קנדה

8 ביולי 2005

יום הטיסה סוף-סוף הגיע ואיתו עלתה רמת ההתרגשות. את שלב פירוק האופניים
ואריזת התיקים התחלתי כבר לפני מספר ימים, כך שהכול היה מוכן. הזמנתי מונית
שירות ממוניות "נשר" וסיכמתי איתם שישאירו מקום לארגז האופניים (בתשלום
כמובן). המונית הגיעה באיחור של חצי שעה כשכל תא המטען מלא. מחוסר ברירה
נדחקו האופניים יחד עם שאר המטען למורת רוחם של חלק מהנוסעים ואני בתוכם.
טוב, מה אני מתלונן?... אני הרי עדיין בישראל ולא בקנדה...

במודיעין בשדה התעופה אמרו לי שעל מנת להצהיר על האופניים צריך קודם לעבור
את הבידוק אחר כך לרדת לקומת אולם הנכנסים לאגף המכס ומשם יש אפשרות
לעלות חזרה לקומת היוצאים, מבלי לעבור בידוק חוזר. הבידוק עבר ללא בעיות
ואפילו לא ביקשו ממני לפתוח את הארגז. כשאמרתי שאני אמור לבקר במכס ולחזור
חזרה, נאמר לי כמובן שאני אצטרך לעבור בידוק חוזר. כאן נזכרתי שוב שאני עדיין
בישראל ושאלתי מישהו אחר שעשה רושם יותר סמכותי. לשמחתי הוא אמר שהוא
יאשר לי לחזור ללא בידוק חוזר. ירדתי לקומה הראשונה ודרך דלת צדדית עברתי
לאולם הנכנסים ומשם למסלול הירוק יחד עם כל הנוסעים שחזרו כרגע מחו"ל. עוד
לא ראיתי מטוס וכבר אני מרגיש כאילו חזרתי הביתה.

המוכסים התקשו בהתחלה להבין מה אני רוצה מהם, כנראה שאני הראשון
שהחליט לעבור את כל התהליך הזה מרצונו החופשי. בסופו של דבר הטופס
שהכנתי מראש עם המספר הסידורי של האופניים הוחתם בהצלחה והמשכתי
בדרכי לתוך המון מקבלי הפנים באולם הנכנסים. משם עליתי חזרה לקומה
השלישית וללא עיכובים נוספים הגעתי לדלפקי ה- check in של חברת
Continental. לצערי לא הצלחתי להתחמק מהתשלום של $80 על האופניים.

9 ביולי 2005

הטיסה עברה בשלום ונחתנו בשדה התעופה Newark בניו יורק, שם הייתי אמור
להחליף מטוס לקלגרי. התיקים והאופניים שהגיעו בריאים ושלמים, נמסרו על ידי
חזרה בצד השני של האולם לטיסת ההמשך. הבידוק הביטחוני שעברתי יחד עם
כולם לפני העלייה למטוס היה מהמחמירים ביותר שנתקלתי בעבר, וכלל חוץ
מהדברים הרגילים גם הורדת הנעליים.

הגעתי לקלגרי בתקופת פסטיבל הבוקרים Stampede ובשדה התעופה קיבלה את
פני להקה בשירי קנטרי. שמחתי לראות שכל המטען הגיע בשלום ובגלל האווירה
העליזה וההתרגשות הכללית, אפילו לא שמתי לב לסרטי ההדבקה של המכס
האמריקאי על קרטון האופניים, מה שאמור היה להדליק נורה אדומה

המשימה הבאה הייתה מציאת מקום לינה. ניסיתי להיעזר בנציגי מודיעין תיירים
בשדה התעופה אך הם רק הפנו אותי לחוברת המוטלים. למזלי הייתה לי רשימה
שהכנתי בבית, של מספר מוטלים לא יקרים ולא רחוקים מהמרכז. כבר לאחר שני
טלפונים הבנתי שבתקופת הפסטיבל, מציאת חדר היא משימה לא קלה ולכן בחוסר
ברירה הסכמתי להתפשר על חדר של מעשנים לפחות ללילה הראשון במוטל
Royal Wayne Motor Inn.

משדה התעופה לקחתי מונית שירות שעוברת בין כל המוטלים בעיר. כאן לשם שינוי
לא היה שום איחור בזמנים ובתא המטען היה מספיק מקום לארגז האופניים. לאחר
ההגעה לחדר, ניגשתי הישר למלאכת הרכבת האופניים. רק אז הבחנתי בסרטי
ההדבקה של המכס האמריקאי, מה שגרם לי להחסיר פעימה. כשפתחתי את
הארגז חשכו עיני. כל הכלים ,החלפים והחלקים השונים שקשרתי בשקית ניילון היו
מפוזרים בתוך הקרטון. עברו עלי מספר דקות של מתח עד שנוכחתי לדעת שלא
חסר שום דבר.

תכננתי להישאר בקלגרי יומיים לצורך התאוששות מהג'ט-לג ולצורך הצטיידות.
תכננתי לקנות סבל ותיקים קדמיים, כנפיים לגלגלים ולמצוא מפות מפורטות. לאחר
הרכבת האופניים רכבתי לחנות האופניים הקרובה ביותר (Bow Cycle). החנות
הייתה גדולה ומרשימה, כך שלא התקשיתי למצוא בה את כל מה שרציתי, למרות
שהמחירים היו די גבוהים.

10 ביולי 2005

בבוקר חזרתי לחנות להרכבת התיקים החדשים. הטכנאי בשם Darrell שטיפל בי
(אחד מתוך 13 טכנאים שעובדים בחנות) היה מקצועי מאוד וגם בחור נחמד שנתן
לי מספר טיפים לגבי תנאי הדרך הצפויים. כמו כן הוא הבטיח שאוכל לקבל ארגז
אופניים חדש בשובי חזרה מהטיול.

בלשכת התיירות בקלגרי לא מצאתי מפות טובות וכיוון שחנות המפות Map Town
סגורה בימי ראשון החלטתי לחזור אליה למחרת בבוקר לפני היציאה לדרך. את
שאר היום ניצלתי לסיור קצר בקלגרי, אריזת כל הציוד והכי חשוב זלילת סטייק עסיסי
בסטיקייה שליד המוטל.

