כל המחשבות שלנו הן לא שלנו. הן לא שייכות
לנו. כל הדעות שאנו מפזרים ולפעמים מוכנים למות בשבילהן, כל זה
אשלייה אחת גדולה.שום מחשבה לא
שייכת לנו, המחשבות באות מבחוץ, מגיל קטן מחדירים לנו אותן לראש
ואם היינו נולדים ביער, בין החיות, אז המחשבות והדעות שלנו היו כמו
אצל החיות, רק בלי מילים. כל חברה מחדירה את הרעיונות שלה לראש
שלנו. גם לכל החברות כשהן היו עוד ילדים, החברה שהייתה מעליהן,
החדירה לילדים האלה את הדעות שלה.
ומי יוכיח, מי מכל החברות צודק? אף אחד!
האדם נעלם. רק המחשבות והדעות שלו, לא
עוזרות לו למצוא את עצמו. כשהאדם מת, איפה כל הדעות האלה? הן
עוברות לאנשים אחרים ואז, יוצא כאילו האדם בכלל לא היה קיים, רק
הדעות שלו. ועכשיו בגלל הדעות שלו, אנשים מוכנים למות ולהרוג או
לעשות מעשים טובים. אבל איפה האדם שמאחורי כל הדעות הללו?
אם תתחילו להוריד את השכבות(דעות) כמו
בצל, אז תראו שאין שם כלום, הכל ריק.
הריק הזה, הוא האדם עצמו. |