|
|
הערה חשובה: כל הדברים הנאמרים באתר הם
בבחינת דעות בלתי מוסמכות הנאמרות כנקודות למחשבה
הדגשה נוספת: למחבר אין שום סמכות בתחום
והוא אינו יכול לשאת באחריות לשום נזק שיגרם מקריאת המאמר
יישום שיטת הרגלי הנהיגה יוביל לצמצום ניכר
בהיקף נגע תאונות הדרכים
ההיקף האיום של נגע תאונות הדרכים מורכב מארבעה גורמים עיקריים:
א. תרבות הקפיטליזם הדורסני.
ב. הרגלי נהיגה לקויים.
ג. מחדלי אכיפה שערוייתיים.
ד. תשתיות ותקציבים.
א. קפיטליזם דורסני (תרתי משמע)
הפיכת מדינת ישראל למדינה רגועה יותר בה לא נמצאים כל הזמן בתחרות קיומית, איש
מנסה לרמוס, לנצל ולהשיג את רעהו, תוביל ללא ספק לשיפור ניכר גם בתחום התחבורה,
אבל לא נרחיב בכך. במאמר זה נתמקד בהצגת תרבות נהיגה אלטרנטיבית לתרבות הנהוגה וכן
בדרכים להטמעתה.
ב. שיטת הרגלי הנהיגה
כאשר מתרחשת תאונה מזעזעת, כולם מזדעזעים. זה טבעי. הבעיה היא שכבר מאוחר מדי.
כדי למנוע אותה היה צריך לעשות משהו דקה לפני כן, אבל הדקה הזו נורא משעממת.
אין בה אמבולנסים, אין רעש, אין משהו בולט. יש סתם עניינים יבשים של מהירות,
מבטים, קריאת כביש, וכו'. לכן כדי למנוע תאונות חייבים לפתח הרגל
לנהיגה נכונה בשיגרה, זאת על מנת שברגע האמת לא יתרחש בכלל המצב המסוכן. אנחנו
נמשיך בתמימותנו לנהוג ואפילו לא נדע שאם היינו נהגים פחות טובים... היה יכול
להיות נורא.
רקע תיאורטי:
האדם נולד לעולם עם אפס ידע. אט אט הוא מתחיל להבין היכן הוא חי ולאיזו "צרה"
הכניסו אותו. הידע הזה אינו מצטבר כידע לוגי בלבד אלא נטמע לרמת המובן מאליו.
יש לנו אלפי דברים כאלו מדי יום ואנחנו בכלל לא מודעים להם. אפילו מיומנות כמו
ללכת. למדנו, הגוף יודע, זהו.
ניקח לדוגמה: רכיבה על אופניים. עד שרכשנו את המיומנות זה היה קשה, ברגע שרכשנו
אנחנו לא צריכים להשקיע בה מחשבה, היא שלנו. כך גם בנהיגה. נהג חדש שם לב לכל
פיפס: מניע, מכניס להילוך, מוריד בלם יד, מתבונן, מאותת, נזהר, וכו'. עם הזמן
הנהג החדש מתרגל ל"תפקיד", רוכש לעצמו נסיון ומיומנויות, מפנים אותן, והן בעצם
כבר נוהגות בשבילו / במקומו.
למרבה הצער הרגלי הנהיגה המקובלים אשר נרכשים אינטואיטיבית על ידי הנהג הממוצע
אינם יעילים. הם נובעים מכל מיני סיבות שאינן קשורות לנהיגה זהירה
דווקא, אלא לסיבות תרבותיות כמו החברה התחרותית והתזזיתית
בה אנו חיים. מהר מאוד נהג לומד
שכדי שלא לצאת "פראייר" הוא חייב למנוע מנהגים אחרים להדחף לפניו ולכן הרגלי
הנהיגה המקובלים הם הרגלים תחרותיים.
יתרונות השיטה:
ניתן להבין מן הרקע התיאורטי שהרגלים קיימים בכל מקרה, השאלה היא רק אם הם
יעילים או לא. נהג בעל הרגלי נהיגה יעילים איננו נהג פרנואיד שכל הזמן פותח שבע
עיניים ומשקשק מפחד, נהפוך הוא, הוא יכול להרשות לעצמו להיות הרבה יותר שקט
משום שההרגלים הטובים שלו עושים את העבודה במקומו. אם יש לך הרגלי נהיגה יעילים
ה"נהג האוטומטי" שלך כבר ינהג בשבילך. כשאני נוהג לפעמים
אני מתלוצץ עם הנוסעים שלידי: "תעירו אותי כשנגיע"... אז קדימה, תחגרו חגורות,
אנחנו יוצאים לדרך.