יום מס' 11 :1 ביולי (Calgary - Ghost Lake) 2005

כשהגעתי למחרת בבוקר לחנות המפות ציפתה לי הפתעה. הסתבר שבכל החנות
הענקית הזאת לא הייתה מפת כבישים מפורטת יותר מ- 1:500,000. בחוסר
ברירה קניתי את המפה ומיהרתי חזרה למוטל. בדרכי חזרה, כנראה בגלל
שמיהרתי, פגעתי עם הברך בידית ההילוכים האחוריים בדיוק כשלחצתי בכל הכוח
על הפדל. שמעתי קול של חוסר שביעות רצון מכיוון המעביר האחורי ולאחריו החלו
רעשים וקפיצות שרשרת שלא הבטיחו טובות. רק זה מה שהיה חסר לי ביום הראשון
של הטיול... איכשהו הצלחתי להגיע למוטל ובבדיקה מהירה ראיתי שאחת החוליות
ננעלה, מה שגרם לקפיצות השרשרת. פירקתי את החוליה, שייפתי עם השופין של
הלדרמן את העיקום הקל וחיברתי חזרה את החוליה והשרשרת. במבט ראשון
נראה היה שהכול מתפקד כמו שצריך, אך בכל זאת לא הייתי שקט. למזלי חנות
האופניים הייתה ממוקמת בכיוון המסלול שלי, כך שהחלטתי לארוז הכול ובדרך
לעצור בחנות ולהתייעץ.

למעשה זאת הייתה הפעם הראשונה שניסיתי לרכב על האופניים עם מלוא הציוד.
התכנון המקורי היה להסתפק במשקל מטען של 20 ק"ג מקסימום, ללא האופניים.
כמו שזה קורה בדרך כלל, המשקל בפועל התקרב ל- 30 ק"ג, 42 ק"ג כולל
האופניים. השניות הראשונות היו די מפחידות כשנוכחתי לדעת עד כמה קשה לשמור
על היציבות. בעזרת הרבה ריכוז הצלחתי להשתלט על האופניים ויצאתי לדרך.
לשמחתי השרשרת וההילוכים עשו רושם חיובי, מה שהעלה לי את מצב הרוח
והתחלתי אפילו ליהנות. הכנות של שנה שלמה כוונו לרגע הזה...

כשהגעתי לחנות האופניים כבר הייתי יותר רגוע ובהתייעצות עם הטכנאי, החלטתי
לקנות מספר פינים חדשים לשרשרת וקיבלתי בחינם קטע שרשרת של כ- 10 ס"מ
למקרה חירום.
כשיצאתי שוב לדרך השעה כבר הייתה שעת צהריים. טוב שלא תכננתי רכיבה
ארוכה מדי ליום הראשון. ככל שחלפו הקילומטרים השליטה על האופניים הלכה
והשתפרה. רכבתי להנאתי על השוליים הרחבים, כשלאורך כל הדרך ליוו אותי
פרפרים, שישבו בשוליים, בנפנופי כנפיים איטיים, כאילו בירכו אותי לשלום

אתר הקמפינג הראשון היה עלוב מאוד, ללא מים (ברז המים היחיד היה במשרדי
האתר), כמובן ללא מקלחות וללא אפשרות לקנות אוכל. נאלצתי לחזור מספר ק"מ
לתחנת הדלק שראיתי בדרך כדי לקנות אוכל לארוחת הערב וליום שלמחרת.

מזג אוויר: בהיר וחם. רוח פנים בינונית.
מרחק: 66 ק"מ.
תנאי דרך: שוליים רחבים. דרך מישורית ברובה. דרגת קושי קלה.
הפרשי גובה: Calgary: 1050m, Ghost Lake: 1220m.
לינה: קמפינג, $17. ללא מים, ללא מקלחות, ללא חשמל.

יום מס' 12 :2 ביולי (Ghost Lake - Banff) 2005

למחרת בבוקר המשרד היה סגור כך שיצאתי לדרך עם חצי בקבוק מים בלבד. על
פי המלצת הבחור מחנות האופניים יצאתי לדרך מוקדם מכיוון שמדובר בקטע כביש
ללא שוליים עם תנועה ערה החל משעות הבוקר המאוחרות. לאחר רכיבה של
כשעה פניתי לכיוון עיירה קטנה שדמתה לעיירת רפאים בתקווה למצוא שם מים
והגעתי למבנה ציבורי גדול ששימש כמרפאה. למזלי המקום היה פתוח וקיבלתי
רשות למלא את הבקבוקים.

רוח הפנים שליוותה אותי אתמול, נמשכה גם היום אך היא לא הצליחה להעיב על
ההנאה ואפילו עזרה מאוד בייבוש הזעה וקירור הגוף. מאוחר יותר איכות הכביש
השתפרה ומרחוק התחלתי לראות את הפסגות המושלגות של הרי הרוקי. במהלך
אחת העצירות עשיתי הכרות ראשונית עם היתושים המקומיים שקיבלו אותי
בהתלהבות ראויה לציון. אני, שלא התלהבתי בכלל נאלצתי להמשיך בדרכי. לאחר
התשלום והכניסה לשטח הפארק באנף, הדרך הפכה להיות יותר הררית כשהסיום
היה עליה די תלולה לאתר הקמפינג שליד העיר באנף.

מזג אוויר: בהיר וחם. רוח פנים בינונית.
מרחק: 86 ק"מ.
תנאי דרך: החלק הראשון ללא שוליים אך ללא הרבה תנועה בשעות הבוקר. אחר
כך שוליים רחבים. דרך מישורית ברובה כשלקראת הסוף מספר עליות בינוניות.
דרגת קושי קלה עד בינונית.
הפרשי גובה: Ghost Lake: 1220m, Banff: 1480m.
לינה: קמפינג $24 ,Tunnel Mountain. מקלחות חמות. חשמל במקלחת בלבד.

יום מס' 13 :3 ביולי (Banff) 2005

יום זה נוצל למנוחה ולסיור בעיר באנף וסביבתה. העיר מונה כ- 10000 תושבים
קבועים ועוד כפליים מזה תיירים והיא העיר הגדולה ביותר בכל אזור הפארקים באנף
וג'ספר. למרות כמות האנשים, האווירה מאוד נעימה וחובבי הטבע והטרקים ימצאו
בה עניין רב. כדאי מאוד לבקר באגם Minnewanka המקסים שנמצא במרחק
מספר קילומטרים מהעיר.

