|
|
הערה חשובה: כל הדברים הנאמרים באתר הם
בבחינת דעות בלתי מוסמכות הנאמרות כנקודות למחשבה
הדגשה נוספת: למחבר אין שום סמכות בתחום
והוא אינו יכול לשאת באחריות לשום נזק שיגרם מקריאת המאמר
* חזרה למאמר
המקוצר (קישור פנימי)
יישום שיטת הרגלי הנהיגה יוביל לצמצום ניכר
בהיקף נגע תאונות הדרכים
ההיקף האיום של נגע תאונות הדרכים מורכב מארבעה גורמים עיקריים:
א. תרבות הקפיטליזם הדורסני.
ב. הרגלי נהיגה לקויים.
ג. מחדלי אכיפה שערוייתיים.
ד. תשתיות ותקציבים.
א. קפיטליזם דורסני (תרתי משמע)
הפיכת מדינת ישראל למדינה רגועה יותר בה לא נמצאים כל הזמן בתחרות קיומית, איש
מנסה לרמוס, לנצל ולהשיג את רעהו, תוביל ללא ספק לשיפור ניכר גם בתחום
התחבורה,
אבל לא נרחיב בכך במאמר זה. מידע מפורט על נזקי הקפיטליזם החזירי תוכלו למצוא
כאן.
במאמר זה נתמקד בהצגת תרבות נהיגה אלטרנטיבית לתרבות הנהוגה וכן
בדרכים להטמעתה.
איך הוא יכול היה להשאיר אותי שוכבת על הכביש? זו החברה בה אנו
חיים...
ב. שיטת הרגלי הנהיגה
כאשר מתרחשת תאונה מזעזעת, כולם מזדעזעים. זה טבעי. הבעיה היא שכבר
מאוחר מדי.
כדי למנוע אותה היה צריך לעשות משהו דקה לפני כן, אבל הדקה הזו נורא משעממת.
אין בה אמבולנסים, אין רעש, אין משהו בולט. יש סתם עניינים יבשים של מהירות,
מבטים, קריאת כביש, וכו'. לכן כדי למנוע תאונות חייבים לפתח הרגל
לנהיגה נכונה בשיגרה, זאת על מנת שברגע האמת לא יתרחש בכלל המצב המסוכן. אנחנו
נמשיך בתמימותנו לנהוג ואפילו לא נדע שאם היינו נהגים פחות טובים... היה יכול
להיות נורא.
"לי זה לא יקרה" - איך מורידים את המרכאות? מנקודת מבט ארצית היקף הנגע נורא,
אבל מנקודת המבט הפרטנית יש סיכוי קטן מאוד להקלע לתאונה קשה. מתוך מיליוני
קילומטרים שגומאים מאות אלפי מכוניות, 99.999% מהן מגיעות בשלום. המסקנה
מעודדת: נותר בסה"כ לתת רק עוד "פוש" אחד קטן כדי "לעקוף" את הסטטיסטיקה ולהפוך
את הסיכוי הקלוש מלכתחילה לכמעט אפסי.
רקע תיאורטי:
האדם נולד לעולם עם אפס ידע. אט אט הוא מתחיל להבין היכן הוא חי ולאיזו "צרה"
הכניסו אותו. הידע הזה אינו מצטבר כידע לוגי בלבד אלא נטמע לרמת המובן מאליו. יש לנו אלפי דברים כאלו
מדי יום ואנחנו בכלל לא מודעים
להם. אפילו מיומנות כמו ללכת. למדנו, הגוף יודע, זהו. לא צריך לחשוב כל צעד מה
צריך להיות הצעד הבא כדי שלא ניפול. כך גם כל מני נורמות התנהגות, איך נהוג ומקובל להתנהג בחברה, וכו'. מיומנויות
שונות ומשונות שלמדנו, הפנמנו, וכעת הם אצלנו ברמת המובן מאליו.
ניקח לדוגמה: רכיבה על
אופניים. עד שרכשנו את המיומנות זה היה קשה, ברגע שרכשנו
אנחנו לא צריכים להשקיע בה מחשבה, היא שלנו. כך גם בנהיגה. נהג חדש שם לב לכל
פיפס: מניע, מכניס להילוך, מוריד בלם יד, מתבונן, מאותת, נזהר, וכו'. עם הזמן
הנהג החדש מתרגל ל"תפקיד", רוכש לעצמו נסיון ומיומנויות, מפנים אותן, והן בעצם
כבר נוהגות בשבילו / במקומו.
למרבה הצער הרגלי הנהיגה המקובלים אשר נרכשים אינטואיטיבית על ידי הנהג הממוצע
אינם יעילים. הם נובעים מכל מיני סיבות שאינן קשורות לנהיגה זהירה
דווקא, אלא לסיבות תרבותיות כמו החברה התחרותית והתזזיתית
בה אנו חיים, כולם כל הזמן ממהרים. מהר מאוד נהג לומד
שכדי שלא לצאת "פראייר" הוא חייב למנוע מנהגים אחרים להדחף לפניו ולכן הרגלי
הנהיגה המקובלים הם הרגלים תחרותיים.
יתרונות השיטה:
ניתן להבין מן הרקע התיאורטי שהרגלים קיימים בכל מקרה,
השאלה היא רק אם הם יעילים או לא. נהג בעל הרגלי נהיגה יעילים איננו נהג
פרנואיד שכל הזמן פותח שבע עיניים ומשקשק מפחד, נהפוך הוא, הוא יכול להרשות
לעצמו להיות הרבה יותר שקט משום שההרגלים הטובים שלו עושים את העבודה במקומו. אם יש לך הרגלי נהיגה יעילים
ה"נהג האוטומטי" שלך כבר ינהג בשבילך. כשאני נוהג לפעמים
אני מתלוצץ עם הנוסעים שלידי: "תעירו אותי כשנגיע"... אז קדימה, תחגרו חגורות,
אנחנו יוצאים לדרך.
הרגלי הנהיגה היעילים:
מיד
אציג בפניכם את הרגלי הנהיגה שסיגלתי לעצמי ושאני מוכן לחלוק אותם עמכם, אבל חשוב להדגיש:
אינני יכול לשאת
בשום אחריות שהיא! ההרגלים הללו טובים בשבילי, אולי גם בשבילכם, אבל
אולי לא. אולי תפרשו אותם לא נכון, אולי אני טעיתי, מכל מקום חשוב שיהיה
ברור: האחריות המלאה לכל מעשיכם היא עליכם!