הרגלי נהיגה יעילים:
מיד
אציג בפניכם מבחר הרגלי נהיגה שסיגלתי לעצמי ושאני מוכן לחלוק אותם עמכם, אבל חשוב להדגיש:
אינני יכול לשאת
בשום אחריות שהיא! ההרגלים הללו טובים בשבילי, אולי גם בשבילכם, אבל
אולי לא. אולי תפרשו אותם לא נכון, אולי אני טעיתי, מכל מקום חשוב שיהיה
ברור: האחריות המלאה לכל מעשיכם היא עליכם!
שמירת מרחק - אין ספק שזהו ההרגל החשוב מכל. אפשר לדמות את שמירת המרחק כאויר
לנשימה. יש לך תקלת צלילה בלתי צפויה - יש לך אויר? אם יש, אתה תצא. כך בכביש:
קרה משהו בלתי צפוי, שמרת מרחק? אין שום בעיה. לא שמרת - חבל. אני ממליץ לכולם
להצטרף אלי אל מועדון החברים של "שומרי מרחק אנונימים". נכון, לא גיליתי את
אמריקה, אבל הצגת הנושא באור של טיפוח הרגלי נהיגה (מיד אסביר קצת יותר) עשוי
לדבר יותר ללב הנהגים מאשר פרסומות סתמיות.
חשוב להדגיש: שמירת מרחק זה לא עול, זה תענוג. אתם לא מקריבים שום דבר, רק
מרוויחים: יותר שדה ראיה, פחות לחץ ודריכות. ידחפו לפניך? סימן שאתה שומר מרחק
כהלכה, שלם את המחיר הפעוט הזה בשמחה. הפחד מפני הידחפות הוא בעיקר פסיכולוגי,
אינך בתחרות.
עצירת חירום - כאשר יש צורך לבצע עצירה פתאומית אני מתכנן את העצירה כאילו מרחק
העצירה קטן יותר. אני לוחץ חזק יותר על המעצור ממה שצריך ואחר כך משחרר. הסיבה:
כדי לאותת לזה שמאחורי על גודל הסכנה ואחר כך אני משחרר ומאפשר לו בכל זאת לא
להתקע בי. הערה: בעקרון עליך לשמור מרחק ע"מ להמנע מלהקלע לכך. עצירת חירום נחשבת
כמעט-תאונה ועליך לשאוף להמנע מלהגיע למצב הזה.
סע רגוע - יש נהגים שנוסעים עם הראש באדמה. תרים
את הראש, קבל תמונת כביש. הרמזור מרחוק אדום? אין מה להתלהב. זכור:
"רמזור אדום זה לא מטאדור, ואתה לא
שור". לא לתכנן עצירה בול להיכן שצריך אלא לשתי מכוניות לפני, את המרחק
שנותר גולשים ברכות. הרבה הרבה סבלנות, סע בכיף, בנחת, שמע מוזיקה להנאתך. אתה עצבני? קח רגיעון. כשנוסעים רגוע מגיעים יותר מהר, כי כשלחוצים מרגישים כל שניה.
זו ככל הנראה ההמלצה החשובה ביותר: אל תמהר. לא מדובר במהירות האובייקטיבית
הנמדדת, אלא במצב הנפשי והפיזיולוגי. כשאתה ממהר אינך ממוקד סביבה אלא ממוקד
מטרה. אתה לחוץ, מתוח, עצבני. אתה "רוצה קדימה" ומרוכז ברצונותיך, אינך פנוי
לבחון את רצונות האחרים סביבך. לכן, גם כשאתה ממהר - אל תמהר. בלאו הכי, הרבה
זה לא יעזור, בפעם הבאה צא 5 דקות מוקדם יותר. תחושת הדחיפות לרוב איננה אמיתית
אלא נובעת מ"סיר הלחץ" התחרותי בו אנו חיים. תוריד אותו מהאש כשאתה בכביש.