אתר הקמפינג של באנף הוא התוסס ביותר בכל הפארק, כך שמי שמחפש שותפים
להמשך הטיול יוכל למצוא אותם כאן. פגשתי כאן הרבה רוכבי אופניים וגם רוכבי
אופנועים שמטיילים במשך חודשים ואפילו שנים. כך הכרתי את הנרייטה מאוסטריה
שמטיילת לבדה במשך כשנה על Royal Enfield, אופנוע אנגלי בעל בוכנה אחת
וגם את בוב, מורה מלס-ווגס שמנצל את חופשת הלימודים ורוכב על אופנוע BMW.
כשסיפרתי להנרייטה שאני מישראל היא הגיבה, "או מישראל! מה אתה אומר?!
רגע, איפה זה בדיוק ישראל...?" - והלכה לחפש מפה... האמת שזה לא הפעם
היחידה שנתקלתי בתגובה מעין זו, מה שמכניס לפרופורציות את מידת החשיבות
של ישראל בעיני האזרח הממוצע במדינות אחרות. כמעט כולם שמעו משהו אך
לרובם אין הרבה רצון להיכנס לפרטים.

סיכמנו אני, הנרייטה ובוב לסיים את הערב בפאב האירי המקומי שנמצא מספר
קילומטרים במורד הכביש. אני על אופניים והם על אופנוע. זה לא כוחות, אבל בזכות
הירידות לא נתתי להם לחכות הרבה. יש רק דבר אחד שלא חשבתי עליו. מכיוון
שהשמש באזורים אלה שוקעת בסביבות עשר בלילה, לא הזדמן לי לרכב עדיין
בשעות החשיכה ולא לקחתי איתי פנס. לצערי כשנזכרתי בזה השעה הייתה כבר 12
בלילה לאחר שני "פיינטים" של "גינס"... אתר הקמפינג נמצא במעלה ההר בתוך
יער, כשכביש חשוך, צר וללא שוליים מוביל אליו. זאת הייתה חווית הרכיבה המוזרה
ביותר שחוויתי. למזלי זאת לא הייתה הפעם הראשונה שלי בכביש זה, כך
שהסתמכתי על הזיכרון ועל הבדל הגוונים הקל שנראה בחושך, בין האספלט לכורכר
שבשוליים הצרים. אורות הרכבים הבודדים שחלפו, סנוורו אותי לגמרי כך שנאלצתי
לברוח הצידה ולעצור. בסופו של דבר, ברכיבה איטית וזהירה הגעתי בריא ושלם
לאתר הקמפינג.

מזג אוויר: בחלק מהיום ירד גשם שהתחלף במהירות לשמש חמימה ושמיים
בהירים.
לינה: קמפינג Tunnel Mountain.

יום מס' 14 :4 ביולי (Banff - Lake Louise) 2005

מבאנף ללייק לואיז ניתן לרכב באוטוסטראדה מס' 1 שהיא יחסית מישורית ועם
שוליים רחבים, אך האפשרות המומלצת יותר היא לבחור בכביש 1A שעובר
במקביל והוא הרבה יותר יפה אך יותר גלי וללא שוליים. התנועה בכביש זה הייתה
די דלילה ופגשתי הרבה מאוד רוכבי אופניים, רוכבים עמוסי ציוד כמוני ורוכבי כביש
מהירים.

לקראת סוף היום השגתי קבוצה של רוכבים מארה"ב שמנתה 8 צעירים וצעירות
שנמצאת בדרכים כבר מספר חודשים. משיחה קצרה איתם ניתן היה להבין שהם
כבר די תשושים ולמעשה כבר לא כל כך נהנים מהטיול. האמת שהבחנתי בתופעה
דומה גם אצל רוכבים אחרים שהיו בדרכים במשך חודשים רבים. ניתן היה לראות
בפנים שלהם שהם חסרים את ההתלהבות והברק בעיניים שיש לרוכבים שנמצאים
בתחילת הטיול. מסתבר שגם דברים טובים לא צריך לקחת במנות גדולות מדי. אחת
המסקנות שלי ממה שראיתי ומהתחושות שלי עצמי לקראת סוף הטיול, היא
שבטיולים ארוכים צריך לשלב הרבה ימי מנוחה שבהם לא רוכבים כלל וגם לוותר
מדי פעם על לינת השטח ולהתפנק על מיטה רכה של מוטל או מלון. פסקי זמן אלה
נועדו לצורך מנוחה מנטאלית ולא רק פיזית.

בכניסה לאתר הקמפינג חלפתי על פני תור ארוך של קרוואנים וכשהגעתי לעמדת
התשלום פגשתי זוג רוכבי אופניים ממזרח גרמניה שהציעו לי לשכור שטח משותף.
מדובר בחבר וחברה שמטיילים כבר כשנה בארה"ב וקנדה מתוך שנתיים
מתוכננות. הם עובדים בעבודות מזדמנות כשנה עד שנתיים, מתפטרים ומטיילים
בכל פעם במדינה אחרת. באותו יום הם ציינו שנה בדרכים ופינקו את עצמם בעוגיית
שוקולד. לפי ההנאה על פניהם היה ברור שעוגיות הן לא חלק מהתפריט הקבוע
שלהם. מאוחר יותר כשהצטיידתי בכמה מצרכים במכולת שבמרכז העיירה, קניתי
גם אריזה גדולה של עוגיות שוקולד. הייתם צריכים לראות את הברק בעיניהם
כשאכלנו יחד את העוגיות עם כוס קפה חם שהם הרתיחו בכיריים שלהם. העוגיות
הספיקו גם לארוחת הבוקר למחרת ואני הרווחתי כוס קפה חם, כך שכולם יצאו
מרוצים.

מזג אוויר: בהיר וחם.
מרחק: 66 ק"מ.
תנאי דרך: מספר עליות בינוניות. דרך ללא שוליים, תנועה דלילה.
רמת קושי קלה עד בינונית.
הפרשי גובה: Banff: 1480m, Lake Louise: 1560m.
לינה: קמפינג $24 ,Lake Louise. קמפינג ענק ומרשים, מקלחות רחוקות. חשמל
רק בשירותים.