שמירת מרחק - אין ספק שזהו ההרגל החשוב מכל. אפשר לדמות את שמירת המרחק כאויר
לנשימה. יש לך תקלת צלילה בלתי צפויה - יש לך אויר? אם יש, אתה תצא. כך בכביש:
קרה משהו בלתי צפוי, שמרת מרחק? אין שום בעיה. לא שמרת - חבל. אני ממליץ לכולם
להצטרף אלי אל מועדון החברים של "שומרי מרחק אנונימים". נכון, לא גיליתי את
אמריקה, אבל הצגת הנושא באור של טיפוח הרגלי נהיגה (מיד אסביר קצת יותר) עשוי
לדבר יותר ללב הנהגים מאשר פרסומות סתמיות.
חשוב להדגיש: שמירת מרחק זה לא מטלה, זה תענוג. אתם לא מקריבים שום דבר, רק
מרוויחים: יותר שדה ראיה, פחות לחץ ודריכות. ידחפו לפניך? סימן שאתה שומר מרחק
כהלכה, שלם את המחיר הפעוט הזה בשמחה. הפחד מפני הידחפות הוא בעיקר פסיכולוגי,
אינך בתחרות.
כדאי לשקול הגדלת מרחק גם בעמידה. אולי אין לכך יתרון גדול במניעת תאונות, אבל מבחינה פסיכולוגית הגדלת המרווחים
כבר בעצירה משדרת אוירה פחות
דחוסה, מה שעשוי להקרין על חוויית הנהיגה כולה.
עצירת חירום - כאשר יש צורך לבצע עצירה פתאומית אני מתכנן את העצירה כאילו מרחק
העצירה קטן יותר. אני לוחץ חזק יותר על המעצור ממה שצריך ואחר כך משחרר. הסיבה:
כדי לאותת לזה שמאחורי על גודל הסכנה ואחר כך אני משחרר ומאפשר לו בכל זאת לא
להתקע בי. הערה: בעקרון עליך לשמור מרחק ע"מ להמנע מלהקלע לכך. עצירת חירום נחשבת
כמעט-תאונה ועליך לשאוף להמנע מלהגיע למצב הזה.
סע רגוע - יש נהגים שנוסעים עם הראש באדמה. תרים
את הראש, קבל תמונת כביש. הרמזור מרחוק אדום? אין מה להתלהב. זכור:
"רמזור אדום זה לא מטאדור, ואתה לא
שור". לא לתכנן עצירה בול להיכן שצריך אלא לשתי מכוניות לפני, את המרחק
שנותר גולשים ברכות. הרבה הרבה סבלנות, סע בכיף, בנחת, שמע מוזיקה להנאתך. אתה עצבני? קח רגיעון. כשנוסעים רגוע מגיעים יותר מהר, כי כשלחוצים מרגישים כל שניה.
זו ככל הנראה ההמלצה החשובה ביותר: אל תמהר. לא מדובר במהירות האובייקטיבית
הנמדדת, אלא במצב הנפשי והפיזיולוגי. כשאתה ממהר אינך ממוקד סביבה אלא ממוקד
מטרה. אתה לחוץ, מתוח, עצבני. אתה "רוצה קדימה" ומרוכז ברצונותיך, אינך פנוי
לבחון את רצונות האחרים סביבך. לכן, גם כשאתה ממהר - אל תמהר. בלאו הכי, הרבה
זה לא יעזור, בפעם הבאה צא 5 דקות מוקדם יותר. תחושת הדחיפות לרוב איננה אמיתית
אלא נובעת מ"סיר הלחץ" התחרותי בו אנו חיים. תוריד אותו מהאש כשאתה בכביש.
מבט מעבר לכתף - יכול להיות שיש לכם מראות מצויינות אז אתם יכולים לדלג על
ההרגל הזה. אני לא יכול בלעדיו. הכל התחיל מהטוסטוס. רוכב
אופנוע לא יכול
להרשות לעצמו
תאונה ולכן הוא מתבונן היטב בשבע עיניים. התרגלתי. גם ברכב, כשאני
עובר נתיב, בנוסף למבט במראה אני ממשיך להפנות את הפנים הצידה ומביט בשטח המת.
זה הציל אותי כמה וכמה פעמים, אני לא מוכן לוותר על ההרגל הזה.
צא נקי - תתפלאו, אבל קו עצירה הוא לא קו זינוק. תמיד כאשר בשלושים מטר לפניך אין רכב
ואתה חוצה צומת, תתבונן לצדדים. אם אתה בשיירה, נוסע שני למשל, אז לא חשוב. אבל
אם אתה נכנס לצומת ראשון (מיד לפניך אין רכב), יש סכנה שאיזה אינטיליגנט יתפתה
לעבור. רמזורים ותמרורים צריכים לעזור לך, לא לחשוב במקומך.
זהו הרגל מאוד חשוב משום שרבים נוסעים באדום. כזכור 5 נהגי "אגד" נהרגו
בתאונה מחרידה כשנסעו בירוק.
נוסעים בלילה, הכביש ריק, הרמזור ירוק, רוצים להספיק אותו - להאיט כדי לוודא
שהכביש פנוי? לא פשוט... הציגו את משפחת הפוגע בערוץ 10 כקורבן. אני רוצה לענות
לאב תשובה פשוטה: גידלת רוצח, שלם את המחיר.
16 שנה אבל מה עם פיצויים? שמשפחתו תשלם חצי מיליון ש"ח על כל הרוג
(גם לעצמה). כן, גם למשפחות יש אחריות על הפושעים שהן מגדלות.
אין נחמה
הסחת דעת - אומרים שזו סיבה ל- 80% מהתאונות.
משהו אחר
תפס את תשומת לבך? אל תסיר עין מהדרך יותר משניה או שתיים.
ציפיות - אחת הבעיות הגדולות ביותר בנהיגה זה הציפיות. אור ירוק, אתה מתחיל
לנסוע, למה אתה מצפה? לתאוצה. פתאום מישהו רצה לפנות ימינה, יש הולך רגל, הנתיב
נחסם, אתה חייב לבלום. תזהר מציפיות. מודעות לבעיה יכולה לפתור אותה. שוב: אתה
לא צריך לחשוב כל הזמן על ציפיות. תחשוב על זה עד שתפנים ואז זה הופך להיות חלק
אוטומטי מהרגלי הנהיגה שלך.
מעבר חציה / תאונות נפוצות - פתאום, באמצע הנסיעה הרכב שלפניך עצר. איזה מעצבן.
אתה עוקף אותו ושם רייס כדי להיפטר מהאידיוט. אופס, הוא עצר במעבר חציה, דרסת
הולך רגל. יש תאונות נפוצות וידועות. עליך להיות מודע להם ולחשוב עליהם מראש על
מנת שלך לא יקרו. בכלל, מכונית עצרה, תדליק "נורה אדומה": תגביר זהירות. לא קרה
כלום? מצויין, תמשיך רגיל.