מבט מעבר לכתף - יכול להיות שיש לכם מראות מצויינות אז אתם יכולים לדלג על
ההרגל הזה. אני לא יכול בלעדיו. הכל התחיל מהטוסטוס. רוכב אופנוע לא יכול
להרשות לעצמו תאונה ולכן הוא מתבונן היטב בשבע עיניים. התרגלתי. גם ברכב, כשאני
עובר נתיב, בנוסף למבט במראה אני ממשיך להפנות את הפנים הצידה ומביט בשטח המת.
זה הציל אותי כמה וכמה פעמים, אני לא מוכן לוותר על ההרגל הזה.
צא נקי - תתפלאו, אבל קו עצירה הוא לא קו זינוק. תמיד כאשר בשלושים מטר לפניך אין רכב
ואתה חוצה צומת, תתבונן לצדדים. אם אתה בשיירה, נוסע שני למשל, אז לא חשוב. אבל
אם אתה נכנס לצומת ראשון (מיד לפניך אין רכב), יש סכנה שאיזה אינטיליגנט יתפתה
לעבור. רמזורים ותמרורים צריכים לעזור לך, לא לחשוב במקומך.
הסחת דעת - אומרים שזו סיבה ל- 80% מהתאונות.
משהו אחר תפס את תשומת לבך? אל תסיר עין מהדרך יותר משניה או שתיים.
ציפיות - אחת הבעיות הגדולות ביותר בנהיגה זה הציפיות. אור ירוק, אתה מתחיל
לנסוע, למה אתה מצפה? לתאוצה. פתאום מישהו רצה לפנות ימינה, יש הולך רגל, הנתיב
נחסם, אתה חייב לבלום. תזהר מציפיות. מודעות לבעיה יכולה לפתור אותה. שוב: אתה
לא צריך לחשוב כל הזמן על ציפיות. תחשוב על זה עד שתפנים ואז זה הופך להיות חלק
אוטומטי מהרגלי הנהיגה שלך.
מעבר חציה / תאונות נפוצות - פתאום, באמצע הנסיעה הרכב שלפניך עצר. איזה מעצבן.
אתה עוקף אותו ושם רייס כדי להיפטר מהאידיוט. אופס, הוא עצר במעבר חציה, דרסת
הולך רגל. יש תאונות נפוצות וידועות. עליך להיות מודע להם ולחשוב עליהם מראש על
מנת שלך לא יקרו. בכלל, מכונית עצרה, תדליק "נורה אדומה": תגביר זהירות. לא קרה
כלום? מצויין, תמשיך רגיל.
נורה אדומה - רגישות למצבים בעייתיים. רכב עומד,
במיוחד אוטובוס, מישהו רוצה להכנס, כל מיני
דברים החורגים מכביש פתוח לגמרי - תוריד מהירות. משפט נחמד שהמצאתי בהקשר לזה:
"אין מספיק נתונים לנסוע מהר". משהו מפריע לך, עצים חוסמים שדה ראיה, אתה
לא מרגיש בטוח לגמרי? תוריד גז. פתח חושים חדים לזיהוי מצבים בעייתיים בקלות
כבר מרחוק.
קריאת כביש - עליך לזהות מצבים בעייתיים לפני
אחרים. צפה מעצמך להיות נהג יותר טוב פי 3 מן הנהג המצוי. הרם את הראש, זהה
האטה בתנועה כבר הרחק לפנים. עדן תאוצות ובלימות (על כל 3 לחיצות על הבלם של
קודמך לחץ פעם אחת). הגבר דריכות בקטעים מועדים (למשל יציאות מכביש מהיר).
הירדמות - נקודה קשה וכואבת, אין לי פתרון. תעשו הכל שלא להרדם,
תישנו טוב לפני נסיעה ארוכה, תזהרו מזה כמו מאש. אם אתם מרגישים שזה בא, תמצאו מקום לעצור ותנוחו. זו סכנה איומה.
הרגל ההרגלים - הרגל מספר אחד של הרגלי הנהיגה הוא כל הזמן להתחדש. כל הזמן
לחפש הרגלים חדשים, כל הזמן להשתפר. כמעט-תאונה היא כשלון. התרחשה כמעט תאונה?