יום מס' 15 :5 ביולי (Lake Louise) 2005

לייק לואיז היא עיירה קטנה ולא מעניינת ומוקד המשיכה האמיתי של האזור הם שני
אגמים בקרבתה. אגם Lake Louise המפורסם, עם המלון היוקרתי והמפורסם לא
פחות ואגם Lake Moraine היותר צנוע. שני האגמים ממוקמים יותר גבוה
מהעיירה, כך שכדי להגיע אליהם יש לטפס מספר עליות. העלייה ללייק לואיז היא די
קצרה ואילו ללייק מוריין יש לטפס כ- 13 ק"מ, כמעט כולם בעלייה רצופה. התמזל
מזלי ואת הדרך ללייק מוריין וחזרה עשיתי תחת גשם חזק שנמשך מספר שעות. כוס
תה ענקית עם עוגה בבית הקפה שליד האגם היו פיצוי הולם למאמץ.

מזג אוויר: בבוקר מעונן, לקראת הצהריים החל גשם שנמשך עד הערב.
תנאי דרך: עליות ברמת קושי בינונית עד קשה לשני האגמים.
לינה: קמפינג Lake Louise.

יום מס' 16 :6 ביולי (Lake Louise - Waterfowl) 2005

הגשם של אתמול היה המבחן הראשון לביגוד החורף וציוד הקמפינג ולשמחתי
שניהם עברו את המבחן בהצלחה.
מלייק לואיז צפונה עובר כביש אחד בלבד שנקרא The Icefields Parkway (מס'
93). ככל שמצפינים הנוף הופך להיות יותר פראי ויותר יפה. לדעתי כביש זה הוא
גולת הכותרת של כל האזור. הרבה רוכבי אופניים שחוצים את קנדה מחוף לחוף,
טועים כשהם פוסחים על כביש זה.

בין לייק לואיז לג'ספר בצפון, מרחק של 230 ק"מ, אין אף יישוב ואין איפה לקנות
אוכל. נוסף לכך, הדרך חוצה שני מעברי הרים של מעל 2000 מ'. לחציית מרחק זה
דרושים 3 ימי רכיבה ושתי לינות.

התעוררתי לבוקר מעונן אך ללא גשם. ארזתי את הציוד, נפרדתי מהזוג הגרמני
ויצאתי לדרך לאחר שהצטיידתי באוכל לשלושה הימים הבאים. כל הדרך עד מעבר
ההרים Bow Pass הייתה במגמת עליות ארוכות אך לא תלולות. גשם קל לפרקים
ליווה אותי ברוב שעות היום. אסור לפספס את התצפית על Peyto Lake שנמצאת
כקילומטר מהכביש, למרות שמדובר בעלייה די תלולה. לאחר הפסגה, ההמשך
הוא בירידות. מאוחר יותר החל לרדת גשם חזק שליווה אותי עד סוף היום.

הגעתי לקמפינג כולי רטוב. על מנת לברוח קצת מהגשם ולהתחמם במידת האפשר
התמקמתי קרוב לאחד מצריפי העץ שקיימים ברוב אתרי הקמפינג. למזלי מישהו
שהגיע לפניי, תפס יוזמה והבעיר את התנור הענקי שבתוך הצריף, כך שלפחות את
ארוחת הערב העברתי באווירה חמימה ויבשה. ניצלתי הפוגה בגשמים והתחלתי
להקים את האוהל כשהגיע רוכב אופניים נוסף. שמחתי לחלוק איתו את השטח,
במיוחד כששמעתי שיש לו כיריים אך נגמר לו הקפה. למזלי הייתה לי קופסה של תה
ששמרתי בדיוק למטרה זאת. על כוס תה חם הוא סיפר לי ששמו ג'ון ושהוא מוונקובר
ושהוא לקח חופשה של מספר חודשים מהעבודה לצורך טיול זה. התברר שגם הוא
ממשיך מכאן צפונה עד ג'ספר וסיכמנו לרכב ביחד את היומיים הבאים.

מזג אוויר: גשם קל שהתחזק לקראת סוף היום.
מרחק: 65 ק"מ.
תנאי דרך: עליות בינוניות וארוכות. דרגת קושי בינונית עד קשה.
הפרשי גובה: Lake Louise: 1560m, Bow Summit (Bow Pass): 2120m.
לינה: קמפינג $21 ,Waterfowl Lake. ללא מקלחות. שירותים עם מים זורמים.

יום מס' 17 :7 ביולי (Waterfowl - Colombia Icefield) 2005

התעוררנו לבוקר בהיר ולאחר ארוחה קלה יצאנו לדרך. הקילומטרים הראשונים
חלפו בקצב מסחרר בירידות מרעננות. לאחר כל ירידה יש כמובן עליה וזאת לא
איחרה לבוא במלוא עוצמתה. העליות של היום היו יותר תלולות ולמרות שהפסגה של
אתמול הייתה גבוהה יותר, זה היה עבורי היום הקשה ביותר עד עכשיו. אני בטוח
שכל רוכב אופניים יזדהה עם הסיפוק שחשתי לאחר כיבוש פסגת ההר. בנוסף לכך,
מזג האוויר הנעים והנופים המרהיבים השכיחו במידה רבה את המאמץ. לקראת
אחה"צ הגעתי לקמפינג שצופה לפסגות הגבוהות של קרחון קולומביה.

מזג אוויר: מצויין.
מרחק: 69 ק"מ.
תנאי דרך: ירידות בתחילת היום, אחר כך עליות בינוניות שהתחלפו לעליות
תלולות לקראת מעבר ההרים. דרגת קושי קשה.
הפרשי גובה: Waterfowl: 1700m, Saskatchewan River: 1400m,
Sunwapta Pass: 2040m.
לינה: קמפינג $14 ,Columbia Icefield. אתר קטן ויפה עם נוף לפסגות
הגבוהות. ללא מקלחות. שירותים ללא מים זורמים. מי שתייה במיכל.

יום מס' 18 :8 ביולי (Colombia Icefield - Jasper) 2005

לאחר העליות של הימים האחרונים הגיע שלב הירידות. היום הזה אמור היה להיות
הקל ביותר בכל הטיול. אך כפי שכבר נוכחתי לדעת, באזורים אלה אסור לתכנן
תוכניות מבלי להתחשב במזג האוויר.

