על עבודותיהן של דרורה ואיטל
קלדרון
בעידן
האפשרויות הבלתי מוגבלות בוררות
להן דרורה ואיטל קלדרון את דרכן
בקפידה רבה.
 שלא כרבים
מעמיתיה בתנועת הטקסטיל של היום,
מקדמת דרורה בברכה את היריעה
הציורית ואת מרכזיותו של הציור
בחשיבה ובמשי איכותיים שמיוצרים
במיוחד למטרה זו, וכן לשיטת
עבודה קבועה וקפדנית, תך אחרי תך,
שאינה מושפעת מהדינמיות הפורצת
של הדימויים וגם אינה זו שיוצרת
אותם.
כמקובל
בתקופתנו, היא "הצייר של עצמה",
אבל במובן הקרוב
יותר לתפישת תפקידו של צייר
הטקסטיל בימי הבניים.
היא מכינה מתווה שמסמן רעיון.
אפשר לראות בו מעין כלי קיבול
שמתמלא בתכנים תוך כדי תהליך
הרקמה. המתווה הוא המרכיב
האנליטי בעבודה: קומפוזיציה,
משקל, תנוע, מפגשי צבעים
וגראדאציות. זו אנליטיות תלויית
רגש, ובמקרה שלפנינו אין בינהם
כל סתירה. הרקמה כמימוש של
הרעיונות האלה היא אינטואיטיבית.
היא אינטרפרטציה רגעית שמושפעת
מניואנסים של רגשות ותובנות,
מצבי-רוח, מרץ, עייפות, התרחשויות
שקורות מחוץ לעצמה ובעמקי נפשה,
ואלו מכתיבים את הגוונים, את
השילוב ביניהם, את הקונטרסטים
יאת האיר.
 אחת התכונות
שלעתים קרובות מייחדת עבודות
טקסטיל היא האוטונומיה היחסית
של היחידה המבנית או של מרכיב
חוזר כלשהו. התמקדות בפרטים
יכולה להביא את הצופה לחוויה
שונה מחווית העבודה השלמה.
בעבודותיה של דרורה זהו גם הנדבך
המגשר על הפער התהומי בין
התנועות הקטנות והמדודות של
הרקמה לבין התנועה הסוחפת
והמתפרצת של הדימוי כולו.
התבוננות בפרטים חושפת מעין
יומן של התרחשויות ובכוחה לקרב
את הצופה לדינמיקה ולאינטימיות
של העשייה. 
האוטונומיה
של הפרט מרכזית עוד יותר
בעבודותיה של איטל קלדרון, בעוד
דרורה עובדת מתוך מודעות לשולי
היריעה כגבולות היצירה, יוצרת
איטל מסגרות פנימיות שכל אחת היא
מיקרוקוסמוס והתרחשות בפני עצמה,
ולה הגיון פנימי, קצב ודיאלוג
צבעוני. ברבות מעבודותיה קיימת
מערכת רשתית שתוחמת את
ההתרחשויות האלה ומפרידה ביניהן,
אך באופן פרדוקסאלי עובדת גם
כמערכת שבילים מלכדת שהופכת
אותן להוויה שלימה. צרופי הצבעים
הם "בלתי אפשריים" אך
האמנית מגשרת גם כאן על ניגודים
ומביאה אותם לכדי הרמוניה שאין
כדוגמתה. הדימוי בעבודותיה של
איטל קלדרון הוא תולדה טבעית של
תהליך הרקמה שמבוסס על מילוי
שטחים. הוא מתקיים על פני השטח של
הבד. ומבחינה זו קרובות עבודותיה
של איטל לתפיסה ולמסורת של עיצוב
בדים ושטיחים לא פחות מאשר
למסורת הציור. נראה לעתים
שהקומפוזיציות יכולות, באופן
תיאורטי, להשתרע עד אין-סוף, אולם
השוואה בין העבודות מצביעה על-כך
שלכל יצירה קיום יחודי שלם. זוהי
חידה שמזמינה את הצופה להציע
פתרונות.
שתי
האמניות הן קולוריסטיות. חווית
הצבע בעבודותיהן היא בלתי נפרדת
מהיות הצבע הזה צבען שהוא חלק
מהמבנה המולקולרי שך הסיב, והאור
מוחזר מהצמר ומהמשי עצמם. מבנה
הסיב, הטוויה והקונסטרוקציה של
היריעה גורמים לכך שכל צבע מופיע
בו זמנית בכמה ערכים שונים.
עבודת הרקמה בשני כוונים
מצטלבים, כפי שעושה זאת דרורה,
מעצימה תופעה זו במיוחד.
שטיחים,
יריעות רקומות, "גובלנים",
ציור בחוט - יבחר לו הצופה את
הכינוי שמדבר אל ליבו ושמגדיר את
טבען ואת מעמדן של העבודות
שלפניו.
ורדה
בן-טל
יולי 1995
דרורה
ואיטל קלדרון
ת.ד. 7753
נוה נוי, בר שבע
84852
טל:
97276270907
e-mail: drorarn@hotmail.com
|