סימן שאתה לא נהג מספיק טוב. כעת תחשוב איזה הרגל נהיגה עליך לפתח על מנת שבפעם
הבאה כמעט-תאונה כזו לא תתרחש. ואכן, אני חייב לציין בסיפוק שה"כמעט-תאונות"
שלי ירדו כמעט לאפס.
שני צעדי בטיחות לאחור - הרעיון הבסיסי של המנעות מתאונות (דרכים אבל גם אחרות)
הוא ההרגל של לקיחת שני צעדי בטיחות לאחור. פעם קראתי, כמדומני, שבעזה מישהו
לקח נשק טעון, כיוון אותו על חבר שלו, דרך, לחץ על ההדק והתפלא לגלות שחברו
נפגע. אז זהו, שאם רוצים להמנע מפתיחת פה גדול (תדהמה: "איך זה יכול להיות,
הייתי בטוח שזה לא טעון"), עדיף לא להיות גיבורים גדולים. אל תטען, אל תדרוך את
הנשק, אל תכוון ואל תלחץ על ההדק. תודה מראש.
חשוב לשוב ולהדגיש: טיפוח הרגלי נהיגה יעילים לא הופך אתכם לפרנואידים.
בדיוק כפי שלכם יש הרגלים, גם לאחרים יש הרגלים משלהם, רק שהם
הרגלים ספונטנים ובלתי מתוכננים. להרגל יש יתרון עצום בכך שהוא מוטמע לרמת המובן מאליו
והופך לחלק טבעי מאיתנו - מדוע שלא ננצל זאת? נכון, עד שמפנימים אותו צריך להתאמץ ולעבוד קשה,
אבל ברגע שאימצנו אותו, הוא שלנו...
נהג טוב
לנהג טוב אין תירוצים!
"הוא אשם, הוא נהג כמו מטורף"...
את מי זה
מעניין?
בניגוד למה שנהוג להאמין, את רוב התאונות ניתן למנוע גם אם מישהו אחר גורם להם.
אני לא מוכן להפקיר שום חלק מן האחריות לחיי
בידי איזה נהג מזדמן, ואתה?... נהג טוב אמור להיחלץ גם מטעויות של אחרים. לכן
אין יותר קללות והתעצבנות על נהגים אחרים, גמרנו, תשכחו מזה. קחו בחשבון שכשאתם
נכנסים לכביש, אתם בג'ונגל. יש שם אנשים שבטוחים שהכביש הוא של אבא שלהם, הם
נהנים להפריע ולהרגיז. יש בכביש גם כאלו שאם תעקפו אותם הם עלולים
אפילו לרצוח אתכם.
תפקידכם כנהגים טובים לזהות סכנות שעלולות להיגרם מנהגים אחרים, להתרחק ולהמנע
מהם. נתקלתם בישראלי מכוער? אין מה להתעצבן, בטח לא לחנך אותו. תשמחו שהוא לא תקף
אתכם ותתנחמו בכך שלא תראו אותו יותר.
התרחק ושכח:
המטרה הכי חשובה בכל אירוע תחבורתי היא: שהוא ישכח! לא להיות צודק, לא חכם, לא
לנצח, פשוט לשכוח.
אל תחנכו, אל תתרגזו, אל תנקמו, אל תקדישו יותר מדי מחשבה. שומר נפשו ירחק
(תרתי משמע).
כדי שהאינטראקציה באמת תשכח באחריותכם לדאוג שלא תהיה תאונה ו-או קטטה.
ההטמעה - כיצד מיישמים את זה
או קיי, השתכנענו שהקניית הרגלי נהיגה נכונים לנהג הממוצע תוריד את עקומת
התאונות. איך עושים את זה? נחלק לשני מישורים: פרטני ומערכתי. המישור הפרטני
יסייע לפרט להתמודד עם הנורמה התחרותית הנוראה האופפת אותו מכל עבר, המישור המערכתי ינסה לשנותה.
פרטני - יש נהגים רבים שמוכנים לעשות המון כדי להגן על עצמם. תן להם עוד משהו
והם ישתו אותו בצמא. אז למה לא נותנים להם?... זה פשע! יש למדינה לצערנו המון נסיון
בתחום (יותר מדי) והוא מבוזבז. מה שהאזרחים שומעים זה משפטים לאקונים: אי ציות לתמרור עצור,
אי שמירת מרחק, וכו'. אבל מה עם העניין הפסיכולוגי? מה בדיוק חשב הנהג רגע לפני
התאונה? מה הטעה אותו? מה הוא היה יכול לעשות מראש כדי למנוע?
