| רוצה להיות כמו כולם....ולהגיע אבל הם חוסמים...את הדרך שלי |
 |
| 2001 בהתייחסות לכתבה שלראלי סער הכותבת"חדשות טובות" על שרת החינוך,אני דורש חדשות טובות על התייחסות השרה ומערכת החינוך בכלל - לילדים דיסלקטים שאינם מקבלים העדפה מתקנת,אלא, השפלה ודחייה מצד מורים שלא יודעים ללמד בהתאם לצרכיהם המיוחדים, (עפ"ר כך משפיעים על יתר התלמידים)שלא יודעים לתת כדי ליצור שיויון. מחד ילדים דיסלקטים נמצאים בכיתות הרגילות, ההתייחסות אליהם כאל תלמידים שווים,אך כדי שירגישו שווים,כדי שיהיה להם אותה נקודת זינוק כמו כל ילדה וילד אחרים-חייבים לקבל יותר,הם אלה שקשה להם לכתוב,וכתב ידם אינו קריא-אך הם חייבים להכין שיעורי בית כמו כולם,למלא דפים בכל מיני מילים, הם אלה י שייבחנו בהבעה בכתב לבגרות-כאשר הם בקושי רב וזמן ארוך מאד יכתבו בקושי רב כמה שורות,ועד שיתארגנו לכתיבה,כל רעיונותיהם יתמוססו בגלל הלחץ בארגון הכתיבה, הם אל שלא יקראו לעולם בגאווה תשובה בכיתה, למרות שהם יודעים אותה בע"פ, הם אלה שלא יוכלו להציג בפני הכיתה עבודת חקר ,אלא אם המורים ו/ או המערכת תאפשר להם הערכה חלופית,קרי, הצגת עבודתם בעזרים טכנולוגים, הם אלה שלעיתים אין להם עזרים טכנולוגים :כמו מחשב נייד,תוכנת הקראת החומרים , כי להוריהם אין אמצעים כלכליים, (ואין העדפת המערכת מכוונת אליהם כלל), הם אלו שייבחנו בהפסקה ,ואחרים ייבחנו בנחת בכיתה משך זמן ארוך,הם אלה שמלאכת התארגנות החשיבה מסורבלת יותר ולכן הם צריכים להיענש- כי נולדו לא שווים ןהמערכת היום מקבעת אותם (20% ) , הם אלה שיצטרכו ללמוד מסות של חומרים לבגרות- מבלי שייתנו להם בביה"ס כלים מתאימים ללמידה זו, הם אלו שהמערכת תיתן להם אולי...אולי... הקראת הבחינה, אך לא יעמידו להם אדם שיעזור להם בארגון כתיבת מבחנים,למרות שהם מיוחדים,שונים,חכמים,אך דיסלקטים. ואולי ברוח המורשת היהודית צריך להוציא אותם מחוץ למחנה ולטפח רק את העילוי והנאה. אולי אבל אני גאה להיות אבא של ילד דיסלקטי, חכם,שנון,אנושי ,האובה את יהדותו בשל היותה הומנית כלפי מקופחי החברה . צביקה ברץשיו,buיון אני דורש "העדפה מתקנת" לילדים דיסלקטים : לתת יותר על מנת להביא לשיויון |
| שלום למדתי חינוך מיוחד ולימדתי תלמידים בגילאי 2-19, ואני מסכימה איתך ומאד מאד מזדהה עם הכאב(כמה שאפשר- אין לי ילדים משלי :)). כבר ךימדתי כיתה של 33 ילדים ובהם גם מיוחדים, ולא יכולתי לתת לכל ילד מיוחד (וגם "רגיל") את כל שהצטרך. ואני עובדת עם ילדים מתבגרים, ורואה את הקושי והסבל של לימודי אחר צהריים מפרכים ומעצבנים, שהם חייבים לבצע, כדי להשאר עם הראש מעל המים(לא להצליח, חס וחלילה- המערכת אינה מאפשרת זאת...), הקושי הנורא להתמודד עם חומר בצורה שלא מתאימה כמעט לאף אחד- העתקה מהלוח, לימודים עיוניים לפני שבכלל מקנים הרגלי למידה נכונים ויודעים איך לחשוב ואיך ללמוד באמת- ולא רק לשנן או להעתיק "מה שהמורה אמרה". אני יודעת ,ורואים בעיניים של הורה, את התסול והאכזבה בכל פעם שהוא או היא מגיבים בצורה שנתפסת אצלך כאטומה. אני גם יודעת שלא כל המורים מבינים. לא כולם יודעים. וזה שורש הבעיה. ולא תוכלי לשנות זאת הרבה בעזרת המכתב- אך חשוב מאד לדעתי להפנות את הכתוב לא למורים- אלא לאחראים על תכנון תכנית הלימודים ללימודי הוראה!!! הרי מורים הנכנסים למקצוע נכנסים עם כל הלב- זה לא מקצוע שמגיעים אליו כדי להרוויח או לצבור כח- זה מקצוע עלוב מבחינות אלה. זה מקצוע אליו אתה מגיע כדי לתת, והרבה. המון פעמים יצאתי מחדר כיתה בוכה מהתקדמות של תלמיד, וזרתי אחרי שיכולתי לשלוט בעצמי(עוד ייתרון של הוראה בצוות). הרבה פעמים נכשלתי ולא התנצלתי בפני הילד שפגעתי בו. אנחנו לא קדושים, אך איננו פוגעים במזיד. הבורות היא המביאה לפגיעה- ורק ניסיון יכול לנטרל אותה- והקשבה. ואת אלה לא תשיגי סביר להניח אצל רוב המורים הוותיקים והשחוקים - רק מעטים מהם עדיין גמישים- אלא בעיצוב המורה כמורה בעת לימודיו, בעודו ענף רך וגמיש הפני את המכתב הלאה הילדים יודו לך ואני מקווה שעזרתי לך להבין אולי מעט את המורה, ואת תחושתו בעמדו מול כיתה ובה ילדים מיוחדים |
 |
 |
 |
| דף תגובות מס. 3 |
 |
 |
| מורים למען זכויות תלמידים http://www.childrens-express.org/teachers/teachers/teachershome.htm |