נורה אדומה - רגישות למצבים בעייתיים. רכב עומד,
במיוחד אוטובוס, מישהו רוצה להכנס, כל מיני
דברים החורגים מכביש פתוח לגמרי - תוריד מהירות. משפט נחמד שהמצאתי בהקשר לזה:
"אין מספיק נתונים לנסוע מהר". משהו מפריע לך, עצים חוסמים שדה ראיה, אתה
לא מרגיש בטוח לגמרי? תוריד גז. פתח חושים חדים לזיהוי מצבים בעייתיים בקלות
כבר מרחוק.
קריאת כביש - עליך לזהות מצבים בעייתיים לפני
אחרים. צפה מעצמך להיות נהג יותר טוב פי 3 מן הנהג המצוי. הרם את הראש, זהה
האטה בתנועה כבר הרחק לפנים. עדן תאוצות ובלימות (על כל 3 לחיצות על הבלם של
קודמך לחץ פעם אחת). הגבר דריכות בקטעים מועדים (למשל יציאות מכביש מהיר).
סיכונים - לא לוקחים! נקודה. הרווח מן
ההצלחה "לגנוב" חצי שניה זניח, המחיר עצום: תאונות טיפשיות רבות נגרמות עקב כך:
נהגים מנסים, מתחרטים, אבל מאוחר מדי.
רוכב אופניים - מתרחקים,
רוורס - מסתכלים
שוב ושוב בכל פינות הרכב, גשם ראשון-
תרגיש כאילו אתה נוסע על קרח, נספיק? לא נספיק? לא נספיק! אם יש ספק - אז אין
ספק. אתה הנהג / המנהיג, שלוט אתה בכלי שליטה מלאה, אל תאפשר לנסיבות לשלוט בך.
פניית פרסה - אתה מאותת שמאלה, אבל הרכב שמאחוריך עסוק בעצמו, הוא מת שתעוף לו
מהעיניים והוא יוכל לדהור קדימה. למרבה הצער אתה לא תעוף לו כל כך מהר כי אתה
רוצה לעשות פניית פרסה. הוא לא יודע את זה ואין לך דרך לסמן לו. מה שאני עושה
זה: לוקח טיפה ימינה (כדי להגדיל את הסיבוב) ומאט יותר ממה שצריך. מכריח את
הרכב שמאחורי להאיט. להגביר עירנות, פניית
פרסה מועדת לתאונות (בעיקר עם
אופנועים).
קשר עין - חשוב שהנהגים בסביבה יראו אתכם. מבטכם פגש בעיניו של נהג
אחר - הכל בסדר. לא פגש, זהירות יתר. שימו לב במיוחד כשמישהו רוצה לצאת מכביש
צדדי ולא ראה אתכם, הוא עלול להתפרץ.
אל תקפוץ - אני שומע על כל מיני תאונות בהן נהגים
נופלים קומה בחניון משום שהם נסעו בטעות רוורס. לאן הם ממהרים? אתם גם לא
יודעים לאן נוטים הגלגלים. לכן הרגל תחילת נסיעה: עוזבים את המעצור, נותנים
לאוטו לזוז קצת, ורק אז לוחצים על הגז. בגיר ידני משחקים עם הניוטרל
לפני ההנעה.
אל תמהר - החיפזון כידוע מן השטן - כשאתה ממהר
אתה בד"כ נוהג פחות טוב. פרט למקרי חירום, המהירות היא בד"כ עניין פסיכולוגי.
צא 5 דקות יותר מוקדם, צא חצי שעה יותר מוקדם. מה תעשה אם יהיה פקק ענק? מה
תעשה אם יהיו רמזורים ארוכים? מה היית עושה אם היית עובד יותר רחוק? יש דברים
שאין לך שליטה עליהם. תכנן מראש את הזמן בצורה גמישה יותר. אם בכ"ז אין ברירה,
שמור על דריכות ועירנות רבה יותר. הסתייגות קלה: כדי לשמור על אינסטינקטים
בריאים כדי שברגע האמת תגיב נכון ובזמן, יתכן שכדאי לתרגל מפעם לפעם נהיגה
"אתגרית".
הירדמות - נקודה קשה וכואבת, אין לי פתרון. תעשו הכל שלא להרדם,
תישנו טוב לפני נסיעה ארוכה, תזהרו מזה כמו
מאש, אם אתם מרגישים שזה בא, תמצאו מקום לעצור ותנוחו. זו סכנה איומה.
לי אין, אבל לאחרים יש
הרגל ההרגלים - הרגל מספר אחד של הרגלי הנהיגה הוא כל הזמן להתחדש. כל הזמן
לחפש הרגלים חדשים, כל הזמן להשתפר. כמעט-תאונה היא כשלון. התרחשה כמעט תאונה?
סימן שאתה לא נהג מספיק טוב. כעת תחשוב איזה הרגל נהיגה עליך לפתח על מנת שבפעם
הבאה כמעט-תאונה כזו לא תתרחש. ואכן, אני חייב לציין בסיפוק שה"כמעט-תאונות"
שלי ירדו כמעט לאפס.
אופס, אודה ואבוש: עברו כמה ימים והיה לי מקרה מסוכן של עצירת חירום. מסתבר
שאני לא נהג כל כך טוב כפי שחשבתי. זו מכה קשה לאגו. אני רוצה להרגיש שכשאני
נותן לי לנהוג - ההגה נמצא בידיים טובות. "בטיחות
אקטיבית"
אני קורא לזה, כלומר לרכב שלי יש נהג טוב (אני). פישלתי, מעתה אדאג שדבר כזה לא
יחזור על עצמו, והנה אנחנו עדים לתהליך שיפור הרגלי הנהיגה בשידור חי.
נהג רגיל נוסע, רוכש הרגלים ונסיון ללא מודעות ומחשבה. נהג חכם מלקט סיטואציות,
חושב עליהן ומכניס אותן לסל. "אופס, קרה כאן משהו, מסתבר שצריך להזהר במקרה של
כך וכך". ההבנה הזו נכנסת למוח, יושבת בפינה ומחכה בשקט. ברגע המתאים המידע
החשוב הזה קופץ ופשוט מציל חיים.
שני צעדי בטיחות לאחור - הרעיון הבסיסי של המנעות מתאונות (דרכים אבל גם אחרות)
הוא ההרגל של לקיחת שני צעדי בטיחות לאחור. פעם קראתי, כמדומני, שבעזה מישהו
לקח נשק טעון, כיוון אותו על חבר שלו, דרך, לחץ על ההדק והתפלא לגלות שחברו
נפגע. אז זהו, שאם רוצים להמנע מפתיחת
פה גדול (תדהמה: "איך זה יכול להיות,
הייתי
בטוח שזה לא
טעון"),
עדיף לא להיות גיבורים גדולים. אל תטען, אל תדרוך את הנשק, אל תכוון ואל תלחץ על
ההדק. תודה מראש.
