הערה חשובה: כל הדברים הנאמרים באתר הם בבחינת דעות בלתי מוסמכות הנאמרות כנקודות למחשבה


מחדל ההסברה זועק לשמיים, אך אינו גזירת שמיים. בעזרת חשיבה רעננה אפשר בקלות לשנות את התמונה.


הסברה מתחילה בבית:
הסיבה הבסיסית לכשלון ההסברה פשוטה מאוד: לא ניתן לשכנע אחרים בצדקתך כאשר בו זמנית יד שמאלך סוטרת לעצמך וצווחת: "לא נכון, אל תאמינו לי, האויב שלי צודק"...

אם רוצים לנצח בהסברה חייבים להתעורר, להחליף דיסקט, להפסיק לדבר "אוסלואידית מצויה" ולתקוף חזיתית מבלי להתבייש או למצמץ. הבה נניח לרגע את העולם הוירטואלי שבו שטפו את מוחנו, ונצא למסע קצר במציאות האמיתית.



השאלה הראשונה העומדת לדיון: מהי מידת אחריותו של העולם הערבי למצב?

זכות התודה:
בשורה התחתונה לערבים לא מגיע שום דבר, למעט דבר אחד: הזכות להודות לנו מקרב לב, שלא עשינו להם את מה שהם תכננו לעולל לנו. הבה נרענן קלות את זכרוננו: העולם הערבי סירב לקבל את "החלוקה", ציפצף על החלטת האו"ם על הקמת מדינתנו, קם עלינו להשמידנו.

על זה הוא מצפה לקבל שי צנוע. לו הוא היה מנצח - האם היה מחזיר לנו ברוב טובו את השטחים שהיה כובש מאיתנו? לא, ולו מן הסיבה הפשוטה שהוא לא היה משאיר למי להחזיר...

לצערו הרב הוא נכשל ובתסכולו החל ליילל: אכלו לי שתו לי, הרגו לי פצעו לי, כבשו לי, גירשו לי. הקשיבו: "מלחמה עם ביטוח" זה אולי נחמד, אפילו משעשע, אבל רציני זה לא! כנ"ל מלחמה עם פרסים הפתעות ומתנות. מי שרוצה מלחמה, שיהיה לו לבריאות, אבל עליו לקחת בחשבון שזה עלול לכאוב.

העולם הערבי אחראי לכל מלחמות ישראל - עליו לשאת בכל התוצאות הנובעות מהן! זה פשוט כפי שזה נשמע. עליו לדאוג לפתרון כל בעיות הפליטים, להתנצל מקרב לב על כך שניסה להשמידנו ולשלם לנו פיצויים.

עד כה פתרנו שלושה רבעים מהסכסוך (לפחות ברמה המוסרית). ישנו משפט קצר וקולע שאמר בן-גוריון ונתניהו מקפיד להזכירו, המבטא היטב את המצב: ברגע בו יניח העולם הערבי את נשקו - יגיע הקץ למלחמה, ברגע בו תניח ישראל את נשקה - יגיע הקץ לישראל. עקב לקות למידה בגיאומטריה, ישנם עדיין רבים ומבולבלים המכנים את ה"וקטור" הזה בשם: "מעגל האלימות"...



השאלה השניה העומדת לדיון: מהי מידת אחריותם של הפלסטינים למצבם?

הפלסטינים:
מלבד הצהרות רשמיות ולא רשמיות בדבר תשוקתם העזה הבלתי ניתנת לכיבוש להשמידנו, הפלסטינים עשו הכל, באמת מעל ומעבר כדי לשכנע אותנו שהם מאוד מאוד רציניים בעניין. ביניהם:

* בזבוז כספי תרומות על שחיתות וחימוש הטרור מתוך כוונה לשמר את מצב הפליטות, העוני והמצוקה.
* ניהול הסתה ממוסדת בתקשורת הפלסטינית.
* מערכת החינוך המפוארת שלהם שוקדת על הסתה ממלכתית של זאטוטיהם.
* ועדת הטקסים שלהם שוקדת על האדרה ממלכתית של ה"שהידים" והפיכתם לגיבורים לאומיים לתפארת מדינת פלסטין.
* השפל המוסרי האופף אותם הגיע לשיאים בלתי נתפסים באגדת העם לפיה מי שישחוט יהודים יזכה בפרס מקורי: אורגיות מלהיבות עם עשרות בתולות חסודות וצנועות כמיטב המסורת, מתנת גדולי המוסר שלהם.

אם כל זה לא מספיק הם הקפידו לבחור בבחירות חופשיות מפלגה שחרטה על דגלה באופן רשמי ומוצהר את השמדתנו. ("ישראל תקום ותוסיף להתקיים עד שהאסלאם ימחה אותה").