היום החל בצורה די מבטיחה עם עננות קלה ולא מאיימת והירידות המהירות היוו
שינוי מרענן. בשלב מוקדם מאוד הבחנתי הרחק לפניי בגוש עננים כהה שבלט על
רקע הלובן המסנוור של הקרחונים שהוארו בשמש של הבוקר. ככל שהתקרבתי,
התרבו העננים וניתן היה להרגיש את הלחות באוויר. מה שהחל כטפטוף קל הפך
במהרה לגשם חזק שנמשך מספר שעות עם הפוגות קצרות בלבד. מעיל הגשם
מילא את תפקידו בצורה יעילה, מה שאיפשר לי להמשיך בקצב כמעט רגיל. הדבר
היחיד שהציק לי היו הנעליים שנרטבו למרות שצופו בווקס דוחה לחות. מקום
המסתור הראשון, לאחר מספר שעות רכיבה כמעט ללא הפסקה, היה מלכודת
תיירים אופיינית שכללה חנות מזכרות ובית קפה. קנקן תה חם, החלפת הגרביים
וחזרה לכביש...

הגשם, כפי שהופיע במהירות כך גם נעלם ושוב אנחנו בקיץ... היום שהחל עם 3
שכבות בגדים חמים בשעות הבוקר הצוננות ונמשך עם מעיל גשם ברוב שעות היום,
הסתיים בחולצה קצרה ושמש צורבת. יום בהחלט אופייני לאזור...

ג'ספר היא עיירה קטנה ושקטה בהשוואה לבאנף. כמות התיירים שמצפינים עד לכאן
קטנה בהרבה. עם זאת לאחר הימים האחרונים שמחתי לחזור לציביליזציה ובמיוחד
לאכול כמו שצריך. ה"סטייק-סנדביץ'" שאכלתי בבר המקומי היה אחד הטעימים
ביותר.

מזג אוויר: גשם חזק ברוב שעות היום.
מרחק: 104 ק"מ.
תנאי דרך: ירידות תלולות בתחילת היום עם מספר עליות מתונות בהמשך. דרגת
קושי קלה.
הפרשי גובה: Sunwapta Pass: 2040m, Jasper: 1040m.
לינה: קמפינג $21 ,Whistlers. באתר זה יש הנחה של $3 לאזור האוהלים.
מקלחות חמות. הקמפינג נקי מאוד ומתוחזק ברמה גבוהה.

יום מס' 19 :9 ביולי (Jasper - Banff :באוטובוס) 2005

ג'ספר הייתה הנקודה הצפונית ביותר במסלול הטיול שלי. מכאן תכננתי לרדת
דרומה עד פארק Waterton שנמצא בסמוך לגבול עם ארה"ב. הדרך המעשית
היחידה לרדת חזרה דרומה היא בכביש 93 שאיתו הגעתי לכאן. מכיוון שלא רציתי
לעשות את אותה הדרך פעמיים, החלטתי לקחת אוטובוס חזרה לבאנף, ומשם
לרכב דרומה. על מנת לקחת את האופניים באוטובוס הייתי חייב להכניס אותם
לקופסה שאותה קיבלתי ללא בעיות בחנות אופניים מקומית, תמורת תרומה צנועה
לאגודה לחקר הסרטן על שם ארמסטרונג. בזמן שנותר עד הנסיעה, כיבסתי את
בגדי במכבסה האוטומטית.

נהג האוטובוס שהיה אדיב מאוד, ידע על האופניים מראש ואיפשר לי למקם אותם
בצורה בטוחה בתוך תא המטען. נסיעה זו הייתה כמעט כמו טיול מאורגן כי הנהג לא
הפסיק לדבר, להסביר ואפילו לספר בדיחות לאורך כל הדרך. עבורי זאת הייתה
חוויה מיוחדת לראות שוב את כל הנופים המדהימים. לראות את המקומות בהם
נאבקתי ברוח ובגשם, המקומות בהם עצרתי למנוחה, העליות המעייפות והירידות
המהירות. ארבעה ימים, 300 ק"מ, הצטמקו לארבע וחצי שעות. ההשוואה
המתבקשת בין נסיעה ברכב לרכיבה על אופניים באזורים כאלה, דומה להשוואה בין
צפייה בסרט טבע, לחיים בטבע... בקיצור אין מה להשוות... למרות שהייתי באזורים
אלה רק לפני מספר ימים, חשתי נימה של נוסטלגיה שהתחזקה עם החזרה
לבאנף.

עם הגעתי לבאנף, הרכבתי את האופניים בתחנת האוטובוס ומשם רכבתי לאתר
הקמפינג הישן והטוב... פגשתי שם בחור מספרד שמתכנן טיול רגלי, שזה היה היום
הראשון שלו בקנדה, וגם קבוצה של רוכבי אופניים בתחילתו של טיול ארוך. כולם
שאלו שאלות, ואני שהרגשתי כבר כמו טייל וותיק, שמחתי לעזור ולחלוק איתם
מניסיוני.

מזג אוויר: מצויין.
לינה: קמפינג $21 ,Tunnel Mountain.

יום מס' 20 :10 ביולי (Banff - Kananaskis Lake) 2005

נפרדתי בפעם האחרונה מבאנף ומהרי הרוקי ופניתי דרומה לעבר האזורים הפחות
מתוירים של אלברטה. השטח מסביב הפך בהדרגה להיות יותר מישורי, אך
הכבישים הגליים דרשו בכל זאת מאמץ מסוים לקראת סוף היום. את ארוחת
הצהריים אכלתי במסעדה בעיירה השלווה קננסקיס ווילג'.

לקראת סוף היום, באחת העליות נתקלתי במחסום דרכים. לשם שינוי לא היה
מדובר בתאונה ואפילו לא בחפץ חשוד, אלא בצוות צילום הוליוודי שצילם סרט עם
רובין וויליאמס. רובין עצמו לא היה על הסט באותה שעה כך שלא התמזל מזלנו
להיפגש. לא נורא ההפסד כולו שלו...

