא היתה חד-צדדית? מגויסת? שקרנית? בהחלט לא. להפך - היא מילאה את חובתה באופן מעורר כבוד...נכון שהתקשורת שמאלנית...שמאלנות זאת לא מלת גנאי...היותם של אנשי תקשורת שמאלנים אינה הופכת אותם לחד-צדדיים בעבודתם...נכון, לא היתה אף פעם בהיסטוריה של מדינת ישראל התנפלות עיתונאית על ראש הממשלה כפי שהיתה על בנימין נתניהו...נתניהו חטף אותה מהתקשורת באורח חסר-תקדים".17. שלום ירושלמי, גל"צ, 24.5.99:" ראש הממשלה נתניהו לא נתנו רבע שעה של חסד, וזה נכון, ואני חושב שבאמת היתההתגייסות של התקשורת אז בעד פרס, אחר כך להפיל את נתניהו". 18. אביב לביא, "מוסף הארץ", 28.5.99, עמ' 78:" בשלוש השנים האחרונות התקשו עיתונאים פוליטיים ובעלי טורים לכתבו על ראש הממשלה ופעולותיו את דעתם נטו, כמו שהים אמורים ורגילים לעשות. האנטגוניזם שעורר נתניהו, ההתבכיינות האינסופית שלו, ההסתה, העובדה שהפך הכל לאישי, דחו את העיתונאים בעל כורחם לפינה: פעמים תקפו אותו בהתלהמות יתר, פעמים אחרות ניסו בכח להחמיא ולמצוא צדדים חיוביים במעשיו כדי להוכיח, כביכול, את האובייקטיביות שלהם. ימי נתניהו היו ימים רעים לתקשורת הישראלית, משום שהוא הצליח לחלץ ממנה את הצדדים המכוערים שלה. לרוב היא היתה עויינת מדי או אפולוגטית מדי, רק לעתים רחוקות הצליחה להיות עניינית. והכי גרוע: מרוב תשוקה לראות את נתניהו הולך, היא עשתה פה ושם הנחות לאהוד בר, וזו כבר בגידה במקצוע, מעילה באמון הצבור".19 . עקיבא אלדר, "תיק תקשורת", 29.5.99:" ברק נהנה מהנחות, ממבצע מיוחד בבחירות 1999".20 . רביב דרוקר, כתב פוליטי של גל"צ, "תיק תקשורת", 29.5.99:" אין ספק שהתקשורת עשתה לו [לנתניהו] חיים מאוד מאוד קשים ואני גם חושב שהרבהעיתונאים מסתובבים עם רגשי אשם". 21. רזי ברקאי, "ירושלים", 4.6.99:" חלק מהעיתונאים שכחו את המקצוע שלהם...המעניין הוא שאנשים נורא אוהבים את זהשאתה עיתונאי לוחם. אני מכיר את התזה שאומרת שעיתונאי הוא גם אזרח, הוא חלק מהמדינה. גם אהוד ברק, באחת משיחות הרקע שלו, אמר לכתבים 'אל תשכחו את המצפון האזרחי שלכם כשאתם הולכים לשדר'. חכם גדול...הוא גם מוכן שנתקוף אותו בשם אותן חובות אזרחיות?"22. אברהם תירוש, מוסף "מעריב", 11.6.99:" אני מודה שאי-אפשר לנקות גם את התקשורת מכל אשמה. גם היא לא תמיד נהגה בנתניהו בהגינות מלאה. לפעמים, בעיקר מאז התמודדותו על ראשות הממשלה, הפעילה כלפיו וכלפי בני משפחתו קודים של התנהגות שלא נקטה כלפי קודמיו."23 . עקיבא אלדר, "תיק תקשורת", 19.6.99:"" יש מחיר גם לכך שאין עדיין ממשלה, זאת אומרת זה שלוקח לאהוד ברק כבר חודש ימים, אנחנו עוד נכתוב מה קרה בחודש זה, איזה נזקים נגרמו. אנו שומעים שמצד אחד מספחים שטחים למעלה אדומים."24. נחום ברנע, "העין השביעית", מס' 21, יולי 1999, ע' 4:" מדוע לא הצליח [נתניהו] עם 'ידיעות אחרונות', 'מעריב', הערוץ הראשון והשני, גל"צ,קול-ישראל? התשובה טמונה בחלה בהשקפת עולם: הוא היטיב לדבר אל אוזניים ימניות, גם בארה"ב וגם כאן. מי שאוזניו בשמאל, התקשה להשיב".25. עוזי בנזימן, "העין השביעית", מס' 21, יולי 1999, ע' 3:" סוד גלוי הוא שבמוצאי יום הבחירות נמצאו בבנין הטלויזיה אנשים שהדליפו לראשי 'ישראל אחת' את תוצאות המדגם של הערוץ הראשון. לאחר מכן החלה בחישה פוליטית במינוי מנהל הטלויזיה. עובדים ברשות השידור מספרים שח"כים ידועים מ'ישראל אחת' כבר פונים אליהם בענינים הנוגעים לניהול המוסד ולשיקולים מערכתיים של עיתונאיו. את תחושת האדנות של עסקני מפלגת העבודה על רשות השידור יש לעקור בעודה באיבה...מרגיז להיווכח שגם לאחר חמישים שנות שידור ויותר, יש בין עובדי קול ישראל והערוץ הראשון עיתונאים שלא פיתחו תחושה מספת של עצמאות ושל נחישות מקצועית."26. קרן נויבך, "תיק תקשורת", 3.7.99:" היינו נוחים מדי [כלפי אהוד ברק], הזנחנו כמה נקודות...למשל, עושים לו הנחה עצומה עם ענין מינוי שלוש שרות, זה לא מעניין אף אחד, לא מהעיתונאים, לא מהפוליטיקאים, פוטרים את זה כדבר נטול חשיבות".
(*) תודתנו למר שלמה בלס על תרומתו הגדולה למחקר. |
Israel's Media Watch is a non-partisan civic advocacy group concerned with the ethical, professional and legal standards of the electronic media in Israel.
|
Israel's Media Watch seeks to protect Israel's citizens from media personnel who would abuse their power to manipulate public opinion. |
Return to Home Page
Get your own FreeHome Page