אני מציע להקים מאגר באינטרנט של הרגלי נהיגה מומלצים כמו הדוגמאות שהבאתי כאן,
אבל כמובן הפעם על ידי מומחים, מאגר שיהיה נגיש לכל נהג שיהיה מעוניין לנצל ידע
קיים שהושג בדם. כדאי שיהיו שם גם ניתוחי תאונות, אבל הפעם מן
ההיבט של הרגלי הנהיגה. כל תאונה תנותח מן ההיבט: איזה הרגל עליך לסגל לעצמך על
מנת להמנע ממנה. כך כל מי שירצה לנצל את הידע - האפשרות הזו תהיה זמינה בפניו.
מערכתי - פרסומות, שטיפת מח. המדינה תעשה סרטוני פרסומת כפי שכתבתי בפסקה
הקודמת על תאונות שהתרחשו לאחרונה, ניתוחן והמלצה על הרגל הנהיגה המומלץ שכל נהג מוזמן
לטפח לעצמו על מנת להמנע מהן. הרעיון: אתה חייב לנהוג נכון בשגרה כדי להמנע מן
התאונה ברגע האמת. פשוט לדחוף את הדברים הללו לכלל ציבור הנהגים. לעשות תוכניות שבועיות
(אולי אפילו יומיות) על תאונות וניתוחן מן ההיבט הזה.
להשאיר את העיסוק בהרגלי הנהיגה תדיר על סדר היום. יש תוכניות "תעופה בחקירה" והן מרתקות.
בוודאי לא להסתפק בזעזועים חד פעמיים, כפי שעושה התקשורת אשר משום מה בטוחה שתפקידה להזדעזע
ולהשתתף בצערנו.
לשאוף להפוך את העיסוק בהרגלי הנהיגה היעילים ל"ספורט לאומי", לשיחת היום,
ולתחרותיות בריאה בין נהגים: מי נהג טוב יותר? למי יש הרגלי נהיגה טובים יותר?...
אפשר לשקול גם טקטיקה מנומסת פחות, כמו פרסומות לעגניות השואלות: "האם אתה רוצה
קדימה..."? כדי להביך את אלו המרוכזים יותר מדי בעצמם.
אפשר אולי גם לקבוע חובת השתתפות בקורס הרגלי נהיגה נכונים לפני קבלת רשיון.
קורס קצר, חד יומי ובסיומו יחולקו לכל המשתתפים עלונים עם ריכוז ההרגלים
החשובים. לחייב בכך גם נהגים עם עבירות רבות.
אפשר לתכנת סימולטור נהיגה מתוחכם למצבים מסוכנים (מישהו עובר באדום, ילד מתפרץ
לכביש, ירידה לשוליים, מישהו עוקף בכביש לא פנוי ומגיע אליך חזיתית), ולחייב כל נהג חדש לעבור בו "טסט וירטואלי". לפתוח אותו
לציבור לאימונים במחיר מסובסד.
הייתי מציע לבני המשפחה לשאול נהגים חדשים מפעם לפעם: איך היתה הנהיגה הפעם?
היו מצבים מסוכנים? היפקת לקחים חדשים?
צריך לזכור שתהליך הפקת הלקחים הוא אקטיבי, ומצריך מודעות. על הנהג להבין שהוא
נמצא כל הזמן בתהליך של שיפור, ומצפים ממנו שבסופו של דבר ינהג יותר טוב גם מן
הנהגים המנוסים שסביבו.
זה לא חינוך - זו תרבות! עלינו לשאוף להפוך
מתרבות של "עוד" (אכול ושתה כי מחר נמות), לתרבות של "ביחד" (חיה ותן לחיות).
פשוט זה לא יהיה, אבל זה אפשרי וצריך להתחיל לעודד את המגמה הזו כבר אתמול.
כמה אנקדוטות לסיום שיטת הרגלי הנהיגה
* "הכח השקט":
חשבו לרגע על היופי הרב האצור בשקט מאחורי צמד המילים התמימות "סע רגיל":
נהג בעל הרגלי נהיגה טובים, כל שעליו
לעשות כדי לנהוג בבטחה הוא... לנסוע רגיל!