לקראת הערב הגעתי לאתר הקמפינג שהיה שומם יחסית למה שהורגלתי. אמנם
היו באתר עוד אנשים אך מסיבה כלשהי הרגשתי תחושה לא נעימה להיות במקום
זה. חשתי ששבעתי מקמפינגים לעת עתה והחלטתי שמכאן ועד ווטרטון אני אישן
במוטלים.

מזג אוויר: מצויין.
מרחק: 118 ק"מ.
תנאי דרך: ירידות בתחילת היום, עליות בסופו. דרגת קושי קלה עד בינונית.
הפרשי גובה: Banff: 1480m, Kananaskis Lake: 1640m.
לינה: קמפינג $17 ,Elkwood. המקלחות הכי מעצבנות שנתקלתי בהן. צריך
לשלשל מטבע של דולר עבור כל חמש דקות של מים זורמים. לא מבין איך במדינה
עם שפע כזה של מים אפשר לחשוב על דבר כזה.

יום מס' 21 :11 ביולי (Kananaskis Lake - Longview) 2005

כשהייתי בהרי הרוקי, ידעתי פחות או יותר למה לצפות מבחינת תנאי הדרך, ידעתי
איפה אפשר לקנות אוכל ואיפה כדאי ללון. ואילו לאחר שפניתי דרומה רכבתי למעשה
אל הלא נודע. כך קרה שבבוקר זה מצאתי את עצמי כמעט ללא אוכל להמשך היום,
כשנקודת הציון הבאה על המפה נמצאת במרחק של 80 ק"מ. בלית ברירה,
התחלתי את היום ללא ארוחת בוקר, בתקווה שלפחות הדרך לא תהיה קשה מדי

לאחר כרבע שעה של רכיבה התקרב אלי רוכב על Cannondale 1000 והתפתחה
בינינו שיחה קצרה. סיפרתי לו קצת עלי ולאן מועדות פני והוא סיפר שהוא מצ'כיה
אבל גר בקנדה ושהוא רוכב בדרך הזאת לפחות 10 פעמים בשנה. ואז הוא שאל,
"תגיד אתה יודע מה מצפה לך בהמשך?" עניתי שאני לא יודע ולפי החיוך הממזרי
על פניו הבנתי שפספסתי משהו חשוב. התשובה לא איחרה לבוא. "זאת העלייה
הגבוהה ביותר בקנדה... 2200 מ'... 15 ק"מ של עליות..." "אבל", הוא אמר,
"מסתובבים באזור הרבה דובים כך שלא תהייה לך ברירה אלא לרכב מהר..."
נרגעתי...

זאת בהחלט הייתה עלייה קשה ביותר. חמש עשרה קילומטר, כשכל סיבוב בכביש
מסתיר את העלייה הבאה שלא רואים את סופה. מהר מאוד גמרתי את כל החטיפים
שנותרו לי, כולל Humer Gel חדש שמצאתי על הכביש... העובדה שידעתי למה
לצפות עזרה לי לא להישבר. לאחר הפסגה, שאר הדרך הייתה כצפוי ברובה ירידות.
כשהגעתי לבסוף לקילומטר ה-80, מצאתי רק תחנת דלק עלובה, אך למזלי הגדול
היה בה גם קיוסק קטן. אכלתי סנדוויץ' עם כוס תה חם והמשכתי הלאה.

לקראת ערב הגעתי ל- Longview ופניתי מיד למוטל היחידי בעיירה. כמה כיף היה,
לשם שינוי, להתקלח ללא הגבלת זמן! סיימתי את הערב במסעדה המקומית בזלילת
סטייק שנעלם מהצלחת במהירות שיא. כשחזרתי לחדר, נפלתי על המיטה הרכה
ונרדמתי עייף אך מרוצה.

מזג אוויר: מצויין.
מרחק: 106 ק"מ.
תנאי דרך: עליות קשות בתחילת היום, ירידות ומישור בהמשך. דרגת קושי קשה.
הפרשי גובה: Kananaskis Lake: 1640m, Highwood Pass: 2206m,
Longview: 1234m.
לינה: מוטל $72 ,Blue Sky. טלוויזיה, מיקרוגל, ווידיאו, פרקולאטור, מקרר.

יום מס' 22 :12 ביולי (Longview - Pincher Creek) 2005

לאחר שינה ערבה, התעוררתי עם אנרגיות חדשות. אכלתי בבר המקומי ארוחת
בוקר צפון-אמריקאית סטנדרטית שכללה ביצים, נקניק וקפה, ויצאתי לדרך.
לראשונה השארתי את ההרים הרחק מאחור ונכנסתי ללב אזור חוות הבוקרים
והמישורים האינסופיים. מאוחר יותר זכיתי להכיר לראשונה את הזבובים המקומיים,
בשעה שעצרתי להפסקה קצרה. לפי ההתלהבות שלהם נראה היה שהם חיכו רק
לי כבר הרבה זמן. מעולם לא הרגשתי כל כך פופולארי. תוך שניות התנפלו עלי מאות
מהם ואם לא הייתי ממשיך הלאה אני לא יודע מה היה קורה.

לקראת סוף היום, במהלך חיפושי אחר מקום לינה, הגעתי לעיירה Lundbreck
שכאילו נלקחה ממערבון הוליוודי. בתי עץ קטנים וישנים ועל אחד מהם שלט: "חנות
המשקאות הכי וותיקה במערב". מרחוק ראיתי שלט "Hotel" ורכבתי לעברו. למבנה
המלון שנראה כאילו לקוח מתקופה אחרת היו שתי כניסות, אחת למלון והשנייה
לבאר. לא מצאתי אף אחד בקבלה של המלון ולכן נכנסתי לבאר. כשצעדתי פנימה,
כאילו נכנסתי לתוך סצנה של מערבון הוליוודי. אם היו מחליפים את המכוניות בחוץ
בסוסים ומוסיפים כמה חגורות אקדחים על המותניים, הסצנה הייתה יכולה להיות
מושלמת. אני עם בגדי הרכיבה הנוצצים, הקסדה ומשקפי השמש הרגשתי שם כמו
עב"מ מכוכב אחר. כל המבטים הופנו אלי, גברים מחוספסים ולא מגולחים בבגדי
בוקרים, בחור צעיר בבגדי עבודה מלוכלכים עם הבאה מוזרה על הפנים, אישה
זקנה, חצי רדומה יושבת בצד וברמנית שידעה ימים טובים יותר... התקרבתי ושאלתי
לגבי המלון. "מה אתה צריך", שאלה הברמנית. "חדר", אמרתי. "רק שנייה", היא
אמרה והלכה לבדוק משהו בפנקס. הסתבר שהיא כנראה גם מנהלת הקבלה של
המלון. "אין מקום, הכול מלא" הייתה התשובה לאחר כמה רגעים. האמת, זה נראה
לי קצת מוזר כי לא ראיתי נפש חייה בתוך המלון וחשבתי לעצמי מי בכלל רוצה לישון
בחורבה הזאת חוץ מרוכב אופניים עייף שנקלע למקום במקרה...? מכיוון שבאמת
הייתי עייף ובחוץ החל לרדת גשם, החלטתי לפחות לברר איפה המלון הקרוב ביותר.
על כך הברמנית כבר לא יכלה לענות והפנתה אותי לאחד היושבים ליד הבר. המלון
הקרוב, כפי שחשבתי, נמצא במרחק של כ- 20 ק"מ בעיירה בשם פינצ'ר קריק.
הודיתי להם ויצאתי החוצה. האמת, על אף המראה המוזר משהו, כולם היו בסך
הכול נחמדים מאוד ולמרות זאת הרגשתי הקלה מסוימת כשעזבתי את המקום.