הרגלים נוספים:
אתה לא רוצה להפצע מסכין כשאתה חותך סלט? אל תכוון סכין אל אצבע. אתה לא רוצה שמשהו יפול? תרחיק אותו מהקצה, וכך הלאה. שני צעדי בטיחות לאחור,
הרגל! זהה את הסכנה מראש. דוגמה נוספת: כשאני יוצא מהבית ונועל את הדלת אני
לוחץ על הידית פעמיים: פעם כדי לוודא שהדלת נעולה, ופעם שניה כדי לזכור
שבדקתי. כך גם כשאני לא זוכר אם נעלתי את הדלת, אני יכול להיות רגוע: הסיכוי
שבדקתי את הדלת קרוב למאה - כוחו של הרגל. כן, להרגלים יש כח!
כבר הרבה זמן אני עובד על הרגל: לשאול את עצמי תמיד כשאני יוצא מאיזה שהוא
מקום: האם לקחתי הכל? זה לא תמיד הולך לי, אבל משתפר. במקומות הומים אני מעביר
את הארנק לכיס הקדמי, משתדל לנעול את הדלתות של הרכב בנהיגה (לך תדע אולי מישהו
ינסה להכנס, היום עם שלטון הצחוק - הפשיעה פורחת).
כדאי להתרגל להשקיע עוד שניה מחשבה ברגע שמניחים משהו. הנחת את צרור המפתחות,
הארנק, הנייד, המשקפיים, איפה הנחת אותם? על השולחן הזה והזה, יופי, אפשר
להמשיך בעיסוקים.
כשכותבים בוורד או פרונטפייג' (כמו כאן בבניית הדף הזה
למשל), כל כמה דקות לוחצים Ctrl+S (שמירה). גיבויים
- מאוד חשוב. קח תמיד בחשבון את האפשרות שהדיסק פתאום יתקלקל. הרגלים קטנים כאלו חוסכים הרבה צרות.
"הרגלי אכילה" - תרבות הסיפוקיים המיידיים שלנו גובה קורבנות גם
בתחום הזה.
וכך הלאה - כמעט כל דבר בשגרת חיינו קשור להרגלים...
חשוב לשוב ולהדגיש: טיפוח הרגלי זהירות יעילים לא הופך אתכם לפרנואידים. בדיוק כפי
שלכם יש הרגלים, גם לאלו שאין את הרגלי הזהירות הללו יש הרגלים משלהם, רק שהם
הרגלים ספונטנים ובלתי מתוכננים. להרגל יש יתרון עצום בכך שהוא מוטמע לרמת המובן מאליו
והופך לחלק טבעי מאיתנו - מדוע שלא ננצל זאת? נכון, עד שמפנימים אותו צריך להתאמץ ולעבוד קשה,
אבל ברגע שאימצנו אותו, הוא שלנו...
נהג טוב
לנהג טוב אין תירוצים!
"הוא אשם, הוא נהג כמו מטורף"...
את מי זה
מעניין?
בניגוד למה שנהוג להאמין, את רוב התאנות ניתן למנוע גם אם מישהו אחר גורם להם.
אני לא מוכן להפקיר שום חלק מן האחריות לחיי
בידי איזה נהג מזדמן, ואתה?... נהג טוב אמור להיחלץ גם מטעויות של אחרים. לכן
אין יותר קללות והתעצבנות על נהגים אחרים, גמרנו, תשכחו מזה. קחו בחשבון שכשאתם
נכנסים לכביש, אתם בג'ונגל. יש שם אנשים שבטוחים שהכביש הוא של אבא שלהם, הם
נהנים להפריע ולהרגיז. יש בכביש גם כאלו שאם תעקפו אותם הם
עלולים
אפילו
לרצוח אתכם.
תפקידכם כנהגים טובים לזהות
סכנות שעלולות להיגרם מנהגים אחרים,
להתרחק ולהמנע
מהם. נתקלתם בישראלי מכוער? אין מה להתעצבן, בטח לא לחנך אותו. תשמחו שהוא לא
תקף
אתכם ותתנחמו בכך שלא תראו אותו יותר.
התרחק ושכח:
המטרה הכי חשובה בכל אירוע תחבורתי היא: שהוא ישכח! לא להיות צודק, לא חכם, לא
לנצח, פשוט לשכוח.
אל תחנכו, אל תתרגזו, אל תנקמו, אל תקדישו יותר מדי מחשבה. שומר נפשו ירחק
(תרתי משמע).
כדי שהאינטראקציה באמת תשכח תפקידכם לדאוג שלא תהיה תאונה ו-או קטטה.
זהו אדם זר, הוא לא מעניין אתכם, אתם לא תתקנו את העולם, לא תלמדו אותו לקח. זהו
אותו מרחוק, ותתרחקו.
יש
תאונות שכמובן אי אפשר למנוע, כמו אותו נהג שיצא מכפר ערבי, התפרץ לכביש, קיפל
את הזנב וברח, והשאיר מאחוריו שניים שניסו להתחמק ממנו והתנגשו. מזל שנתפס
במצלמה. אני הייתי תולה אותו על עץ גבוה ומחלק את רכושו כפיצויים. או איזה נהג
משאית שהחליט להירדם ולהכנס בך מאחור. בגלל זה, אגב, לקראת פקק כדאי לא להתקרב
מהר לרכב האחרון אלא להתקדם אליו לאט, כדי שרכב מאחור יספיק לעצור. במובן הזה
הביטוי כסת"ח הוא דווקא טוב: תמיד תדאג לאחוריים שלך (כלומר שהרכב שמאחוריך
יספיק לעצור).
נהג רגיל נוהג, צובר את הנסיון שצובר, וממשיך הלאה. נהג טוב אינו יכול להסתפק
בכך, עליו להיות טוב יותר מהנהג הממוצע לפחות פי 3. איך הוא עושה זאת? בכל פעם
שמתרחש אירוע שמזכיר סכנה, הוא שואל את עצמו: איך עלי לנהוג בשגרה על מנת שבפעם
הבאה סיטואציה כזו לא תתרחש? את המסקנה הוא מכניס ל"סל" וממשיך הלאה. ברגע האמת
הסיטואציה כבר מוכרת, הידע נשלף מן ה"סל" באופן אוטומטי, הפעולה הנכונה ננקטת.
תאונה לא מתרחשת, השמיים לא נופלים, אף אחד לא יודע, החיים ממשיכים...
