פרק 19
אחרי זאת הנסיך הקטן טיפס על הר גבוה.
ההרים היחידים אשר הכיר מעולם היו שלושת הרי הגעש שלו, אשר הגיעו עד לברכיו, ואחד מהם, הר הגעש הכבוי, שימש לו שרפרף.
"מפיסגת הר גבוה כזה", הוא חשב, "אוכל במבט אחד לראות את כל הפלנטה, וכל האנשים אשר בה..."
אבל הוא לא ראה דבר מחוץ לצוקי סלע, שהיו מחודדים כמחטים.
"בוקר טוב", הוא אמר, מתוך נימוס.
"בוקר טוב... בוקר טוב... בוקר טוב...", ענה לו ההד.
"מי אתה?", שאל הנסיך הקטן.
"מי אתה... מי אתה... מי אתה...", ענה ההד.
היֶה לי לחבר. אני בודד", אמר הנסיך.
"אני בודד... אני בודד.. אני בודד...", ענה ההד.
"איזה כוכב משונה הוא זה", הוא חשב. "יבש, ומשונן, וכולו ציה וארץ תלאובות. והשוכנים בו משוללי דמיון ואינם אלא חוזרים על כל מה שנאמר להם.
ואילו אצלי... היתה לי שושנה... היא תמיד היתה הראשונה לדבר...