זיהוי האויב:
לרוץ להילחם באויב זה חשוב מאוד, לדעת במי - חשוב לא פחות. אז מיהו האויב? הבה ננסה לזהותו:
עם מי עושים שלום? עם אויבים, כמובן. הנה זיהינו את האויב: הפרטנר לשלום (הפלסטינים).

כאשר ישראל הכריזה על עזה כעל ישות עויינת - העולם נדהם. עזה עויינת? ההפתעה היתה גדולה.
הגיעה העת לעשות סדר ולומר בכנות את האמת הפשוטה: עד שיפרוץ השלום, הפלסטינים - הם האויב!

ברור כשמש שיש בקרב הפלסטינים רבים שאינם תומכים בהשמדת ישראל. כל מי שמתחת לגיל 18 ואין לו חלק בבחירת החמאס יכול להיחשב כחף מפשע בעליל. עם זאת עדיין מוטלת על הפלסטינים אחריות לבחירת דרכם כציבור וכישות לאומית. אין צורך להתבלבל: המאבק איננו בין המחבלים למתנחלים, אלא בין הישות הפלסטינית לישות הישראלית! חפים מפשע יש בשני הצדדים, אך לא ניתן להסתתר מאחוריהם כתירוץ לבריחה מאחריות קולקטיבית ברמה הלאומית.


האם הפלסטינים אחראים למעשיהם?
ישנן הוכחות אינספור לכך שהטרור הפלסטיני נגרם על ידי הפלסטינים. בימי כבוד היו"ר היתה פרשת קארין איי, מסמכים שהוכיחו את מימון הטרור ועוד הוכחות רבות.

היום לא צריך להתאמץ יותר מדי: המנהיגות הנבחרת כחוק של העם הפלסטיני היא הטרור בכבודו ובעצמו - החמאס. ידוע שטרור אינו יכול לצמוח ללא תמיכת האוכלוסיה, אבל מעבר לכך, למרבה הצער, לא צריך מיקרוסקופ אלקטרוני כדי לזהות שלטרור יש תמיכה נלהבת ברחוב הפלסטיני.

כלומר: האחריות לטרור מוטלת על הפלסטינים הן כציבור והן כהנהגה. המשמעות בפועל היא, שהציבור הפלסטיני יחד עם הנהגתו, שולח את ילדיו כדי להרוג את ילדינו! מדוע הם נהנים מחסינות? מה פתאום שהם יזכו לראות את המלחמה שלהם מהמרפסת בטלויזיה תוך פיצוח גרעינים?

אם הפלסטינים רוצים להרוג אזרחים ישראלים, שיהיה להם לבריאות, אבל עליהם להבין את תג המחיר: על אותם כללי משחק בדיוק לחול בשני הצדדים! נכון, זה לא כוס התה שלנו, אנחנו מאוד רוצים להמנע מכך. הכל נכון, אבל מלחמה איננה תוכנית כבקשתך. הפלסטינים רוצים מלחמה? הם ילדים גדולים, עליהם לשאת בתוצאות בחירתם!

על הגישה הגזענית המתייחסת אל הפלסטינים כציבור שאינו צריך לשאת באחריות למעשיו - לעבור מן העולם ומהר.


האם המילה "כיבוש" היא מילת קסמים?
לא. המילה "כיבוש" איננה יכולה לשמש כהצדקה לפשעים כנגד האנושות, ואיננה מסירה מעל הפלסטינים את האחריות למעשיהם. זכותם לחשוב שאנו חייבים להחזיר להם את השטחים אותם הפסידו כשניסו להשמידנו, זכותנו לחשוב אחרת. אבל לפסוק שהם על פניו צודקים בעליל, ולכן הם אינם אחראים לכל פעולה תת אנושית בה ינקטו - זה "קצת" מוגזם...


רוצים שלום או טרור?
אנחנו לא אמא שלהם, לא אבא, סבתא, וגם לא סופר נני שלהם. יחד עם זאת ולמרות הכל, לפנים משורת הדין, רק בגלל שהעולם כל כך מאוהב בהם, אפשר להיות "לארג'ים" ולתת להם עוד צ'אנס אחרון חביב ודי.

יערך משאל-עם בקרבם על השאלה: האם עבר להם החשק, הם נגמלו כבר מתשוקת ההשמדה שלהם, מתנגדים לטרור, והם בעצם בני ערובה שלו ומבקשים מהעולם שיציל אותם מפניו? אם כן, יגובש באו"ם מהלך מדיני וצבאי לניפוי הטרור מן הפלסטינים בשת"פ מלא מצידם.

אם לא - ישאו בכל התוצאות, והפעם בלי שום תירוץ. (משאל עם דומה ניתן לעשות בלבנון כנגד החיזבאללה). גמרנו, בסיומו של המישאל תסתיים ההפרדה המטופשת בין הטרור לשולחיו. תחליטו: רוצים טרור, או לא? אין חצי טרור. המשחק המטופש של כן ולא: מתנגדים לטרור אבל "משום מה" כל הזמן תומכים בו - יסתיים. עולם שלם מתנהג שנים כמו גן ילדים ומשחק ב"נדמה לי" (רק ש"גן השעשועים" כאן קצת מזוויע)...