מדהים כמה שזה פשוט, פשוט כמה שזה מדהים...
* רעיון לסטיקר:
איך אני נוהג? אל תתקשר - תלמד!
ישראל עוברת להרגלי נהיגה בריאים.
* "ביטוח חיים":
מי שמצליח לסגל לעצמו הרגלי נהיגה יעילים בעצם מוציא את
עצמו מן הסטטיסטיקה הרגילה ועובר לסטטיסטיקה אחרת נמוכה הרבה
יותר!!!! אני קורא לזה "ביטוח חיים", רק שהפוליסה היא חינם וגם התמורה
לא תסולא בפז. אף חברת ביטוח לא תוכל למכור לכם פוליסה
כזו, רק אתם יכולים להעניק אותה לעצמכם. זו יכולה להיות המתנה הכי טובה שתרכשו
עבורכם ועבור יקיריכם. מומלץ בחום (ואני לא מקבל אחוזים)...
* תחזוקה:
אם סיגלת לעצמך הרגלי נהיגה טובים, אתה בהחלט יכול לסמוך עליהם שהם ינהגו
בשבילך ברגעים הנכונים, ואולם אם חשבת שהגעת אל המנוחה והנחלה ובאפשרותך לנוח
בעיניים עצומות על זרי הדפנה - טעות בידך.
הרגלים צריך לתחזק, לשפשף ולמרק לא פחות מהמכונית. עליך לשמור על עירנות
ולזכור את ההרגל החשוב מכל: כל הזמן להתחדש.
תטפחו את הרגלי הנהיגה, והם יחזירו לכם אהבה. תשקיעו בהם, ברגע האמת הם יהיו שם
בשבילכם.
וכעת
סעו לשלום, ההרגלים בפנים...
ג. אכיפה
נושא כאוב. במדינת "ישראבלוף" האכיפה היא כמובן לצרכי תדמית בלבד. יש הרבה תאונות
אז צריך לעשות קולות של מתאמצים. זה מצליח לעבוד על הציבור המסכן, אבל תוצאות
כמובן איין. משקיעים המון בעבריינות קלה (מהירות), ומתייחסים בסלחנות מזעזעת
לעבריינות חמורה כמו נהיגה תחת שכרות, חציה ברמזור אדום, עקיפה מסוכנת, זלזול
ונטילת סיכונים על הציבור.
נדגיש: הפושע אחראי על הפשע, מערכת המשפט על רמת הפשיעה!
תדע כל אם עבריה שהפקידה את גורל בנה בידי שופטים הראויים לכך.
לצערנו מערכת שלטון החוק בישראל מוכיחה פעם אחר פעם את היותה בלתי ראויה לשאת
באחריות לבטחוננו.
ד. תשתית
כדאי לשקול לחוקק חוק לפיו כל ההכנסות מקנסות הקשורות לנהיגה יושקעו בתחבורה
בלבד. הדבר עשוי לשחרר את המוטיבציה של גורמי האכיפה מן המטרות הכלכליות חזרה למטרות עבורן הם היו
אמורים לפעול מלכתחילה. הדבר יספק הרבה יותר כסף לצורך הקמת "תשתיות סלחניות"
שיצילו חיים. יתרון נוסף: ברגע שכל ההכנסות מקנסות ייועדו לתחבורה, לרשויות כבר
לא יהיה אינטרס לעודד את מצוקת החניה.
ה. סיכום
בשתי מילים: אחריות אישית.
בשלושה משפטים:
מי שרוצה לקחת אחריות - המדינה
תעזור לו.
מי שלא רוצה לקחת אחריות - המדינה תנסה לשכנע אותו.
מי
שיתעקש שלא לקחת אחריות - המדינה תתבע אותה ממנו!
בואו נעשה את החברה שלנו יותר
טובה ואנושית, ופחות כואבת ואכזרית. זה בידיים שלנו, רק שלנו.
עד כאן לפי שעה.
אני מאמין ומקווה שיישום התוכנית הזו יחסוך הרבה דם, צער וסבל.
פורסם
המשך
למאמר המורחב ניתן ללחוץ על הקישור הבא:
* שיטת
הרגלי הנהיגה - המאמר המורחב (קישור פנימי)
|