עדות אישית:
גם אני נתקלתי במצב כזה של תאונה כמעט בלתי נמנעת. כמה שבועות אחרי שכתבתי את
המאמר הזה נסעתי בכבישי הגליל (לא אני נהגתי), היתה חשיכה, כביש דו סיטרי,
מולנו טור אורות מזדחל בעצלתיים. לפתע זוג אורות גדל וגדל וגדל במהירות -
בשניות המעטות היה קשה מאוד להבחין ולהבין. אינסטנקטיבית משכתי את ההגה הצידה. לקחנו כמה זמן להירגע, ניצלנו בנס. יש אנשים שצריכים לשבת בכלא, ולפטור את הסביבה מנוכחותם. (מכירים את
המערכון של הגשש: איך תדע אם זה משאית או שני אופנועים? במציאות זה הרבה יותר מפחיד).
אם בכביש לא היו שוליים, אם לא הייתי מתבונן על הכביש באותו רגע, אם היינו
נוסעים קצת יותר מהר... לא הייתי איתכם היום.
ההטמעה - כיצד מיישמים את זה
או קיי, השתכנענו שהקניית הרגלי נהיגה נכונים לנהג הממוצע תוריד את עקומת
התאונות. איך עושים את זה? נחלק לשני מישורים: פרטני ומערכתי. המישור הפרטני
יסייע לפרט להתמודד עם הנורמה התחרותית הנוראה האופפת אותו מכל עבר, המישור המערכתי ינסה לשנותה.
פרטני - יש נהגים רבים שמוכנים לעשות המון כדי להגן על עצמם. תן להם עוד משהו
והם ישתו אותו בצמא. אז למה לא נותנים להם?... זה פשע! יש למדינה לצערנו המון נסיון
בתחום (יותר מדי) והוא מבוזבז. מה שהאזרחים שומעים זה משפטים לאקונים: אי ציות לתמרור עצור,
אי שמירת מרחק, וכו'. אבל מה עם העניין הפסיכולוגי? מה בדיוק חשב הנהג רגע לפני
התאונה? מה הטעה אותו? מה הוא היה יכול לעשות מראש כדי למנוע?
אני מציע להקים מאגר באינטרנט של הרגלי נהיגה מומלצים כמו הדוגמאות שהבאתי כאן,
אבל כמובן הפעם על ידי מומחים, מאגר שיהיה נגיש לכל נהג שיהיה מעוניין לנצל ידע
קיים שהושג בדם. כדאי שיהיו שם גם ניתוחי תאונות, אבל הפעם מן
ההיבט של הרגלי הנהיגה. כל תאונה תנותח מן ההיבט: איזה הרגל עליך לסגל לעצמך על
מנת להמנע ממנה. כך כל מי שירצה לנצל את הידע - האפשרות הזו תהיה זמינה בפניו.
מערכתי - פרסומות, שטיפת מח. המדינה תעשה סרטוני פרסומת כפי שכתבתי בפסקה
הקודמת על תאונות שהתרחשו לאחרונה, ניתוחן והמלצה על הרגל הנהיגה המומלץ שכל נהג מוזמן
לטפח לעצמו על מנת להמנע מהן. הרעיון: אתה חייב לנהוג נכון בשגרה כדי להמנע מן
התאונה ברגע האמת. פשוט לדחוף את הדברים הללו לכלל ציבור הנהגים. לעשות תוכניות שבועיות
(אולי אפילו יומיות) על תאונות וניתוחן מן ההיבט הזה.
להשאיר את העיסוק בהרגלי הנהיגה תדיר על סדר היום. יש תוכניות "תעופה בחקירה" והן מרתקות.
בוודאי לא להסתפק בזעזועים חד פעמיים, כפי שעושה
התקשורת אשר משום מה בטוחה שתפקידה להזדעזע
ולהשתתף בצערנו.
לשאוף להפוך את העיסוק בהרגלי הנהיגה היעילים ל"ספורט לאומי", לשיחת היום,
ולתחרותיות בריאה בין נהגים: מי נהג טוב יותר? למי יש הרגלי נהיגה טובים יותר?...
אפשר לשקול גם טקטיקה מנומסת פחות, כמו פרסומות לעגניות השואלות: "האם אתה רוצה
קדימה..."? כדי להביך את אלו המרוכזים יותר מדי בעצמם.
אפשר אולי גם לקבוע חובת השתתפות בקורס הרגלי נהיגה נכונים לפני קבלת רשיון.
קורס קצר, חד יומי ובסיומו יחולקו לכל המשתתפים עלונים עם ריכוז ההרגלים
החשובים. לחייב בכך גם נהגים עם עבירות רבות.
אפשר לתכנת סימולטור נהיגה מתוחכם למצבים מסוכנים (מישהו עובר באדום, ילד מתפרץ
לכביש, ירידה לשוליים, מישהו עוקף בכביש לא פנוי ומגיע אליך חזיתית), ולחייב כל נהג חדש לעבור בו "טסט וירטואלי". לפתוח אותו
לציבור לאימונים במחיר מסובסד.
הייתי מציע לבני המשפחה לשאול נהגים חדשים מפעם לפעם: איך היתה הנהיגה הפעם?
היו מצבים מסוכנים? היפקת לקחים חדשים?
צריך לזכור שתהליך הפקת הלקחים הוא אקטיבי, ומצריך מודעות. על הנהג להבין שהוא
נמצא כל הזמן בתהליך של שיפור, ומצפים ממנו שבסופו של דבר ינהג יותר טוב גם מן
הנהגים המנוסים שסביבו.
זה לא חינוך - זו תרבות! עלינו לשאוף להפוך
מתרבות של "עוד" (אכול ושתה כי מחר נמות), לתרבות של "ביחד" (חיה ותן לחיות).
פשוט זה לא יהיה, אבל זה אפשרי וצריך להתחיל לעודד את המגמה הזו כבר אתמול.
כמה אנקדוטות לסיום שיטת הרגלי הנהיגה
* "הכח השקט":
חשבו לרגע על היופי הרב האצור בשקט מאחורי צמד המילים התמימות "סע רגיל":
נהג בעל הרגלי נהיגה טובים, כל שעליו
לעשות כדי לנהוג בבטחה הוא... לנסוע רגיל!
מדהים כמה שזה פשוט, פשוט כמה שזה מדהים...
* רעיון לסטיקר:
איך אני נוהג? אל תתקשר - תלמד!
ישראל עוברת להרגלי נהיגה בריאים.