למזלי הדרך הייתה מישורית והצלחתי לשמור על קצב מהיר. לקראת הסוף הגעתי
לעליה לא ארוכה שלא הייתי מזכיר אותה בכלל אילולי נכנסתי למארב יתושים. זה
היה מצב של חוסר אונים מוחלט, לראות אותם מתיישבים על הידיים והרגליים מבלי
יכולת להבריח אותם. לרכב בעלייה עם יד אחת, כשמכוניות חולפות בסמוך, ובאותו
זמן לנסות להבריח את הטורפים הנחושים האלה עם היד השנייה, הייתה משימה
לא פשוטה.

מזג אוויר: מדי פעם טפטוף קל שלא התפתח לשום דבר. מזג אוויר מצוין בשאר
הזמן
מרחק: 138 ק"מ.
תנאי דרך: דרך גלית עם עליות וירידות מתונות. דרגת קושי קלה.
הפרשי גובה: Longview: 1234m, Pincher Creek: 1130m.
לינה: מוטל $70 ,Parkway. טלוויזיה, מיקרוגל, מקרר, פרקולאטור, כיריים,
סירים.

יום מס' 23 :13 ביולי (Pincher Creek - Waterton) 2005

המאמץ של אתמול קירב אותי למרחק של 58 ק"מ בלבד מפארק ווטרטון, כך
שתכננתי לעשות את הדרך במהירות ולהשאיר מספיק זמן לסיור בפארק.

כפי שכבר נוכחתי לדעת תוכניות לחוד ומציאות לחוד. ההתחלה הייתה דווקא
מבטיחה עם מזג אוויר נעים וללא עליות מפחידות. מצב זה השתנה במהירות
כשרוחות הולכות וגוברות החלו לנשב מכיוון דרום מערב. מכיוון שהכביש היה די
מפותל, פעם הכתה הרוח מהצד ופעם מקדימה, במשבים פתאומיים וחזקים.
כשהיא הכתה מהצד הייתי נזרק הצידה וכשהיא נשבה מקדימה בקושי יכולתי
להתקדם. נזכרתי אז בהערה של המוכר מחנות האופניים בקלגרי שהזהיר אותי
מהרוחות באזור זה. ככל שהתקרבתי ליעדי כך החמיר המצב. מעבר למאמץ
הפיזי והתסכול לרכב בתנאים אלה, זה היה גם מאוד מסוכן. פעם אחת פשוט
נזרקתי בפתאומיות לצד השני של הכביש, כאילו מישהו סובב לי את הכידון, מבלי
שהספקתי להגיב. למזלי הרב לא חלף רכב באותו זמן וניצלתי בנס. ראיתי שהסיכון
גדול מדי וחלק מהמשך הדרך עשיתי בהליכה. רכבתי רק במקומות שעצים או גבעה
הסתירו במקצת את הרוח.

כך התקדמתי לאיטי כשלקראת הסוף בשעה שנלחמתי ברוח פנים חזקה, עקף אותי
באיטיות בחור על קטנוע תוך שהוא מנסה להגיד לי משהו. בגלל הרוח לא ממש
שמעתי אותו אבל ראיתי שהוא עוקף אותי ונוסע לאט לפניי. אז הבנתי... הוא נסע
לפניי כדי לשבור לי את הרוח! כמה יפה מצידו! בן רגע הצלחתי להעלות את
המהירות מ 5-6 קמ"ש ל- 20 קמ"ש! זה היה פשוט מדהים! לאחר כמה מאות
מטרים הוא נופף לי לשלום ונעלם.

לבסוף הגעתי לאתר הקמפינג שנמצא צמוד לעיירה ווטרטון. אזור האוהלים, לשם
שינוי, ממוקם על מדשאה בסמוך לנחל. חידוש משמח נוסף היה שלא היו כאן
יתושים ולא זבובים, כנראה בגלל הרוח. העיירה קטנה ושקטה וכל האווירה כאן יותר
רגועה יחסית לעיירות באנף ואפילו ג'ספר. כהרגלי בימים האחרונים אכלתי ארוחת
ערב במסעדה, סטייק כמובן...

מזג אוויר: רוחות חזקות מאוד ברוב שעות היום. שמש ושמיים בהירים.
מרחק: 58 ק"מ.
תנאי דרך: דרך גלית עם עליות וירידות מתונות. דרגת קושי קשה בגלל הרוח.
הפרשי גובה: Pincher Creek: 1130m, Waterton: 1280m.
לינה: קמפינג $21 ,Townsite. מקלחות חמות.

יום מס' 24 :14 ביולי (Waterton - Fort Macleod) 2005

התעוררתי ליום יפה שלא הזכיר את הסערה של אתמול. לאחר ארוחת בוקר בבית
קפה מקומי פניתי מזרחה ולאחר כ- 50 ק"מ התכוונתי לפנות צפונה. בניגוד
לאתמול, הצלחתי ליהנות מהנוף היפה ומהרכיבה הרגועה.