השאלה השלישית העומדת לדיון: מהי מידת אחריותו של העולם למצב?

מהי הסיבה להצלחה הכבירה של שיטת השימוש באזרחים וילדים כבשר תותחים?
מדוע בשנים האחרונות השיטה של שימוש באזרחים בכלל וילדים בפרט כבשר תותחים הפכה להיות כה פופולרית? האם הקונספציה המערבית הנאורה מעניקה תגמול על פגיעה בילדים ולכן מעודדת את התופעה? את השאלה הזו יש להציב על סדר היום.

האם האנושות יכולה להסתפק בנזיפות?
חובתה של האנושות לספק כלים לישות אזרחית הסובלת מפעולות טרור להתגונן כנגדו בצורה יעילה! להגיד "מה לא" זה יפה מאוד, אבל לא מספיק. האנושות היא לא "מהאו"ם". היא חייבת לצדד בצד הנפגע מן הטרור ולספק לו את מלוא הכלים כדי להתמודד עמו. האם האנושות איננה מועלת בתפקידה, בכך שהיא נמנעת מלספק כלים יעילים להתגונן מפני הטרור? את השאלה הזו יש להציב על סדר היום.



שאלה נוספת העומדת לדיון: מהי מידת אחריותו של העולם האיסלאמי למצב?

האם העולם האיסלאמי "זכאי מחמת הספק"?
על התקשורת העולמית לראיין את גדולי האיסלאם באשר הם ולדרוש מהם לגנות להוקיע ולהקיא נחרצות את הטרור האיסלאמי והאיסלאם הקיצוני, וגם להכחיש מכל וכל את אגדת הבתולות. עד שזה לא יעשה העולם האיסלאמי כולו בגדר חשוד כמשתף פעולה עם הטרור שלו. מדוע התקשורת לא עשתה זאת עד כה? חיכתה להזמנה מיוחדת?... אז הנה היא קבלה אותה.



כמה נקודות לסיום

זכות החשיבה:
לרעיון המקורי להכניס לתוך תחומי מדינת ישראל מיליון פלסטינים - "ציונים נלהבים" - אין משמעות מעשית אחרת מלבד השמדתה. מעבר לדרישה הסופר-אולטרה-אינטיליגנטית הזו: "זכותם הלגיטימית" להשמיד אותנו, גם הרעיון לקבל "גם וגם" קצת מוגזם מצידם: הם עומדים על "זכותם הלגיטימית" להקים מדינה משלהם ולנקותה מיהודים, וגם על "זכותם הלגיטימית" להכניס לתוך מדינתנו מיליון נציגים נלהבים שלהם. אפילו בתור בדיחה זה כבר לא מי יודע מה מצחיק.


רוצים שואה:
אין ספק שהתואר "שיא החוצפה בהיסטוריה האנושית" מגיע אחר כבוד לביטוי המקורי: "נכבה" (שואת ערביי ישראל). מסכנים, איזו אכזבה: גם לא הצליחו להשמידנו וגם חטפו חזק, לא מגיע להם רחמים, קפה ואולי קצת סימפטיה?... מה בדיוק הם ציפו, להדליק משואה ולקבל את פרס ישראל על נסיונם להשמידנו?...

שאלת השאלות:
נו, אז אם ההסברה כה פשוטה מדוע לא משתמשים בה? לכך יש שלוש סיבות.

ראשית, הביישנות: אנחנו מתביישים לומר שעדיין רבים בעולם הערבי שואפים להשמידנו. זה נשמע קיצוני מדי, לא מקובל. האמת לא יפה, לא מכובדת, איננה נשמעת טוב ולא הולכת היום בשוק (לא פוליטיקלי קורקט). היום כולם רוצים שלום וצדק, זה מה שהולך היום.

שנית, בגלל ההרגל: "כולם יודעים ש"... שם אותנו בפינה של המתנצלים הבלתי נלאים. העולם התרגל, גם אנחנו.

ושלישית, בשל האימה. הסיבה האחרונה היא המכוערת מכל - הפחד מפני החזקים, האלימים והמסוכנים מעורר תשוקה שאיננה ניתנת לכיבוש להתרפס בפניהם ולרצותם. סיבות אלו אינן מקובלות והן נדחות על הסף. כעת, חמושים בתחמושת הסברתית יעילה, אפשר להרים את הראש מהאדמה ולצאת במרץ למערכה. צאו לדרך, בהצלחה.


פורסם   ד"ר יוחאי סלע   ד"ר מרדכי קידר   תוקף
* לנושא בהרחבה