* "ביטוח חיים":
מי שמצליח לסגל לעצמו הרגלי נהיגה יעילים בעצם מוציא את
עצמו מן הסטטיסטיקה הרגילה ועובר לסטטיסטיקה אחרת נמוכה הרבה
יותר!!!! אני קורא לזה "ביטוח חיים", רק שהפוליסה היא חינם וגם התמורה
לא תסולא בפז. אף חברת ביטוח לא תוכל למכור לכם פוליסה
כזו, רק אתם יכולים להעניק אותה לעצמכם. זו יכולה להיות המתנה הכי טובה שתרכשו
עבורכם ועבור יקיריכם. מומלץ בחום (ואני לא מקבל אחוזים)...
* תחזוקה:
אם סיגלת לעצמך הרגלי נהיגה טובים, אתה בהחלט יכול לסמוך עליהם שהם ינהגו
בשבילך ברגעים הנכונים, ואולם אם חשבת שהגעת אל המנוחה והנחלה ובאפשרותך לנוח
בעיניים עצומות על זרי הדפנה - טעות בידך.
הרגלים צריך לתחזק, לשפשף ולמרק לא פחות מהמכונית. עליך לשמור על עירנות
ולזכור את ההרגל החשוב מכל: כל הזמן להתחדש.
תטפחו את הרגלי הנהיגה, והם יחזירו לכם אהבה. תשקיעו בהם, ברגע האמת הם יהיו שם
בשבילכם.
וכעת
סעו לשלום, ההרגלים בפנים...
ג. אכיפה
נושא כאוב. במדינת "ישראבלוף" האכיפה היא כמובן לצרכי תדמית בלבד. יש הרבה תאונות
אז צריך לעשות קולות של מתאמצים. זה מצליח לעבוד על הציבור המסכן, אבל תוצאות
כמובן איין.
הפקרות של משרד התחבורה
אין אכיפה, אין הרתעה, התוצאה: אין תחושת אחריות, יש נכונות לעשות שטויות ולקחת
סיכונים.
עבריינות קלה (מהירות)
גילוי נאות: אודה ואבוש - אני אוהב לנסוע מהר. מהירות היא לא
סיבה לתאונות, שהרי
יש המון נהגים שנוסעים מהר ללא תאונה. היא אמנם גורם תורם, אבל הגישה המקובלת
לרדוף עד חרמה נהגים מהירים היא גמלונית, מטופשת וכמובן לא מביאה את התוצאות
הרצויות. השקעת מרבית אנרגיית האכיפה על מהירות היא בבחינת חיפוש המטבע מתחת
לפנס. זו בחירה בפתרון הקל והבולט. האכיפה צריכה להיות איכותית: נהגים פרועים, נהגים מזלזלים, נהגים
שחוסמים את הנתיב השמאלי, וכו'.
119 קמ"ש לא נראה לי משמעותי מצד שני הסנדלר נאה דורש אבל הולך
יחף.
אחד חוקר את השני
התופס נתפס
בקיצור: זה מה שקורה כשכולם עובדים על כולם ועושים זאת כל כך טוב עד שמאמינים
לשקר. 120 קמ"ש בכביש מהיר, זה לא מסוכן. מחפשים את המטבע מתחת לפנס וכולם
מתפלאים שהוא לא נמצא שם.
נראה לי פתאטי: תמיד שרואים מצלמה פתאום כולם מאיטים, זה רק מפריע לתנועה.
עוברת מכונית משטרה, במקום להזהר מנהגים אחרים כולם
מפחדים מהמשטרה. צריך לשקול אולי
אכיפת מהירות
פרוגרסיבית: נהגים חדשים ונהגים עם הרשעות יוגבלו למהירות נמוכה יותר, נהגים
ותיקים טובים יוכלו לנסוע 20% יותר. סתם רעיון שעלה לי לראש, אולי שווה בדיקה.
פעם אחת כבר העלו את המהירויות, בכך רק הודו שעד כה היתה אכיפה שגויה ומיותרת.
אולי אפשר להעלות עוד?... אני חושב שנהיגה במהירות 40 קמ"ש בכביש צפוף מסוכנת הרבה
יותר מנהיגה ב
140 קמ"ש בכביש מהיר פנוי.
זה ציפור? זה מטוס? לא, זה סופר מפכ"ל
כמובן שאם לא רוצים תאונות בכלל אפשר לחזור לסוסים וחמורים
עבריינות כבדה (אלכוהול, רמזור אדום, עקיפה מסוכנת)
קודם כל צריך שיהיה ברור: כאשר אתה מנסה לעבוד על אחרים, היחיד
שאתה מצליח לעבוד עליו זה על עצמך. כל העניין הזה שלנהוג תחת אלכוהול זה
כמו להיות רוצח, כמו להיות מחבל וכו',
טיפשי נורא. משום שאם אחרי פרסום כה חמור נותנים עונשים
מצחיקים - המדינה בעצם עושה צחוק מעצמה. הציבור לא טיפש. אם הענישה על נהיגה תחת השפעת אלכוהול היתה
שנה בפנים ועשרים אלף ש"ח קנס, כל הארץ היתה רועדת ולא היה צריך ולו פרסומת
אחת.
הכבישים מלאים בצעירים שיכורים כולם לקלבוש עם קנסות של עשרות אלפי
שקלים.
חברה מתוקנת לא יכולה להתיר לאזרח לקחת סיכון על חיי אחרים! מי שנוהג
תחת השפעת אלכוהול בעצם אומר שהוא מוכן לקחת סיכון על חייו ועל חיי אחרים. זה
יפה מצידו שהוא מוכן, אבל החברה לא חייבת להסכים עם זה. מי שלוקח סיכון על חיי
אחרים - החברה צריכה להראות לו בדיוק מה היא חושבת עליו! מי שנוטל סיכון
על אחרים הוא פושע במלוא מובן המילה (גם אם הוא לא מבין את זה) וכך יש להתייחס אליו!
שופטים אוהבים שיכורים
כל רעיון המניעה בנוי על השלב שלפני: שלב נטילת הסיכון. ענישה על תוצאה איננה
מספיקה - היא "מאוחרת" מדי. צריך להתייחס בחומרה כבר לעצם נטילת הסיכון, ולא רק
להתרחשות התאונה - שהיא כבר עניין מקרי.
מדיניות אכיפה יעילה פירושה שהאזרח הסביר חש בכל רגע פחד רק מן המחשבה לעבור
על החוק. אנשים לא מפחדים לעבור באדום ולקחת סיכונים על חשבון זולתם. מדובר
ללא ספק בפשיטת רגל של שלטון החוק. לשופטים יש אידאולוגיה נאורה והיא חשובה להם
יותר מאשר להגן עלינו ולמלא את תפקידם. חייבים להטיל על מערכת החוק את מלוא
האחריות לפשיטת הרגל בתחום, ולהעמידם חד משמעית על מקומם. אין צורך להתבייש או
להבהל ממעמדם!