בדרך נכנסתי לחנות מזכרות בתוך אחת החוות. בכניסה לחנות עמד תא מעצר
שעליו שלט "מלון לגנבי חנויות". כפי שרמז השלט, בעל החנות הוא חוואי מחוספס
עם דעות מאוד נחרצות, אדם שלא מתעסקים איתו. כששאלתי האם התא בחוץ זה
רציני או רק הלצה, הוא סיפר לי שרק לא מזמן כלא בו גנב שתפס.

בזכות מזג האוויר היפה ותנאי הדרך הנוחים עברתי את מחצית הדרך, בערך 50
ק"מ, בפחות מ- 3.5 שעות כולל הפסקות. כשפניתי צפונה, שוב הופיעה הרוח
שבהדרגה הלכה והתחזקה עד שהפכה לרוח חזקה מאוד וקרה מאוד. אני כבר
התרגלתי שהרוחות כאן תמיד נגדי, כך שלא הופתעתי שגם הפעם זאת הייתה רוח
פנים. בניגוד לאתמול, הפעם הרוח הייתה קרה מאוד ונאלצתי ללבוש את כל בגדי
החמים לראשונה בטיול זה. פליס, מעיל, מחממי רגליים, כובע חם וכפפות ארוכות.

מכיוון שמדובר באזור שטוח לגמרי ללא שום מסתור וללא שום יישוב, לשווא חיפשתי
מקום שבו אוכל לנוח ולהתחמם. בחוסר ברירה, הסתתרתי מספר דקות מאחורי
ערימת חציר גדולה בצידי הדרך. החציר חסם את הרוח בצורה יעילה, היה חם ונעים
ולא התחשק לי לצאת משם. כמו שאפשר להבין, בסופו של דבר התגברתי על הרצון
להישאר. קשה מאוד להסביר את התסכול שמרגישים ברכיבה במשך שעות מול רוח
חזקה. המאמץ שמשקיעים הוא לא יותר קטן מהמאמץ בשעת טיפוס הר גבוה, אלא
שלכל הר יש פסגה ולאחריה יש ירידה שמפצה במידת מה על המאמץ. ברכיבה מול
רוח שלא נפסקת אין שום פיצוי, יש רק עבודה קשה שלא נגמרת. כבר עברתי ימים
קשים פיזית בטיול זה אך הפעם הקושי היה גם מנטאלי ולכן זה היה היום הקשה
ביותר בכל הטיול. לקראת הסוף אמרתי לעצמי שאם אני לא אהיה חולה למחרת זה
יהיה הישג גדול.

כשהגעתי לבסוף למוטל, הדבר הראשון שעשיתי היה לשתות כוס תה גדולה. בגלל
הרוח החזקה הרגשתי את הפנים שלי שורפות כאילו שהייתי בשמש, למרות ששמש
לא ממש ראיתי היום.

מזג אוויר: רוח פנים קרה וחזקה מאוד.
מרחק: 116 ק"מ.
תנאי דרך: מישור וירידות מתונות מאוד. דרגת קושי קשה עד קשה מאוד בגלל
הרוח.
הפרשי גובה: Waterton: 1280m, Fort Macleod: 945m.
לינה: מוטל $52 ,Century II.

יום מס' 25 :15 ביולי (Fort Macleod - Nanton) 2005

התעוררתי למזג אוויר מושלם, לבסוף. העייפות של אתמול חלפה ועם כוחות
מחודשים המשכתי צפונה.

סטיתי מהדרך כדי לבקר באתר אינדיאני עתיק שבו צדו בופאלו במשך אלפי שנים.
אתר עם שם מקורי: "Head Smashed-In Buffalo Jump" ובתרגום חופשי: "ראש
נמחץ בקפיצת בופאלו". והסיפור הוא כזה: האינדיאנים היו מבריחים את עדרי
הבופאלו לעבר צוק גבוה, שבגלל המבנה המיוחד שלו, הבופאלו לא יכלו לראות אותו
ופשוט היו נופלים אל מותם. באחת הפעמים, כך מספרים, נער שצפה במתרחש
מלמטה לא היה זהיר מספיק, ובעקבות מקרה זה קיבל האתר את שמו המיוחד.

מזג אוויר: מצויין.
מרחק: 114 ק"מ כולל 35 ק"מ לאתר האינדיאני וחזרה.
תנאי דרך: מישור. דרגת קושי קלה.
הפרשי גובה: Fort Macleod: 945m, Nanton: 1021m.
לינה: מוטל $67 ,Ranchland Inn.

יום מס' 26 :16 ביולי (Nanton - Calgary) 2005

היום האחרון עבר ללא אירועים מיוחדים. מזג האוויר הנעים והכביש הישר סיפקו לי
הזדמנות להיפרד מהמישורים הירוקים והאינסופיים, מהמים הצלולים והשמיים עם
העננים הכי יפים.

החזרה לעיר הגדולה, קלגרי, הייתה קצת כהלם עבורי לאחר כל הטבע שספגתי ב-
16 הימים האחרונים. הרכיבה בתנועה הצפופה של הכבישים המהירים הייתה
חוויה לא נעימה ואפילו מסוכנת. העיר פרוסה על שטח רחב ואני נאלצתי לחצות
כמעט את כולה מדרום לצפון, מרחק של כ- 30 ק"מ. זאת הייתה הפעם הראשונה
בטיול שחשתי סכנה ברכיבה על הכביש ובשלב מסוים עברתי לרכב על המדרכה.
יותר לאט אבל הרבה יותר בטוח.

עם חזרתי, נסעתי לחנות האופניים, שם חיכה לי ארגז חדש ו- Darrell אפילו הסכים
להקפיץ לי אותו למוטל. באמת יפה מצידו! כאות הוקרה נתתי לו את אישור המעבר
השנתי לפארקים של קנדה ונפרדנו לשלום.

הימים שנותרו עד הטיסה לניו-יורק נוצלו למנוחה, סיורים בעיר והשלמת קלוריות
בדמות פאסטות ורביולי, סטייקים ובירה...

מזג אוויר: מצויין.
מרחק: 94 ק"מ.
תנאי דרך: מישור. דרגת קושי קלה.
הפרשי גובה: Nanton: 1021m, Calgary: 1050m.
לינה: מוטל Royal Wayne Motor Inn.