ילדות ומשפחה
א. משפחת בלום
לסבא בלום קראו איזידור (ישראל), לסבתא – ג'נט. שניהם נולדו והתגוררו בוורבווה
מהמאה התשע עשרה . היה להם בית רחב ידיים, עם חצר גדולה ומעיין בתוך הגן. בחצר
גידלו אווזים ועופות וכילדים מאוד נהנינו שם.
התפרנסו בעיקר מחנות לדברי רקמה: חולצות ומטפחות צבעוניות בעלות סגנון עממי ומאוד
צבעוני.
בחורף שנת 1939, סבא בדרכו הביתה מבית-הכנסת החליק, נפל ושבר רגל. כתוצאה מהשכיבה
קיבל דלקת ריאות שגרמה למותו. במשפחה אומרים, שלמזלו נפטר לפני השואה ולא חווה את
חוויותיה.
סבתא ז'נט הייתה למעשה "הגבר שבמשפחה". היו להם חמישה ילדים. הבכור היה מישי, שחי
בארה"ב; רודי חי בסלובקיה ולסירוגין גם במצרים. שתי תאומות שקראו להן: לילי
ואניצ'קה; ואמא שלנו מרגיט. את סיפור האחים נספר בהמשך, כל ילד ממשפחת בלום הוא
סיפור בנפרד ונתעכב עליו יותר מאוחר.
משפחת בלום בוורבווה הייתה מאוד מסורתית, בכפר רוב התושבים היו יהודים, היה בית
כנסת יפה וגדול ,עם רב מפורסם - הרב רייך. ידוע לנו שעלה ארצה לירושלים. בתור
ילדים, היינו מגיעים לביקורים ולנופש לוורבווה. בכל שבת וחג הלכנו לבית הכנסת עם
סבא. זו הייתה חוויה מרגשת ונעימה, שאנו זוכרים לטובה.
הקהילה התקיימה מסביב לבית הכנסת, סבא היה אדם אדוק ונהג ללכת בארבע בבוקר ללמודי
תורה בבית הכנסת. יחד עם זאת, הבית היה בית מודרני. לילדים ניתנה השכלה רחבה ככל
שניתן היה. הסבתה והסבא היו אנשים פתוחים.
סבא היה אחד היצואנים היחידים של דברי הרקמה בכפר, וודאי שהיה היחיד שעסק ביצוא
אותם דברי רקמה עממית לארה"ב, דבר שבין שתי מלחמות העולם היה דבר יוצא דופן. סבא
היה נדבן. המשפחה הייתה אמידה.בזמנו היה מקובל לתמוך בעניים וביהודים שמגיעים אל
הכפר או עוזבים אותו. סבא תמיד מצא אפשרות לסייע ולתרום. קברו קיים בוורבווה
ונמצא במצב סביר. רוב המשפחה כבר ביקרה בבית הקברות. כיום בוורבווה כמעט אין
יהודים.
עד לא מזמן חי רופא שיניים ד"ר בראון, שזכר היטב את ההורים שלנו. גם המטפלת,
שטיפלה בנו כילדים, זכרה אותנו. היה מאוד מרגש, שהכירה את נפתלי לאחר 50 שנה!
לבית סבא וסבתא אין זכר. במקומו הוקמו שיכונים .כל האזור שונה מהיסוד. ניתן לומר,
שפרט לקברים, אין שום זכר למשפחתנו בוורבוווה.הכפר השתמר וגדל מאוד. פרט
לבית-הכנסת אין זכר ליהודי הכפר . בית הכנסת שימש במשך הזמן כמחסן למטרות שונות.
ב 1938 היה גיוס הכללי בצ'כוסלובקיה בזמן פלישת גרמניה לאוסטריה. אבינו גויס
לצבא. אנחנו ואמא עברנו לוורבווה. הקשר עם המשפחה התהדק עוד יותר, פונקנו
וטופחנו.בייחוד ע"י הדוד מישי, שהיה טיפוס שמח ומצחיק ואהב לשחק איתנו.
למשפחת בלום, מלבדנו ולז'נט שבארה"ב – לא נשאר זכר. לשם בלום אין המשך, למרות
שהמשפחה הייתה גדולה. דוד מישי
MIŠI
היה הבכור, בעל של בית מלאכה לקוסמטיקה , שנוהל בחלקו האחורי של
הבית.
דוד מישי נישא ללילי
VERNER.