הלחץ על השופטים מתחיל לשאת פרי
זכרו: "הפושע אחראי על הפשע, מערכת החוק אחראית על רמת הפשיעה!" זה נכון תמיד, גם
בתחבורה.
חיים הכט: משרד האוצר כל כך
"דואג" לקופת המדינה שהוא משחרר לכבישים רוצחים
מטורפים תמורת קנס
אחרי התכנית של חיים הכט כל מתלהבי אכיפת המהירות נראים נורא פתאטים. אלפי
פושעים עם תעודות ידועים ומוכרים למדינה. היא לא צריכה לעשות מאום רק לתפוס
אותם באוזן ולהשליך אותם הרחק הרחק מכל מקום שהם יוכלו להזיק לציבור. לא צריך
להקים משטרת מעקבים, לא צריך לשבור את הראש - הם ידועים ומוכרים, אבל משרד
האוצר מתלהב מהקנסות שלהם. שערוריה. אי אפשר שלא לתהות, מדוע לעזאזל כל דבר
במדינה חייב להתנהל בשיטה של "סוף מעשה בשערוריה תחילה"?
במקום שהעבריינים יפחדו, כפי שאמור להיות בחברה תקינה, הציבור הרחב משקשק מפחד
ולא יודע מהיכן זה יבוא לו. ההתדרדרות החברתית כה גדולה שהמושג "אימת החוק" כבר
מזמן לא בגדר מדע בדיוני, גם לא פארסה טראגית-קומית, אפילו לא בגדר פנטזיה
סהרורית.
הציבור למד להוריד את הראש, השלים עם המצב ומסתפק בתחנונים לקצת יותר אכיפה.
"ככה לא בונים חברה!"
הסיבה למצב הקפקאי הזה פשוטה מאוד:
הבכירים פשוט לא מרגישים שום תחושת אחריות. מי שנמצא למעלה יודע שמקומו מובטח
(מקורבים למיניהם).
מי האשמים? אנחנו. הגיע הזמן שהכסאות שלהם יתחילו לרעוד!
פעם שלישית - לא גלידה
הפקרה אחרי פגיעה - נראה לי חמור במיוחד
כל הכבוד לחה"כ ארדן. אמנם נשמע לי חוק קצת קיצוני מדי, אבל אני משוכנע שהוא
יוביל למהפכה בתחום.
אני רוצה לענות לעו"ד אילון אורון: אם היית נוסע איתי בכבישי הגליל ומולך היה
מופיע לפתע אידיוט שהיית מצליח להתחמק ממנו רק ברגע האחרון ולהנצל
בנס!!!!!!!!!!!!!! יכול להיות שהיית מדבר אחרת... כל מנוול שמרשה לעצמו לצפצף
ולסכן אחרים - המדינה חייבת, אבל חייבת, "לקרוע לו את הצורה". זו חובתה
האלמנטרית כלפי אזרחיה.
הבריון על הטרקטורון במדינה נורמאלית
הבחור היה נכנס 10 שנים לכלא,
עוד 5 שנים על תנאי לכל ארוע אלים נוסף, משלם פיצויים של חצי מיליון ש"ח להורי
התינוק, וכל חבריו שהיכו את התייר היו מבלים איתו לפחות כמה שנים וגם משלמים
פיצויים נאים. אתה הבנת את זה מר אילון?...
יותר מדי מילים, פחות מיד אכיפה
לא דובים ולא זבובים, השופטים שחררו אותו מהר הביתה ועוד נזפו במשטרה
נזכיר שוב: הפושע אחראי על הפשע, מערכת המשפט על רמת הפשיעה!
תדע כל אם עבריה שהפקירה את גורל בנה בידי שופטים שאינם ראויים לכך.
לצערנו מערכת המשפט בישראל מוכיחה פעם אחר פעם את היותה בלתי ראויה לשאת
באחריות לבטחוננו.
עוד אינטיליגנט, המערכת לא מרתיעה, המערכת צריכה לתת את הדין
במקום לרדוף אחר נהגים מהירים, המשטרה צריכה להכות בנהגים חסרי אחריות
אפשר להציב במקום כזה שוטר, לתפוס את העבריינים האמיתיים, להכות בהם חזק,
ולהרתיע אותם כהלכה.
האליטות משתוללות:
עוד אחד: ג'יפ דרס תיירת
שעות אחרי הדריסה הג'יפים חזרו להשתולל נו, אז מי אשם: העבריין או
המערכת?
לא כועסת על הנהג שדרס תמימה, מגיעה מתרבות אחרת. לו היתה יודעת איזו
הפקרות הולכת כאן...
נהגתם בחוף שלמו 67,000 שקל קנס מתעוררים לאט מדי, מאוחר מדי. לפחות
מתעוררים.
חוק צריך לסתום פרצות לא צריך חוק לכל מקרה בודד. החוק צריך להיות כללי כנגד:
"נהיגה בסיכון".
נהגת במקום או בצורה שסיכנה בצורה מיוחדת את הציבור? שלם עשרות אלפי שקלים,
עבור דירה לכלא לשנה.
חוק החופים? עובדים עלינו כרגיל במדינת ישראבלוף - רעש הוא לצורך
רעש. חוק יש, רק לאכוף אותו שוכחים.
בעיניים
לא יאומן, פשוט לא יאומן.
אפשר להמשיך להתפרע בחוף ללא הצבעה מיוחדת החוק לא יאכף כאן במדינה.
תיירת אחת לא מספיקה להם!!!
תת עלוב: נתן לילדו לנהוג בטרקטורון ללא רשיון אלו מנהיגיך ישראל!
פושעים מנהלים את המדינה שלנו! פושעים! פושעים מחלקים
רשיונות לבצע פשע!
טייבה: צעיר נהג למרות שדרס למוות ורישיונו נשלל
להגן על החברה מפני נהגים פושעים
הענישה מספיקה או לא?
המבקר חוקר טיפול כושל בעברייני תנועה חבורת כשלונות אחראית לבטחוננו
- זה יכול להיות דבר כזה?
אין הרתעה - המדינה עושה צחוק מהחוק, מפקירים אותנו!!!!!
ד. תשתית
כדאי לשקול לחוקק
חוק
לפיו כל ההכנסות מקנסות הקשורות לנהיגה יושקעו בתחבורה בלבד. הדבר עשוי לשחרר
את המוטיבציה של גורמי האכיפה מן המטרות הכלכליות חזרה למטרות עבורן הם היו
אמורים לפעול
מלכתחילה. הדבר יספק הרבה יותר
כסף לצורך
הקמת "תשתיות
סלחניות"
שיצילו חיים. יתרון נוסף: ברגע שכל ההכנסות מקנסות ייועדו לתחבורה, לרשויות כבר
לא יהיה אינטרס לעודד את מצוקת החניה.
