פרק 11

בפלנטה השניה גר אדם רברבן.
"אה! הנה מעריץ בא לשחר פני!" הכריז הרברבן מרחוק, כאשר ראה את הנסיך הקטן מתקרב. כי בעיני רברבן, כל האחרים הם מעריצים.

"בוקר טוב!" אמר הנסיך הקטן. "יש לך כובע משונה".
"זה כובע להגבָּהַה. זה להגבהה לאות הוקרה, כאשר אנשים מריעים לי. לרוע המזל איש לא עובר כאן."
"אה, כן?" אמר הנסיך הקטן, שלא הבין על מה הוא שח.
"מחא כפיים", אמר לו האיש הרברבן.
הנסיך הקטן מחא כפיו, והאיש היהיר הגביה את כובעו בענוותנות, לאות הוקרה.
"זה יותר משעשע מאשר הביקור אצל המלך," אמר בליבו הנסיך הקטן. הוא שב ומחא כפיו, והרברבן שוב הגביה את כובעו.

בחלוף חמש דקות של תרגול, הנסיך הקטן התייגע מן המשחק החד-גוני. "ומה צריך לעשות כדי שהכובע יונמך?" הוא שאל.
אבל הרברבן לא ענה. רברבנים לא שומעים כלום מחוץ למחמאות.
"האם באמת אתה מעריץ אותי מאד?" חקר את הנסיך הקטן.
"מה פרוש 'מעריץ' "?
"להעריץ פירושו להכיר בכך שאני האדם הנאה ביותר, הלבוש בצורה ההדורה ביותר, העשיר ביותר והפיקח ביותר על פני הפלנטה."
"אבל אתה לבדך בפלנטה זו!"
רָצֵה אותי בבקשה, הערֵץ אותי בכל זאת."
"אני מעריץ אותך," אמר הנסיך הקטן, מושך בכתפיו, "אבל למה זה חשוב לך?"

והוא פנה לדרכו.
"מבוגרים הם ללא צל של ספק מוזרים", חשב, שעה שהמשיך במסעו.

פרק 10> תוכן <פרק 12

תרגום ג'וד-שבא