פרק 27

שש שנים חלפו מאז, ואני עוד טרם סיפרתי את הסיפור לאיש. חברַי אשר פגשו אותי כאשר חזרתי, שמחו למצוא אותי חי. הייתי עצוב, אבל אמרתי: "אני עייף".

מאז התנחמתי מעט.
כלומר... לא לחלוטין. אבל ידוע לי שהנסיך הקטן הגיע אל הפלנטה שלו, משום שבעלות השחר לא מצאתי את גופו.
לא היה זה גוף כבד...
ובלילות אני אוהב להאזין לכוכבים, אשר מצלצלים באוזני כמו חמש מאות מיליון פעמונים...

אבל יש לי תהיה אחת: כאשר ציירתי את המחסום לכבשה של הנסיך הקטן, שכחתי לצרף לו גם רצועת עור! הוא לעולם לא יוכל לשים את המחסום על הכבשה. ולכן אני עכשיו תוהה: מה קורה על הפלנטה שלו? האם יתכן שהכבשה אכלה את הפרח?...

יש שאני אומר לעצמי: "לבטח לא! הנסיך הקטן תמיד מניח בלילה כיפת זכוכית על הפרח, ובמשך היום משגיח על הכבשה בשבע עיניים..." , ואז אני מאושר, וכל הכוכבים צוחקים במתק.

אבל לפעמים אני אומר חושב: "די ברגע אחד של הסח הדעת. ערב אחד אולי שכח לכסות את הפרח בכיפה, והכבשה חמקה לה בלילה בלי להשמיע קול...", ואז הפעמונים הקטנים בוכים...

זוהי החידה.
לכם אשר אוהבים את הנסיך הקטן כמוני, היקום איננו אותו מקום, אם אי שם, איננו יודעים היכן, כבשה שמעולם לא ראינו, אכלה, כן או לא, שושנה...

שאו עיניכם אל השמים ושאלו בלבכם:
האם הכבשה אכלה את הפרח? ותיווכחו לדעת איך הכל משתנה...

ואילו המבוגרים, לא, הם לא יבינו מה חשיבות יש בכך.

פרק 26> תוכן <אפילוג
תרגום ג'וד-שבא