התאונה היא תוצאה של בריונות כביש
בסדר, אבל מדוע בכביש ליד תהום, ליד עיקול, יש אפשרות עקיפה, יש שוליים צרים
ואין מעקה בטיחות מבטון?
כי המומחים שלנו חזקים בלהאשים אחרים.
ה. סיכום
בשתי מילים: אחריות אישית.
בשלושה משפטים:
מי שרוצה לקחת אחריות - המדינה
תעזור לו.
מי שלא רוצה לקחת אחריות - המדינה תנסה לשכנע אותו.
מי
שיתעקש שלא לקחת אחריות - המדינה תתבע אותה ממנו!
בואו נעשה את החברה שלנו יותר
טובה ואנושית, ופחות כואבת ואכזרית. זה בידיים שלנו, רק שלנו.
עד כאן לפי שעה.
אני מאמין ומקווה שיישום התוכנית הזו יחסוך הרבה דם, צער וסבל.
ו. נספח
אסור להסיר את המבט לרגע
הסדר טיעון
קדימה, להתחיל להרביץ עונשים שיותירו את כל הארץ בתדהמה
לי זה לא יקרה - ואם כן?
נורא, פשוט נורא
כך תופסים אותם
לי זה דווקא נראה עונש חמור צריך להחמיר עם המזלזלים, לא סתם
לחפש נקמה.
חוק חניה חובה חינם
מי נגד חניה חינם בתחנת רכבת? כל קנסות החניה קודש לבניית חניונים!
כוונות טובות
ביקש לעזור לאשה שרכבה נתקע - ונדרס למוות
מי אשם
הלל טועה הנהג אשם? מגוחך. הנהג צריך הדרכה. צריך ללמד אותו לרכוש
הרגלי נהיגה נכונים.
כדת וכדין
מספר עצות רוחניות
מקילים ראש
ידעו ושתקו
הורה ומורה
חגורת בטיחות
חלוקת העבודה
פרקליטים תפקידם להגן על רוצחים, שופטים תפקידם להגן על הציבור
חלמאות מערכת החוק
המשטרה נתפסה עם המכנסיים למטה
קיבעון מערכת החוק
מערכת החוק שופטת על פי מה שנהוג ומקובל, כל הזמן פוזלים לצדדים. קשה להשתנות
הפקרות מערכת החוק
העבירה ה- 191: ומי ישפוט את השופטים? בערוץ 2 פורסם שיש נהגים עם
מעל 300 עבירות.
דרסת וברחת? אה, שטויות - השופטים מבינים אותך
העונש על נהיגה ללא רשיון וביטוח: פסילה על תנאי
מערכת שלטון החוק לוקה בשכרות קשה
יש ממי ללמוד
ליטא בגלל תאונה קשה - השר והמפכ"ל התפטרו
אם שוטים לא נוהגים
שכרון כח? שישיר בכלא, מה רע? עד שאנשים לא ישבו בכלא הם לא יבינו את
חומרת העבירה!
הגירסה
הרוסית
חנה על פסי רכבת נגד טיפשות אין הרבה מה לעשות...
סערה בכוס יין - עו"ד אנושי
שתיתי והרגתי. עכשיו צריך לחיות עם זה אבל למה לא ישב 10 שנים? ולמה
לא שילם מיליון ש"ח פיצויים?
מבצע ינשוף צריך להעלות את הריכוז לשכרות אמיתית, ולהרביץ ענישה
כואבת: שלילה + מאסר + קנס גבוה מאוד.
היידר: פי 4 מהמותר
אם שותים לא טסים
למה לא נוהגים
נוהגים ועוד
איך
בוקר טוב
איתור נהגים בפסילה, יפה מצידם להתעורר, אבל מדוע הם ישנו עד היום?
תאונות
בן 2 נפל לסיר מרק חם
בת 4 טיפסה על השיש והפילה מיחם רותח
רוורס
נהג נסע לאחור ודרס פעוט בן 3
טרגדיות
האב הטרי שאמו נהרגה בכביש לא שמח על הבן
לא הבנתי למה התרחשה התאונה. מי האשם, ואיך היה ניתן למנוע אותה.
רמזור אדום
האלוף גיורא איילנד נאשם שפצע רוכב אופנוע כשחצה באדום
אם ובתהּ הקטנה נפצעו קשה בתאונה ליד שוהם
תשתיות
מע"צ מזהיר:
מצב הכבישים רע מאוד
כביש
הערבה: כשרוצים יש רעיונות (תגובה 1) קטעי עקיפה בכבישים
רבים זה רעיון מצויין.
כגודל התקוות
גובים או גונבים?
רעיונות
להלל פוסק יש כמה רעיונות לא רעים בכלל
גרמת לתאונה - שלם יותר על הביטוח
בטיחות
תגובה 8 שואל היכן מערכת הבטיחות שתחנך את הנהגים?
אני חושב שהיא כאן: "שיטת הרגלי הנהיגה" - זה לא חינוך, זו תרבות.
ילדים
בישראל אחוז הילדים מכלל ההרוגים בתאונות דרכים, הוא הגבוה בעולם
קסדה
מצילת חיים גם עם אופניים
קבלנות
המטרה: 510 דוחות תנועה בחודש
כבוד למגזר
ריבוי תאונות במגזר הערבי עניין של חינוך
ישראבלוף
שיפור דמי - המכוניות יותר בטיחותיות אז יש פחות הרוגים
חכמי חל"ם: איך מונעים את הפקקים בתוך הכביש? מעבירים אותם לכניסה אליו
מערימים עוד בירוקרטיה על עוד בירוקרטיה - במקום לאכוף, להרתיע ולספק כלים
לנהיגה טובה
עוד חוק ועוד ועוד ועוד, ומתי יחוקקו את החוק שיחייב לאכוף את החוקים?...
תגובה 2 מעניינת לגבי הטירוף והלחץ הישראלי, תגובה 3 מעניינת לגבי האכיפה
המושחתת
ישראבסורד
נהג בשלילה עם 150 הרשעות - וקיבל עוד שלילה עונש הולם: נהגת בשלילה,
תקבל עונש: שלילה.
המלחמה
2009 כך רוצה המדינה להלחם בתאונות דרכים
מיכאל מתגובה 25 מציע להשליך לצינוק, נוסטרדמוס מתגובה 3 חושב שבחו"ל מותר לדבר
אפילו בזמן משגל.
חזון למועד
ישראל 2018 תגובה מס' 1 נחמדה
|