הם הצליחו להגיע לארה"ב ב 1938, לפני ההפלגה באו להיפרד מאיתנו בברטיסלאבה,
ליווינו אותם לנמל, משם הם הפליגו. בניו-יורק נולדה להם בת – ג'נט על שמה של
הסבתא . ג'נט נישאה לניל אולשאן , להם שלושה בנים. אמה של ג'נט דודה לילי נפטרה ב
1981 ממחלה. דוד מישי נפטר ב 1992 בשיבה טובה בגיל 92.
אחיו הצעיר יותר, דוד רודי
RUDI
היה בנקאי ונחשב למשכיל במשפחה.
בשנת 1935 , לפני המלחמה נשלח למצרים כדי להקים בקהיר סניף של חברת "
ג'נרלי ". בוורבווה הייתה לו אהובה , היה לו קשה לחיות בלעדיה והוא נמשך לחזור
לכפר לקרבתה , למרות שהייתה נשואה. בעלה היה הווטרינר של האזור, ודוד רודי היה
לוקח אותי (נפתלי) לבקרם . כאילו לראות סוסים ופרות, אבל בעצם שימשתי כ"כיסוי".
לצערו ולצערנו, הוא חזר ממצרים לוורבווה בשנת 1939. עד 1944 הצליח לחיות בכפר
ובסביבתו, ב 1944 הצטרף לפרטיזנים בהרים,ביחד עם המשפחה של חברתו (אבינו היה עם
הפרטיזנים באותו האזור). לבסוף הם נתפסו והובלו למחנה סרד.
אנחנו, שהיינו "ותיקים" במחנה, עשינו מאמצים להוציא אותו מצריף המשלוחים ועד היום
יש לנו הרגשה שיכולנו, אולי להצילו, אולם הוא לא הסכים בשום אופן לצאת מהצריף.
נשלח יחד עם חברתו להשמדה. הם לא חזרו . לא ידוע היכן ניספה .
היה בערך בן ארבעים במותו.
בנה של החברה ,
DODO
למד מלונאות בשוויץ. לאחר המלחמה נפתלי איתר אותו בלאס וגאס,
ומקיים איתו קשר עד היום. כיום הוא בערך בן שבעים.
התאומות למשפחת בלום לילי ואניצ'קה היו תאומות זהות. הן למדו בביה"ס בוורבווה,
כמו כל הילדים של משפחת בלום. הסיפור המעניין הראשון, שקשור אליהן, הוא הסיפור של
מי שנהיה הדוד שלנו ארפד וייס
ARPAD WEIS
גם יליד וורבווה.ארפד היה סוחר של מכונות חקלאיות, מוצלח ואמיד. חיזר אחרי דודה
לילי, אך היא לא נענתה לחיזוריו. בהמשך חיזר אחרי אחותה התאומה אניצ'קה, הם
נישאו והיו לזוג מאושר.דודה אניצ'קה הייתה חולנית וחלשה . לצערנו ביום שאימנו-
אחותה, ביקרה אצלם נפטרה. אניצקה נפטרה בידיים של אמא .נקברה בפיאשטני ב 1944 .
דוד ארפד עזר לנו מאוד בזמן שהיינו במחנה סרד. הוא נשאר בחוץ והיה חופשי. עזר בכל
דרך, אם בכסף ואם בשוחד ששילם למפקד המחנה עבור אמא, שקיבלה חופש מדי פעם .למעשה
הוא נשאר בסלובקיה כל הזמן המלחמה. ב 1945 כשבעלה של דודה לילי לא חזר מהמחנות.
דודה לילי נשארה אלמנה עם בתה אווה
EVA
אוויצ'קה , דוד ארפד ודודה לילי החליטו להתאחד למשפחה והתחתנו.
הם גרו בפיאשטני רחוב
ŠEREROVÁ
39
.
ב 1949 היגרו לאוסטרליה.
דוד ארפד הגיע לגיל מכובד, שמונים פלוס ונפטר ממחלה ב 1987 . הבת אוויצ'קה נפטרה ב 1980 , באוסטרליה ממות פתאומי בגיל ארבעים. השאירה אחריה בן יוג'ין, שחי בלונדון, ובת סאלי, שחיה במלבורן.אנחנו בקשר איתם. דודה לילי חיה בבית אבות באוסטרליה, היא כבר אינה זוכרת ולא מתקשרת. דוד ארפד ולילי עוד ייכנסו לסיפור שלנו בהמשך.
|
|
|
| משפחת בלום | סבתא וסבא בלום |
 |
 |
 |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
